ירדתי לתחתית ברחוב 23 ושדרות פארק. השעה 4:10 ועל פי הנתונים שבידי הרכבת צריכה הייתה להגיע אבל הכרוז מודיע, בתחנה הריקה, שהרכבת לא תעצור. נדרכתי ובחנתי את האפשרויות הקיימות וחישבתי מסלול מחדש. אני צריך להגיע לJFK-, עברתי במהירות לשדרה השישית לתפוס את ה-F. הלכתי ברגל, ויתרתי על האפשרות לתפוס מונית ברחובות הריקים, מסתבר שההערכות שלי לתקלות אפשרויות הייתה נכונה, גם כאן יש תיקונים על המסילה והרכבת מתעכבת. עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה וזה להישאר על ה-E.

כעבור קצת יותר משעתיים הגעתי לשער עלייה למטוס והמראתי לכיוון טורונטו. החלטתי לנצל את זמן הטיסה לחשוב מה הייתי עושה אחרת על מנת להימנע מהריצות המיותרות עד שהגעתי ליעד. יש לי כלל שבדרך כלל משרת אותי בכל מה שקשור לתחבורה ציבורית, "להישאר על רכבת אחת”, גם אם צריך ללכת טיפה ברגל. לא פעלתי לפי הכלל הזה הפעם הזאת, לפחות לא מיד מהתחלה.

כעבור שעה קלה המטוס נוחת ברכות בשדה התעופה בטורונטו, ומיד התקבלה הודעה בנייד. "אני נמצאת באזור איסוף נוסעים E, תגיע לכאן, אני עם מכונית לבנה”. ליאת היא חברה טובה, אני מחשיב אותה כאחות הלא ביולוגית שלי, הגעתי לפגוש אותה ואת המשפחה שלה. התקרבתי במהירות למכונית והתחבקנו ארוכות. "אני כל כך שמחה שסוף סוף אתה כאן, אני מאוד רוצה שתכיר את המשפחה הנפלאה שלי”.

כעבור מחצית השעה הגענו לבית מרווח ונעים וישבנו לשתות קפה בגינה המטופחת. “עוד שעתיים בערך נוכל להוציא את הילדים מתוך המסגרות ותהיה לך הזדמנות לפגוש אותם”. אני מאוד אשמח, בינתיים ספרי לי על הפלא הזה הזה שנקרא הילדים שלך.

"כל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה אני מתרגשת מחדש. זה פלא שלא מובן מאליו. אחרי שנישאתי לבעלי האהוב, ידעתי שמשאת חיי זה להקים משפחה וללדת ילדים. בשנתיים הראשונות לנישואין הניסיונות להיכנס להריון לא הצליחו, היינו צעירים והאמנו שיש לנו זמן וזה בוודאי יסתדר. ככה זה כשצעירים, לא באמת חושבים שיכולה להיות בעיה. ובאמת בהתחלה לא נכנסתי ללחץ או לחשש שזה עשוי לא לקרות. ניצלנו את הזמן לפתח את הקריירה שלנו ולהתמקד בהנאות כזוג צעיר.

“בלי להרגיש הבחנו שעברו כבר ארבע שנים מאז שנישאנו וילדים לא הצלחתי להביא. ביום אחד, אני לא ממש יודעת להסביר את היום הזה, החלטתי שאני לא מתכוונת להמשיך ככה ואני רוצה ילדים משלי. לקחתי את ההחלטה כמו שאני יודעת לקחת פרויקט ולנהל אותו. ידעתי מה אני רוצה בתוצאה, בחנתי את האפשרויות ויצאתי לדרך, גם אני ובעלי ידענו שאנו רוצים ילדים זה משהו שעבורו אנו כאן"

למה בעצם?

"ילדים עבורי זה מהות קיומי, אני מאמינה שלהיות אימא זאת חוויה שהיא "אני", אני כאן בשביל להיות אימא ולהביא את האהבה הגדולה שיש בי לילדים שלי. התחלנו לאתר את הרופאים הטובים ביותר שקיימים, האמנתי כל הדרך שאלד את ילדי, האפשרות לאימוץ הייתה קיימת ובכל זאת ידעתי שילדי יצאו ממני. כל רופא מומחה שהלכנו אליו הודיע לנו שהסיכוי קלוש, חלק אמרו שניסים קורים. אחרי עוד שנתיים ארוכות זה קרה, נכנסתי להריון והצלחתי ללדת את הבן הראשון שלי. כשהחזקתי אותו בפעם הראשונה נזכרתי במשפט של ניטשה שאמר "רק מי שיש לו למה למענו יחיה, יוכל לשאת כל איך”.

פעמים רבות אני שומע אנשים שאומרים אם רק הייתי יודע "איך", אני מאמין, כמו שניטשה אמר, בואו ונתחיל בלשאול למה? כשיודעים למה רוצים את מה שרוצים, אז כמעט כל "איך" הוא אפשרי.

שלמות זה מבחירה.

הכותב: ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

www.nissimsade.con

917-225 8549