הם בני 30 והם פוחדים פחד מוות מאינטימיות
ניסיון עבר רע או חוסר באמון? נטלי להב יצאה לתור אחר הסיבות שגורמות להמוני רווקים ורווקות לעשות כל שביכולתם כדי להימנע מלהתקרב באמת
עוד בנושא:
מלחמת השחרור מלחצים: 4 עיסויים מרגיעים
ללא מגע פיזי ומיני, הזוגיות שלכם תתפורר
חשבתי שאם אשכב איתו, הוא יאהב אותי
בעיקר מפחידה אותי המחשבה שככל שהזמן עובר ואני מבלה את חיי לבד, ללא רגעים אינטימיים כמעט בכלל, יהיה לי יותר קשה להביא את עצמי להתנהג בצורה טבעית במצב כזה כשהוא כבר כן יגיע. אני פוחדת להרוס משהו טוב בגלל משקעים שאני סוחבת איתי רוב חיי, משקעים שרק הלכו והתעצמו בשנים האחרונות. אני פוחדת שאני כבר לא מסוגלת להיות במצב כזה עם גבר אחר מבלי לפחד שהוא עומד לעזוב אותי, או שאם אגיד את הדבר הלא נכון או אחשוף את הסודות שלי הוא יבין שבעצם זה לא מה שהוא רוצה, וילך.
נהוג להגיד שישנם שני סוגי של אינטימיות – מינית ורגשית, ואני אתמקד פה בעיקר ברגשית. ההגדרה המילונית אומרת ש"אינטימיות זה יחסים קרובים בין חברים, אוהבים או בני משפחה, מצב כללי של אווירה נוחה ונעימה בין אנשים או יחסי מין". בעולם הפסיכולוגי, ג'וד קאסידי מסבירה שאינטימיות היא כלי מרכזי בהצלחתם של יחסים בינאישיים. זה היכולת להפוך את הפנימי ביותר לידוע ומוכר בפני אדם נבחר, לחלוק את הגרעין של המהות שלך בכל המובנים עם מישהו חיצוני.
רייס ושייבר, זוג חוקרים נוסף מהתחום, תומכים בהגדרה זו ומסבירים שמדובר בתהליך דינאמי בו לומדים אחד את השני באמת. ובפועל? זה הרגע הזה בו את נחשפת, על כל צדדיך ובאופן הכנה ביותר למישהו אחר, כזה שבאמת רואה אותך ואת אותו.
מי אחראי על כל הפחד הזה?
החלטתי לחקור את הנושא כדי לראות אם יש עוד סיכוי שאצליח לחוות קשר אינטימי עם אדם אחר, או שמא זה אבוד לחלוטין. גיליתי כמה סיבות לכך שנשים, ספציפית, פוחדות ממערכת יחסים אינטימית. הפסיכולוג פיטר מייקאלסון למשל,טוען שהסיבה הראשונה ואולי החשובה מכולן לפחד מאינטימיות, היא ניסיון עבר רע. לדבריו, אישה שנפגעה מגבר בצורה משמעותית, פעם אחת או יותר, תמצא את עצמה הרבה פעמים מתקשה ביצירת אינטימיות עם גברים חדשים.
הפרידה האחרונה שלי למשל, הגיעה אחרי קשר של חמש שנים. יום אחד הוא החליט שלא בא לו יותר ופשוט קם והלך. מאז אני בפוסט-טראומה רגשית. לקחו לי שנים להצליח להתגבר על שברון הלב, ואני עדיין מפחדת שאקשר למישהו והוא פתאום יעזוב. זה ברור שכל מקרה לגופו, ושזה שההוא עזב ממש לא מעיד על כך שכל הגברים יעזבו, אבל הפחד תמיד שם.
ואני לא היחידה: נשים רבות מעידות על הדיסוננס הזה, שבין הרצון למצוא אהבה לבין הפחד מאינטימיות. פחד זה יכול לנבוע מדברים רבים שקרו בעבר – במקרה שלי, פרידה לא צפויה או רצויה. אנחנו פוחדות להיפגע, אך מצד שני, רוצות מאוד להיות במערכת יחסים. אנחנו רוצות רעיון מסוים בראש, אבל בפועל לא מוכנות לקחת את הסיכון בשביל להשיג אותו. ואיך אנחנו מתמודדות עם הדיסוננס הזה? מייקאלסון טוען שאנחנו מחבלות לעצמינו בסיכויים באמת להכיר מישהו, או שאנחנו מוותרות מהר וממציאות מיליון תירוצים ללמה זה לא יעבוד. מדובר בפחד ממשי שאנחנו מתגוננות בפניו בפעולות הרסניות ששמות לנו רגל בכל פעם מחדש.
הייתה לי תקופה ארוכה שבה הצהרתי בקול רם שאני לא מחפשת אהבה, אבל מייקאלסון אומר שזה רק בגלל שבעצם פחדתי שכשאמצא אהבה, לא אדע איך להתמודד איתה, או אפחד כל הזמן לאבד גם אותה. והרי אנחנו פועלים על פי ניסיון העבר שלנו. אם עד עכשיו כל הגברים שהיית איתם פגעו בך, הדבר ה"ראציונלי" ביותר, יהיה להאמין שכל הגברים ייפגעו בך.
אין קץ לילדות
במאמר שפורסם ב-psychalive, נותנים סיבה נוספת לפחד מאינטימיות והיא עבר "מתוסבך", חוויות מהילדות שמשפיעות עלינו עד היום ומעצבות את מי שאנחנו ואת היום יום שלנו. הם טוענים שהפחד ממחויבות מתחיל בגלל משהו שחווינו בילדות. כשהיינו עוד ילדים, חווינו דחייה או כאב נפשי שגרמו לנו להיסגר מבחינה חברתית ותקשורתית. משם למדנו לא לסמוך על אחרים כדי להתמודד עם קשיים נפשיים. אחרי פגיעה מסוג זה בגיל כל כך צעיר, הרבה פעמים קשה לנו לקחת את הסיכון לאהבה, במיוחד אם זה מערב גם אינטימיות וחשיפה אישית ורגשית.
הסיבה השלישית על פי מאמר שנכתב עבור ה-The Huffington Post, הוא הפחד מדחייה. היה לנו ניסיון עבר שלילי עם מערכות יחסים ובחיים בכלל, דחו אותנו ולא הצלחנו להתמודד עם זה בהתאם ועכשיו, אנחנו פוחדות. הפתרון? המאמר מציע למצוא את האדם הנכון, זה שיהיה קשוב ואוהב, וייתן לך להרגיש הכי בטוחה בעולם. אני, באופן אישי, אף פעם לא האמנתי שהפתרון נמצא אצל מישהו אחר. אם יש לי בעיה עם עצמי, עליי לפתור אותה עם עצמי כי אם מישהו אחר יהיה הפתרון, כשהוא ילך הבעיה תחזור ולא עשינו בזה בעצם דבר.
ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי, מומחית לזיהוי פוטנציאל בזוגיות, מדברת על סיבה נוספת לבעיות מסוג זה והיא קושי במתן אמון. "כדי לחשוף את עצמך ולספר לאחר פרט אינטימי, צריך אמון באחר. אמון שהוא לא יפיץ את המידע הלאה, אמון שהוא לא ישתמש במידע הזה כנשק בחזרה נגדי, ואמון שהמידע הזה לא ירחיק אותו ממני".
מה גורם לאותו חוסר אמון שאת מתארת?
"הסיבות נעוצות בילדות כך שכבר מגיל קטן הילד לומד להימנע מליצור תלות באחר, מלבקש עזרה ברגעי מצוקה ולא נחשף להזדמנויות לפתח יכולות של תקשורת בין אישית. אנשים כאלה גדלים בדרך כלל להיות שקטים ומופנמים, עם מעט מאוד חברים סביבם. הם נמנעים משינויים, מתקשים בקבלת החלטות, פאסיביים, שתקנים, ציניים ומלאי ביקורת כלפי האחר".
ד"ר בלומברג-מזרחי אומרת שנשים (וגם גברים) המזהות בעצמן מאפיינים של הימנעות, צריכות להבין כי התנהגויות אלה הן טכניקות להתמודדות (לקויה) עם קושי במתן אמון. עם זאת, וכאן החדשות המעודדות: טכניקות ניתן להחליף, במיוחד אם מתמודדים באומץ עם הגורם להן. כלומר, אנחנו נמנעות מאינטימיות כדי לא להתמודד עם חוסר האמון שיש לנו בגברים, אבל זה משהו שבהחלט אפשר לשנות בהתנהגות אחרת שתעזור לנו להתגבר על הקושי.
חיזוק האינטימיות בשלושה צעדים
בארי דוונפורט למשל, מציע מספר טיפים חשובים לחיזוק האינטימיות אצל אנשים שמתקשים בתחום. הראשון הוא לתרגל אינטימיות – אם זה עם המשפחה או חברות, להיפתח ולא לפחד לדבר, לשתף ולספר. לחלוק את מה שעובר עליך עם הסובבים והאוהבים אותך. זה תרגיל מעולה כי תמיד תדעי שאיתם את במקום בטוח, מהם לא תוכלי להיפגע, הם לא יכולים לעזוב או לנטוש אותך. אלו הם האנשים שלך והם שם לתמיד ואת יודעת את זה.
הטיפ השני הוא לבחון את העבר, לראות למה את מתנהגת ככה, מהם הסיבות לכך ולהתמודד איתן. שיחה עם פסיכולוג טוב תמיד יכולה לעזור במצבים כאלה, לדבר על מה שקרה ואיך זה משפיע על מה שקורה עכשיו. מדובר בהחלט במענה מעולה לנשים שרוצות לפתור את העניינים הללו בדרך הכי בריאה ונכונה על מנת להתקדם הלאה, אל עבר עתיד בריא יותר ללא חששות, פחדים או חרדות.
הטיפ השלישי של דוונפורט הוא להימנע ממגע פיזי מיני, ולהתמקד יותר בדיבורים ושיחות. הרבה פעמים אנחנו מחליפות את האינטימיות הרגשית באינטימיות מינית. זה עובד, אבל למעט זמן, כלומר עד שאנחנו מגיעות למצב הזה, שבו גם צריך לדבר ולהיפתח. אי אפשר להתחבא מאחורי האינטימיות המינית לנצח, ניסיתי את זה וזה פשוט לא עובד. בפעם הבאה שתכירי מישהו, תנסי להתמקד יותר בשיחות ובלהכיר אותו, ופחות בסקס, לפחות בתחילת הקשר. זו קלישאה אני מודה, אבל מי אמר שהיא לא עובדת?
לרווקות אחרי גיל 30 עם בעיות של אינטימיות קשה יותר למצוא אהבה, זו עובדה. אבל חששות מאינטימיות הן עדיין משהו פתיר שניתן להתמודד עמו. אני לא יודעת איך אני, באופן אישי, אעשה את זה, אבל אני כן יודעת שאני רוצה למצוא אהבה. אני רוצה להיות במערכת יחסית אינטימית עם אדם אחר ולחלוק איתו את עצמי, בכל המובנים האפשריים. וכדי לעשות זאת, יש לי עבודה רבה לעבור עם עצמי.
אומרים שהשלב הראשון בריפוי הוא הודאה בבעיה, אז אני מודה פה בפניכן – יש לי בעיה עם אינטימיות, אני פוחדת. אבל אני גם מוכנה לעבוד על זה, עם עצמי ועם הסביבה ואפילו עם הבחור הנכון שיגיע אל חיי. מדובר בפחד אמיתי, אבל אין דבר שלא ניתן להתמודד איתו ואין פחד בעולם שאי אפשר להתגבר עליו, גם הפחד מאינטימיות.
לפנייה לכתב/ת 
