שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל הג'אז, פינת רדיוהד: חדש על המגש
    סמדר אקראי ונועם חיימוביץ' וויינשל יוצאים מהג'ונגל, גרייס מלודי מחזירים את הרוקנ'רול האמוציונלי של ראשית הניינטיז, אוריאל הרמן עם ג'אז מבית תום יורק וצביקה פורס מעמיד את המדור במקומו. חדש על המגש עמוס השבוע בכל טוב, האזינו

    מי שמביט בי מאחור

    "אל תסתכלי לאחור, אם תסתכלי לאחור - אז תקפאי במקום", מזהירה סמדר אקראי בקולה המלטף את הנמענת העלומה בשירה. ברקע, פעמוני הרוח לוקחים את האוזן רחוק רחוק.

     

    סמדר אקראי - "אל תסתכלי לאחור"

     

    הנגיעות השבטיות שנכנסות בהדרגה ואווירת הקליפ האפלה אותו ביימה האמנית סיגל סבן - אלו הופכות את "אל תסתכלי לאחור", שיר הנושא מתוך אלבומה החדש של הזמרת הירושלמית במקור, למסע משונה ומעניין. כזה שהוגדר כמוקדש לאשת לוט, לאמה של הבמאית ולנשים כולן. למה לא?

     

     

    היישר מהג'ונגל

    "מניפולציה", שיר הפתיחה מאלבום הבכורה של נועם חיימוביץ' וויינשל, נפתח בקטנה. השורות חדות, אטיות, מעלות תהיות עגמומיות משהו. אט אט, מתפתחת מאחוריהן דרמת רוקנ'רול מלאת פאתוס, שאיכשהו, מצליחה להשאיר את הדרמה שמתחוללת בטקסט היטב בפרונט.

     

    נועם חיימוביץ' וויינשל - "מניפולציה"

     

    חיימוביץ' הצעיר מלווה בויולה כבר לא מעט שנים את מיטב אמני ישראל בהקלטות ועל הבמה. בשנה האחרונה צעד לקדמתה עם אלבום הבכורה "אדיש", בהפקתו המוסיקלית של צח דרורי. "אני נוטה שלא לתעד רגעים", מעיד חיימוביץ. "עם זאת, המוזיקה שבאלבום היא תיעוד של פרק זמן בחיי". ואם בא לכם לשמוע את המוזיקה הכמו-תיעודית הזו, תוכלו לתפוס את חיימוביץ' בהופעה ב-12 ביולי במועדון האזור בתל אביב.

     

     

    פותחים מסמך חדש

    בעלי הזיכרון הטוב ודאי יזהו את יזכרו את Document מתחילת דרכם כמודרן טייפס. על אף שהוציאו אי.פי. לא רע בכלל תחת שם זה, כבר תקופה די ארוכה שהחבר'ה האלה מופיעים ופועלים תחת השם "Document", מעט בישראל והרבה בברלין. 

     

    Document - "Diposition"

     

    בהתאם, הם נשמעים אותנטיים, נכונים ומייצגים נאמנה את רוח התקופה ברוק האלטרנטיבי - בשילוב השפעות ברורות של אינטרפול, פיקסיז וייתכן שתשמעו שם גם קצת ת'רפי פה ושם. השיר "Diposition" ייכלל במסגרת אלבום אולפן שלם שיראה אור בשנה הקרובה.

     

     

    ג'אז פינת רדיוהד

    וכעת, למשהו שונה לגמרי. "Winter Light" הינו הקליפ הראשון בסדרה של שלושה קליפים המספרים את סיפורם של שלוש יצירות שונות של הפסנתרן והמלחין אוריאל הרמן. את היצירות כתב אוריאל בזמן שהותו בתכנית רזדנסי למלחינים באי וויסבי שבשוודיה, והם מבוצעות על ידי הרביעייה של אוריאל, שכוללת גם את הקונטרבסיסט אברי בורכוב, את המתופף חיים פסקוף ואת נגן כלי הנשיפה אוריאל ויינברגר.

     

    אוריאל הרמן - "Winter Light"

     

    הרביעייה המעניינת הזו משחקת עם ז'אנרים כמו ג'אז ורוק, ולצד כיבוש במות בארץ היא מוסיפה להופיע בניכר. בין היתר תצא השנה לסיבוב הופעות במזרח. הרמן עצמו הוא ירושלמי במקור, שמנגן בפסנתר מגיל עשר ומגיע מהשפעת קלאסיות ברורות. את אלו הוא ממזג עם השפעות של רוק מעדות הרדיוהד. התוצאה לא מצריכה ריכוז (או מצח גבוה) כמו ג'אז, ומצד שני לא מגיעה למקומות רוקיסטים אגרסיביים מדי.

     

    בשנה שעברה שחרר אוריאל את אלבומו השני ״AWAKE״ שזכה לביקורות נלהבות בארץ ובעולם. לאחר מכן, יצא לסיבוב הופעות שכלל הופעה בפסטיבל ״ג׳אז בים האדום״ באילת ומופע פתיחה בבית האופרה הראשון שבטיוואן. את אוריאל תוכלו לתפוס על הבמה ב-2 באוגוסט בצוללת הצהובה בירושלים ב-19 באוגוסט במועדון האזור בתל אביב. מש ימריאו לכמה הופעות ברחבי העולם

     

    חסד מלודי

    גרייס מלודי הם מקרה מעניין, בעיקר מהסיבה שהם עושים רוק עם צליל שלא שומעים יותר. יש שיאמרו שהצליל לא עדכני במכוון. בז'אנר שחרט על דגלו בעשור וחצי האחרונים את החספוס והגרעון, "גרייס" מתהדרים בסולן עם קול טוב וצלול (טל שחר), שזה כמעט נו נו גדול במונחים של רוק עדכני. בואו נגיד שגרייס מלודי, כמשתמע משמם, הם פחות ווייט סטרייפס ויותר בון ג'ובי או פויזן פינת אירוסמית'.

     

    גרייס מלודי - "תמימות"

     

    השיר "תמימות", מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, נשמע כמו בלדת גיטרות שיכלה להתנגן ב-MTV של שנת 93', כולל גיטרה מייללת, טפטים של קלידים, מילים שפונות לדמות נשית אבודה בגוף שני, קרשנדו ופאתוס לרוב. למעשה, גרייס מלודי גם נראים כמו להקה שהיתה יכולה באותה מידה להיות חברה טובה של גאנז אנד רוזס, לקנות בגדים ולהתקעקע יחד עם דאף מק'גן, נניח. יש שימצאו אותם קיטשיים, אחרים יברכו על ייצוג של סאונד גיטרות שנעדר מהמפה כבר לא מעט שנים. ב-10 ביולי הם יופיעו בפסאז' בתל אביב.

     

     

    צביקה בכל הכוח

    העובדה שצביקה לורבר, או "צביקה פורס", טרם הופיע במדור היא בגדר פשע. ייתכן שזה פשוט בשל העובדה שצביקה נמנה כבר עם האקטים ה"ותיקים" יותר בסצנה, וככזה הוא לא באמת נופל להגדרה "חדש". זה בסדר, כי מעבר לעובדה שמדובר במוזיקאי שמדגים יחס הפוך בין כישרון ענק לענווה (ויש לא מעט כאלו, אגב, שגם מעט הכישרון שיש להם נעלם בצילו של אגו בגודל של פיל), לורבר כבר הוכיח מזמן שהוא מה שנקרא "מיינסטיי" - אקט יציב, הכרחי וכזה שנמצא כאן לטווח הרחוק.

     

    צביקה פורס - "Let It Rain"

     

    צביקה, כבר בן 28, נולד במקור למשפחה דתית מבאר שבע, על אף שמעט מאוד דברים בצליל שלו יזכירו זאת. מדובר בסינגר סונגרייטר עם גוון קול שמזכיר משהו את ג'ף באקלי (סליחה, נינט), בהגשה רופוס ווינרייטית קברטית, עם נטייה קלה למלודרמטיות מבורכת. מבחינת הלחנים, הוא מזכיר במקומות מסוימים את מיוז של תחילת שנות האלפיים. השיר "Let It Rain" מייצג נאמנה את גוף העבודה של הקלידן והיוצר המוכשר הזה, שנמצא מספיק זמן בשטח כדי לפרוץ למעלה, או החוצה.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים