שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    אתם לא בים: תתלבשו לעבודה בהתאם
    בזמן שבמקומות העבודה בעולם דורשים קוד לבוש קפדני - בישראל נוהגים ללבוש לעבודה בגדים חצי שקופים, ג'ינסים מהוהים, גופיות וכפכפי אצבע. אבל אם הקריירה שלכם חשובה לכם, זיכרו: התנהלות מקצועית וביגוד חושפני אינם הולכים ביחד. דעה

    הסערות סביב האיסור על מכנסיים קצרים לתלמידות בתי-הספר או חובת נעלי העקב לדיילות אל-על, עסקו בהעדרו של שיוויון מגדרי. אבל יש לנושא קוד הלבוש במוסדות-ציבור ובעבודה יש גם פן אחר לחלוטין - העסקי-תעסוקתי, ובו טרם התחוללה סערה למרבה הצער. אולי זה היה עוזר לשנות משהו במצב המחפיר הקיים: בעוד שבחו"ל מתלבשים לעבודה באופן מכבד ומכובד, בארץ זה נראה כאילו הולכים לים. למה? אף אחד הרי לא מצפה מכם לטקסידו ופפיון, אז זה אומר שישבן (לגברים) או חזה (לנשים) בחוץ זה בסדר?

     

    לכתבות נוספות של אורית-קלייר ארזי בערוץ קריירה

     

    נכון הוא שהקיץ הישראלי מאתגר במיוחד מבחינת ביגוד. אחרי הכל, כשהאוויר מהביל, לח ודביק, אין חשק ללבוש דבר. אבל בואו נהיה כנים: רובנו עובדים בחללים ממוזגים למהדרין, והדיון ממילא אינו על עובדי כפיים הנאלצים לסבול את התנאים בחוץ. אז הנה האמת המהפכנית: מקום העבודה אינו טיילת על שפת הים, ובהינתן המיזוג האמור, אין שום הצדקה לבגדים חצי שקופים ולגופיות ולכפכפים המטופפים במסדרונות, שלא לדבר על חליצת הרגליים המתבקשת מהם באמצע ישיבה. איש הישר בעיניו יעשה וילבש - זה חייב להיפסק.

     

    לבוש חושפני והתנהלות מקצועית לא הולכים ביחד

    באותו חו"ל, שאנו נהנים לסגוד לו בענייני מחיר המילקי, נהוג להכתיב לעובדים קוד לבוש ברור, רחמנא ליצלן. הקוד מיועד לגברים ולנשים כאחד, ומפרט לפרטי פרטים את המותר והאסור במקום העבודה: אורך החצאית ביחס לברך, אורך המכנסיים ביחס לרצפה ולקרסול, לבישת חולצה (לגברים) רק עם גופיה מתחתיה והגדרת סוג הגופיה, כמות התכשיטים והאיפור ועוד ועוד.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    משום מה, ואולי עקב הגישה המרדנית הכללית בארץ - זו המתריסה כנגד כל ניסיון להכתיב מינימום סדר וארגון - קוד לבוש שכזה מעורר התנגדות אצל ישראלים רבים. ואכן, רק ללבנטינים פרובינציאליים כמונו נראה, שכפכפי האצבע הפופולאריים ולבוש חושפני או ג'ינס מהוה, הם לבוש מקובל לעבודה. ולא, לא מדובר על אינסטלטור הכורע אל מתחת הברז בכיור (אם כי לא יזיק אם גם הוא יקח זאת בחשבון בעת בחירת מלבושיו לעבודה), ולא מדובר על מארחת במועדון לילה. מדובר על נשים וגברים בתפקידים משרדיים, המצריכים התנהלות מתונה, שקולה ומכובדת תוך כדי עבודה עם עמיתים ועם לקוחות. זו אינה הולכת יד ביד, באופן חד-משמעי, עם ביגוד חושפני.

     

    ואכן, מה שנראה לנו הישראלים כהגזמה פרועה והתערבות בחופש הביטוי - ממש אינו כזה. הלבוש של עולם העבודה מטרתו לשים דגש על היכולות של מה שיש לנו בין האוזניים - כמו אינטלקט, יוזמה ותפוקות - ולא בשום מקום אחר בגוף. לפיכך, כל מלבוש המושך את המיקוד, את המבט ואת תשומת הלב אל הגוף, אבריו וקימוריו, מהווה מסיח מהעיקר ולכן הוא סותר התנהלות מקצועית ועסקית.

     

    ולכל הנשמות הטהורות, או סתם הסקסיסטיות, המגיבות למשפט האחרון ב"תלוי באיזה גוף מדובר" - בואו נבהיר חד וחלק: לא, זה לא תלוי. גוף מושלם, או רחוק מכך – זה לא חשוב בהיבט זה. המטרה אינה להבליט נכסים פיזיולוגיים, של נשים או גברים, אלא כאמור דווקא להסיח מהם. יתרה מכך, מי שמגיע לעולם העבודה מתוך כישורים ויכולות אמיתיות, אמור לרצות את ההסחה הזו מן הגוף אל התכל'ס העסקי.

     

     (shutterstock) (shutterstock)
    (shutterstock)

    רק מי שאין להם מה להציע באגף הכישורים, מתעקשים להציע את מרכולתם מאגף הקימורים, לנשים וגברים כאחד. העובדה היא, שאנחנו אכן מתלבשים "יותר טוב" כשהולכים לאירוע (חתונה, בת מצווה), וכך גם כשהולכים לדודה שרה בפסח או להורים בשבת. אז למה לא לעבודה?

     

    הסברים להתנגדות לקוד לבוש

    כפי שכבר רמזנו לעיל, כמובן שניתן למצוא לכך הסברים:

     

    1. חם - האקלים הלח לא מאפשר חליפה שלושה חלקים. אבל ברור שאיש גם לא מצפה לכך בארץ, אפילו בחורף.

     

    2. זהו ההמשך הים תיכוני של קודים חברתיים של "סחבקייה" - כפי שבאה לידי ביטוי בשפת הגוף (יותר קרוב, יותר נוגעים זה בזה) וכן בחוסר כבוד לחוקים ונורמה שפראייר מי שכן מכבדם.

     

    3. אגואיזם של דור ה-Y - פחות התחשבות בזולת – איך הוא או היא מרגישים עם הגוף החשוף שלי, ולא רק איך אני רוצה ונוח לי להתלבש.

     

    4. אי הבנה או קבלה של תפקיד הלבוש בעבודה: זה לא רק עניין של נוחות - שכמובן צריכה לגבור ככל שהתפקיד מצריך יותר עבודה פיזית, אלא של שידור החזות הנדרשת לתפקיד. כך, בניגוד ל"סחבקייה" - במקום עבודה כן נדרשת מידה של מרחק (דיסטאנס), והיא קשורה ישרות לשידור מסר של כבוד וליצירת אווירה של מכובדות.

     

    5. אהבת הפלרטוט - יש נשים וגברים שאוהבים פלירטוטים, גם במקום העבודה, ושהאגו שלהם אינו יכול לסבול את היעדרם. הם מגדירים את הערך העצמי שלהם על פי המשיכה הפיזית שהם יוצרים בזולת. זו סוגיה מורכבת ויוקדש לה בעתיד טור נפרד.  
     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    הדוגמאות שכולנו מכירים

    מי מאיתנו לא נתקל שוב ושוב במצבים הלא-ראויים הבאים במקום העבודה, בין אם זה שאנו עובדים בו, ובין אם בבואנו למקום כלקוחות המבקשים לקבל שירות:

     

    בקרב שני המינים: מכנסיים low rise, כלומר עם קו מותניים נמוך. אלה מכנסיים הנגמרים באמצע הישבן וכל ישיבה רגילה לחלוטין על כיסא, בטח התכופפות למגירה תחתונה בשולחן או הרמת משהו שנפל על הרצפה – גוררת חשיפת ישבן לא מכובדת לגברים או חוטיני לנשים.

     

    בקרב גברים:

    • עדיין באגף המכנסיים: גם כשהם רגילים לחלוטין, כלומר כאלה שאמורים "לשבת" על המתניים, משום מה גברים רבים, כולל בגיל העמידה, בוחרים ללבוש אותם מאמצע הישבן, כשהכיסים מגיעים לאמצע החלק האחורי של הירכיים. במילים אחרות, הם משתמשים במכנסיים כשרוואל. וכפי שהוזכר קודם, יש מקום של כבוד לטכנאים מכל הסוגים, לשרברבי ארצנו ולחשמלאיה, על שמזכים אותנו בישבנם החשוף למחצה והשעיר.

     

    • חולצת בד עם כפתורים חצי שקופה שחושפת את שערות הגוף באופן שאינו ראוי, וגם אם אינה שקופה - פתוח בה כפתור אחד יותר מידי, כך שכל שערות החזה בחוץ.

     

    • גרוע לא פחות: גופיה עם כל שיער בית-השחי בחוץ. צר לי על הגרפיות. אני דואגת לרווחתכם בקיץ הישראלי.

     

    • חולצות צמודות שלא משאירות מקום לדמיון, כפתורים או טריקו, המתוחות על חזם כדי לחשוף בטן שרירית.

     

    בקרב נשים:

    • חולצה בצבע בהיר עם חזייה בצבע כהה – משום מה הדבר מקובל מאד.

     

    • גופיה צמודה עם כתפיות דקיקות מהן ניבטת החזיה.

     

    • גופיה עם כתפיות "איקס" בגב וחזיה לא תואמת עם כתפיות רגילות.

     

    • חולצה עם מחשוף עמוק.

     

    • חולצה "רגילה" לכאורה, בלי לקחת בחשבון פעולות שנדרשות לביצוע במסגרת העבודה. הדוגמא הקלאסית היא פקידת קבלה: היא בישיבה והקהל בעמידה מעבר לדלפק - זווית שמצריכה כשלעצמה חולצות עם יתר הקפדה על קו המחשוף, כי בזווית הזו רואים הכל, קל וחומר כשהיא רוכנת אל מקלדת המחשב או למגירה תחתונה בשולחן.

     

    אז מה עושים?

    אם אתם מנהלים - צרו קוד לבוש מבלי להירתע מהתנגדויות או התרסות. השתמשו בטור זה להסבר וליצירת שיח בנושא. אם אתם עובדים והקריירה שלכם חשובה לכם - הקפידו על 4 צעדים פשוטים:

     

    1. כוונו ל"מראה עסקי" - התלבשו באופן שממקד את הפוקוס של העמיתים והמנהלים בהישגים וההתנהגות שלכם, לא בגוף או במראה. 

     

    2. תמיד נכון: להתבונן במראה לפני היציאה מן הבית ואם יש ספק - אין ספק.

     

    3. אמצו קוד לבוש שהוא קצת יותר שמרני מהלבוש הרגיל שלכם. מה שלא הייתם לובשים לסעודת חג או שבת עם המשפחה - לא מתאים גם לעבודה.

     

    4. הלבוש לעבודה לא צריך להיות אופנתי, אלגנטי או "יפה". הוא צריך להיות מתאים לסוג העיסוק.

    אן בעיה למשל, שבהיי-טק מקובל לבוש זרוק המשדר יצירתיות ונעורים - לכו עם המוטיב הזה אבל זכרו שהוא אינו סותר את העבודה שעליו להיות לא-חושפני, נקי, מסודר ומכובד.

     

    5. אף אחד לא מצפה מכם לטוקסידו ופפיון. העיקרון המוביל הוא: לא זרוק, היפי או סקסי, אלא - עסקי.

     

    לסיכום

    א. אל תכפו את הגוף שלכם על הסביבה גם אם הוא יפה בסטנדרטים המקובלים חברתית. השוויצו בו, אם אתם מעוניינים בכך, בכל מקום פרט לעבודה.

     

    ב. פתחו סיפוק ואגו בריא מן ההערכה המקצועית שאתם מקבלים ולא מכמות ועוצמת המשיכה הגופנית.

     

    ג. המוטו שלכם צריך להיות - עסקי, לא סקסי.

     

    ד. זכרו: תשומת הלב שתקבלו בשל המראה החיצוני תמיד תבוא על חשבון תשומת הלב שיכולתם לקבל עבור הביצועים המקצועיים שלכם. אז אל תבואו למשרד כדי לדוג מחמאות - אתם נראים הכי טוב כשאתם מצליחים!

     

    הכותבת היא מנכ"ל BossProblem יעוץ והדרכה להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים