הדג ההולך לא לבד: החיות ששינו את הכול
החתולים שגרמו להכחדה של התוכיליל, הנוטריה שהגיעה לאגם החולה, ומה הקטע עם הצבגון המשתזף שאוכל הכול? הדג ההולך שמאיים על אוסטרליה עשוי להיות הבא בתור שגורם לנזק אקולוגי
באוסטרליה חוששים מ"הדג ההולך" שעשוי להגיע ליבשת מפפואה גינאה החדשה ולגרום לאסון אקולוגי, כיוון שהוא יכול לפגוע בבעלי חיים שינסו לטרוף אותו.
מה מיוחד בדג, אתם שואלים? הוא בעיקר גורם לאנשים לנוע באי נוחות למראה כישורי ההליכה המרשימים שלו על פני האדמה, אבל זה לא מסתיים כאן. הדג, שמסוגל לשרוד מחוץ למים במשך שישה ימים, אלים מאוד ועלול לפגוע בעופות, צבים וחיות הנמצאות בסביבת מים ואם לא די בכך, הוא מסוכן גם לטורפים גדולים יותר שברגע שהם בולעים אותו הוא מתנפח בגרון שלהם וגורם לחנק. תזכורת למי ששכח:
"הדג המטפס" נחשב בעצם למין פולש: מין שהגיע למקום שהוא מחוץ לתחום התפוצה הטבעית שלו. הגעתו לאזור חדש משפיעה על מינים מקומיים, בדרך כלל דוחקת אותם או אפילו מביאה להעלמותם ועלולה לגרום באזור זה לנזק משמעותי לאדם או לסביבה. בימים אלו חוקרים מנסים להבין את היכולת שלו להתקיים בתוך מים מלוחים ובכך להתפשט יותר פנימה לעוד אזורים.
והנה ה"דג ההולך" במעבדה, בתצלום מקרוב
התופעה הזו הופכת נפוצה בעידן המודרני בו מינים שהיו יחודיים לאזור אחד פולשים לאחרים ומשפיעים על המערכת האקולוגית. הנה תופעות דומות, חלקן מוכרות יותר וחלק פחות וכנראה שאתם נתקלים בהן ביום יום.
המאינה המצויה - כאן בישראל
מדובר בציפור עם מוניטין די שלילי: היא נחשבת למין פולש, משליטה טרור על סביבתה - מסלקת מינים אחרים ממקום מגוריהם, אוכלת מכל הבא למקור - החל מזבל ועד גוזלים של ציפורים אחרות ואף הספיקה להיכלל ברשימה הלא מחמיאה של האו"ם: "מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם" ולקבל את התואר העצוב – המין שנוא ביותר באוסטרליה לשנת 2005.
הרומן הישראלי עם ציפור השיר החל באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת כשהיא הצטרפה לצפארי כאטרקציה - כי למרות הכול יכולות השירה והחיקוי שלה די מרשימות.
תוך זמן קצר הצליחה להימלט מהכלובים והחלה להתפשט לאורכה ולרוחבה של ישראל כשהיא מותירה אחריה שובלי הרס קטנים אך משמעותיים למאזן האקולוגי המקומי. המאינה פולשת לקנים של מיני ציפורים אחרים - למשל הדרור או הירגזי, ופשוט מעיפה אותם מהבית שלהם עם הגוזלים שלהם. בסופו של דבר היכן שיש בני אדם, סביר להניח שתמצאו את המאינה הנשענת למחייתה על סביבה אנושית. מה שלא תמצאו במקומות שיש מיינות: ציפורים אחרות מקוננות - אפילו לא עורבים.
הנזק למאזן האקולוגי הוא לכרמים שאת פירותיהן היא אוהבת לנשנש, גם בכך שהיא נושאת מחלות העלולות להיות קטלניות לציפורים אחרות וגם עלולה לשאת מחלות המסוגלות לפגוע בבני אדם.
צבגון אדום-אוזן
אמנם לצבגון אדום-אוזן, מין של צב מים, יש שם מאד חביב בקהילה המדעית: rachemys scripta elegans – אך הצב המקושט בפס אדום מהעין עד לאוזן, רחוק מלהיות אלגנטי בהתנהגותו.הצבגון במקור מאזור המיסיסיפי ומפרץ מקסיקו, הגיע לישראל על ידי האדם שסחר בו במשך שנים רבות כחיית מחמד. עם הזמן אלו שמאסו בגידולו פשוט שיחררו אותו לטבע ומכאן התפשט לאזור נחל אלכסנדר והירקון.
במקומות האלו הוא דחק את צב הביצות והצב הרך (משפחה של כמה מיני צבים החיים בסביבת מים) מהסביבה הביתית שלהם והביא לשינוי באורך חיי צבי המים באזור המדובר. בשל כך מדינת ישראל אוסרת על ייבוא וסחר בצבגון אדום-אוזן ומנסה לגרום לדילולו בטבע, אך לא באמת אוכפת את החוק.
סתם שתדעו: הוא אוהב להשתזף, התפריט שלו עשיר ועל כן הוא שורד כמעט בכל מקום אליו הוא מגיע (שפיריות, גוזלי עופות, ביצי עופות, ביצי צפרדעים, ראשנים, חרקים, סרטנים, רכיכות וגם מנות צמחוניות) והזן הספציפי הזה היווה את ההשראה ליצירת דמויותיהם של צבי הנינג'ה. קוואבנגה.
הנוטרייה
המכרסם הקטן והפרוותי שחי לצד מקווי מים מתוקים - עשה עלייה לישראל מדרום אמריקה בשנות החמישים. המטרה הייתה לסחור בפרוותו, אך האקלים הארצישראלי גרם לצמיחת פרווה גסה, קצרה ולא ממש מתאימה לייצור מעילים וכפפות. ובכלל ישראל היא לא ייצרנית וצרכנית רצינית של פרוות על כן ההזדמנות העסקית עם הנוטרייה נכשלה.
לאחר תקרית הפרווה, שוחררה הנוטרייה לטבע, בנוסף על בריחה של פרטים מהשבי. מה שלא סיפרו למי שהחליט לשחררה לחופשי זה שהיא עמידה לזיהומים ויכולה להתקיים במקומות כמו הירקון. הנוטרייה חיה במחילות שהיא חופרת בגדות מקווי מים ובכך מסבה נזק לבריכות דגים, תעלות השקייה וצמחים מקומיים נדירים, כדוגמת הנופר והנימפיאה התכולה שבשמורת החולה.
חתול הרחוב
והנה חיה אחת שמככבת ברשימה ותפתיע אתכם: חתול הרחוב. לפני כ-3000 באזור מזרח הים התיכון ביית האדם את חתול הבר שעד אז חי בטבע והיה ציד די מוכשר. תפקידו העיקרי של החתול הוא לצוד עכברים וחולדות ובכך לשמור על מאזן בטוח של הכוחות. בעידן התגליות (כשהאירופים יצאו לגלות עולמות) הם לקחו איתם למסעות את החתול שעזר להיפטר מהטרדות ומזיקים של הספינה וגם על הדרך שימש כערכת בידור קטנה וכך בעצם הופץ החתול בעולם.
עם השנים חתולי הבית ננטשו וברחוב הם הצליחו להתרבות בכמויות גבוהות מאד, זאת בעקבות זמינות של זבל שהאדם יצר כמו גם חיות הנמצאות במרחב הציבורי אותן הם צדים: ציפורים, חרקים, זוחלים וכמובן את האויבים המושבעים - העכברים והחולדות.
ההרס שהשאיר אחריו חתול הרחוב לא ניתן למדידה - החתול גרם להכחדות והצטמצמות מספרית של מינים רבים: ציפורים בניו זילנד כמו הקאקאפו (תוכיליל) ומיני ציפורים החיים ביערות ובקרבת מקורות מים נכחדו כליל. בארה"ב מחקרים מעריכים כי בשנה הורג חתול הרחוב בין 1.3-4 מיליארד ציפורים ובין 6.3-22.3 מיליארד סוגי יונקים.
ומה איתנו?
וכמובן החיה המסוכנת ביותר למאזן האקולוגי העולמי: האדם. בסופו של דבר האדם הוא שעומד מאחורי כל השינויים האלו ובלעדיו החיות הללו בכלל לא היו נודדות למקום לא שלהן. אבל זה כבר סיפור אחר.
