שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ארט גרפונקל: שילוב של רגש וקלישאה
    הבחירה בבמת איצטדיון בלומפילד הרגישה בומבסטית מדי לביצועיו של ארט גרפונקל, אפילו כשאירח את בנו על הבמה. ועדיין - קולו העדין והמרגש של הזמר בן ה-73 קנה את הקהל, כשביצע את כל הלהיטים האהובים, וגם כשהקריא כמה קטעי פרוזה תמוהים
    בחציה השני של הופעתו אמש (ד'), פנה ארט גרפונקל מעבר לכתף הימנית שלו וקרא: "בוא, פול, צא החוצה". פול, כמובן, הוא פול סיימון, שנמצא ככל הנראה בביתו בקונטיקט באותה העת ומן הסתם לא צץ מבין הקלעים. אבל לכל אורך הערב היתה נפקדותו נוכחת על הבמה באיצטדיון בלומפילד כמו היתה אחד מחברי להקת הליווי.

    ארט גרפונקל (צילומים: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    ארט גרפונקל (צילומים: ירון ברנר)
     

    יש משהו מתעתע בארט גרפונקל. מצד אחד, בהופעתו ובראיונות עימו הוא מקרין בטחון עצמי עצום ומצד שני, תחושת שבירות ועדינות, בעיקר בכל הנוגע לאיכות קולו.

     

    בהופעה עצמה הזמר הוותיק שילב בין רגש לקלישאה, בין הענקת "קראוד פליזרס" - שירים שהקהל ציפה להם והצטרף בשירה בעיניים נוצצות ומחיאות כפיים נרגשות, לבין רגעי אגו שבהם הקריא קטעי פרוזה ממעטפות שעליהן הוא נוהג לשרבט כבר 30 שנה ממכתמיו, בעוד הקהל ממלמל במבוכה, או התפעם מכשרונו של בנו, כשהוא בדרך מעניק לעצמו מחמאה או שתיים. וכמובן, היחס הדואלי לפול סיימון, חברו הוותיק, יריבו הנושן והאיש שאחראי לכל כך הרבה מהרפרטואר שלו.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    גרפונקל בן ה-73 הגיע אלינו לאחר מספר שנים שבהן מיתרי קולו בגדו בו. הוא הרבה לעסוק בנושא בהופעה, ושיתף את הקהל בתקווה שיצליח לעמוד באתגר. הבשורה המשמחת היתה שכמעט לכל אורך ההופעה, הוא הצליח בהחלט.

     

    חובש כיפת חתונות רקומה, גרפונקל עלה לבמה ופתח בתפילה, שהתחלפה חיש מהר ב-"The Boxer", אחד השירים האהובים ביותר של הצמד שפרסם אותו, סיימון וגרפונקל. הגיטריסט טאב לאוון היטיב ללוות את גרפונקל עם הפריטה המפורסמת כל כך של השיר.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    גרפונקל שר את הגירסה המעודכנת של "הבוקסר", אשר כללה בית נוסף שכתב סיימון להופעת האיחוד הראשונה שלהם בשנת 1981. "אחרי השינויים, אנחנו פחות או יותר אותו דבר, חבר'ה!", קרא גרפונקל, ואולי בכך התייחס לתמונת הפרסומת למופע, שבה הוא עוד נושא את אותה רעמה שהיתה סמלו המסחרי, ונעלמה כלא היתה.

     

    השיר הבא היה עוד בלדה יפהפיה של סיימון וגרפונקל, "April Come She Will", שזכה לביצוע עדין ונהדר. את גרפונקל ליוו לכל אורך הערב רק לאוון והקלידן קליף קרטר, והסטטיות של ההעמדה זכתה לניגוד בדמות וידאו ארט יפה שהוקרן מאחור. למעשה, הבחירה במקום בומבסטי כמו אצטדיון בלומפילד נדמתה מיותרת להופעה קאמרית שכזאת, והתעורר החשק לראות הופעה כזאת באתר מחמיא יותר, כמו אמפי שוני או קיסריה.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    כאמור, בין השירים הקריא גרפונקל קטעי פרוזה ארכניים שצבר לאורך השנים, כתובים היטב ללא ספק ולעתים אף משעשעים. אך קשה שלא לחוש שמדובר באגו טריפ מיותר, בהופעה שבה מרבית הקהל אינו שולט בשפה האנגלית ברמה שתאפשר לו ליהנות מהגיגיו של גרפונקל על גלובוס הפלסטיק של בנו הפעוט או על הפעם הראשונה שבה גילה את נפלאות הרום סרוויס ("אולי זה קצת פומפוזי. אני יכול לשנות את זה").

     

    רלוונטי מעט יותר היה הקטע שבו סיפר איך בלימודי העברית שלו בגיל 8, לאחר ששמע את "אדון עולם" והתרשם מהמנגינות המינוריות ומהתקרות הגבוהות שבבית הכנסת, הוא חש שמצא את ייעודו.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    על הקלאסיקה האהובה "Scarborough Fair" סיפר גרפונקל כי השיר שולב בשיר של סיימון "Side Of A Hill". "זה שיר אנטי מלחמתי", אמר, "משהו שמוזר לשיר בישראל". בין כל העושר של שירי סיימון וגרפונקל, שיבץ גרפונקל גם את השיר "All I Know" מאלבום הסולו הראשון שלו, ו-"Perfect Moment" שכתב בעצמו ב-2002.

     

    גם בהופעה הזו, כפי שהבטיח במסיבת העיתונאים, העלה גרפונקל לבמה את בנו, ג'יימס ארתור ג'וניור, כשהוא מכריז "אני לא מאמין בנפוטיזם. אני כן מאמין שהוא אחד הזמרים הטובים בעולם. יותר טוב ממני, ואני די טוב". גרפונקל מארח את בנו בהופעותיו מאז היה האחרון בן חמש (זכורה לי ביקורת ארסית בקיו מגזין הבריטי שתאר את הפעוט הג'ינג'י כ"חסר כל אוזן מוזיקלית") ונעים לגלות שעם השנים קולו השתפר.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    השניים ביצעו בדואט את שירם של האחים אוורלי, "Let It Be Me", כמחווה לפיל אוורלי שהלך לעולמו השנה. אחר כך פינה האב את הבמה לטובת ג'וניור, שביצע את "Smile" (שהלחין צ'ארלי צ'פלין ובוצע במקור על ידי נאט קינג קול).

     

    אחרי שנרגע מההתפעמות מבנו ("אני לא יודע איך להמשיך מכאן. איזה כשרון יוצא דופן יש לו"), התפנה גרפונקל לבצע את השיר המופלא "99 Miles", שהיווה עבורי את פסגת המופע. השיר, חידוש לאלברט המונד, זכה בידיו לביצוע עדין ושובר לב. גם כשקולו נשבר מעט בפזמון, זה רק הוסיף לדרמה הרומנטית הקטנה שהוא מגולל בשיר. את השיר "Bright Eyes" הציג גרפונקל בתור "שיר שהיה להיט בהרבה ארצות מלבד ארצות הברית". הלהיט זכה לביצוע מוצלח ומרגש.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
      

    גרפונקל הפליג בזכרונו אל הרגע שבו פול סיימון, שלכשרון הכתיבה שלו היה מודע עוד בבית הספר, התקשר אליו נרגש וסיפר לו שכתב את שירו הטוב ביותר. סיימון הגיע לדירתו הסטודנטיאלית של גרפונקל ושם, "במטבח שורץ הג'וקים", ניגן לו את "Sounds Of Silence". השיר זכה כאן לעיבוד שקט התואם את התזמור המינימליסטי שעל הבמה. התשואות שקיבל בסוף השיר גרמו לו לומר בהתרגשות כי בביקורו הקודם בארץ נכח לראות איך "הקהל הישראלי היה האוהב מכולם. רואים את הלב שלכם, תבורכו".

     

    אך המחמאות לקהל מתחלפות מהר לכעס, כאשר גרפונקל עוצר את "Kathy's Song" באמצע, מתקרב אל השורה הראשונה של הקהל ומסמן בכעס להחליש את קריאות מכשירי הקשר של האבטחה. "אני מנסה להתרכז ומשתגע מכל המכשירים האלה", הוא אומר ומתחיל את השיר מההתחלה.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
     

    אחרי שהביט בעצבנות בשעון, משתף גרפונקל את הקהל בדילמה שמביאה איתה השעה 23:00, עם חוק העזר העירוני הקובע שעל הופעות להסתיים. "האם נוכל לדחוס את 'Bridge Over Troubled Water' לפני העוצר?", הוא שואל ולמרבה המזל, עושה זאת.

     

    הביצוע שלו, גם אם התבלבל באחת השורות ולא נסק במלוא כוחו בצלילים הגבוהים, הוכיח כי כוחו של גרפונקל עוד במתניו ובמיתרי קולו. הקהל הנרגש גמל לו בתשואות בעמידה ובאהבה רבה.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון ברנר
    ארט גרפונקל. כוחו עדיין במותניו
    צילום: ירון ברנר
    הטבות למנויים
    הטבות למנויים
    מומלצים