סמלים של שינוי / "מר עולם"
ג'רארד, צ'אבי, פירלו, קסיאס ושוויינשטייגר. חמישה כוכבי כדורגל ענקיים, כל אחד אייקון בפני עצמו, כולם חצו את גיל ה-30, החליטו לשנות אווירה ולהתחיל פרק חדש בקריירה. לכולם יש הרבה מן המשותף ועם זאת, גם לא מעט שוני
עונת הכדורגל החדשה באירופה, שעוד מעט יוצאת לדרך, לא תהיה דומה לכל אלו שקדמו לה. לפחות בשני העשורים האחרונים. שכן בבת אחת, כאילו באופן מתוכנן מראש, כמה שחקנים שהיו סמלים בקבוצותיהם החליטו לעזוב.
והאוהדים, שמבחינתם אותם שחקנים אגדיים היו חלק בלתי נפרד מהדשא, מהיציעים ומהתפאורה הכללית, ייאלצו להתרגל לחיים שאחרי. וזה לא יהיה פשוט. חמישה כדורגלני-על, כל אחד סמל ו"אייקון" בזכות עצמו, כולם בשנות ה-30 לחייהם, החליטו לעשות מעשה ולפתוח דף חדש בקריירה. יש הרבה מן המשותף בסיפורם של החמישה – אבל גם לא מעט שוני.
לבש את המדים האדומים 17 עונות ברציפות. ג'רארד(צילום: EPA)
17 עונות רצופות שאוהדי ליברפול ראו את סטיבן ג'רארד בהרכב הקבוצה. רבים מהקבועים ביציעי אנפילד לא ראו בחייהם את הקבוצה בלי הסמל הגדול שלה. הצעירים שבהם אפילו לא נולדו כאשר "סטיבי ג'י" עשה את הבכורה שלו ב-29 בנובמבר 1998.
כמה חודשים קודם לכן, ב-18 באוגוסט 1998 ערך צ'אבי את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של ברצלונה. מי יכול היה לשער אז שהנער מהעיירה טראסה יהפוך במהלך השנים לשחקן המעוטר ביותר בהיסטוריה של בארסה ולמי שנחשב לגדול שחקני ספרד בכל הזמנים.
אז כן, גם לאוהדי בארסה יהיה קשה לראות את הקבוצה שלהם משחקת כאשר צ'אבי לא על המגרש ואפילו לא על הספסל, אלא הרחק משם, בקבוצה הקטארית אל סאד.
המעוטר ביותר בתולדות ברצלונה. צ'אבי(צילום: רויטרס)
צ'אבי, כמו ראול כמה שנים לפניו, החליט להעביר כמה שנים נינוחות בליגה הלא יותר מדי מלחיצה של האמירויות, וגם לעשות לא מעט כסף תוך כדי (10 מיליון יורו לשנה, בחוזה של שנתיים). בגיל 34 זו הייתה החלטה מובנת, עבור שחקן שהיה שותף להישגים הגדולים ביותר של בארסה. ובכל זאת, ההחלטה לא הייתה קלה. הדמעות הציפו את עיניו בכל טקסי הפרידה שנערכו לו.
לא רק ברצלונה, אלא הליגה הספרדית כולה תיראה אחרת לגמרי בעונה הקרובה. שכן חוץ מצ'אבי שעזב את הליגה, גם חברו הטוב איקר קסיאס, שוער ריאל מדריד מאז 1999.
נפרד בדמעות מריאל מדריד. איקר קסיאס(צילום: AFP)
קסיאס וצ'אבי הם חברי נפש, למרות ששניהם מגיעים משתי היריבות הגדולות ביותר בכדורגל הספרדי. החברות ביניהם החלה עוד בנבחרות הצעירות של ספרד ומחזיקה מעמד כבר כמעט 20 שנה, זאת על אף היריבות והמתיחות השוררת בין הקבוצות שלהם.
מבחינה זו מדובר בשני ענקים אמיתיים, שני סמלים של ברצלונה וריאל מדריד, שגדלו במועדונים שלהם מגיל ילדות, ומזוהים עם המועדונים האלה באופן מוחלט. ומדובר גם בשני ג'נטלמנים, שכאילו מסמלים דור אחר בכדורגל, דור שבו לסמל על החולצה הייתה משמעות אמיתית. ואת הדברים הללו אפשר לומר כמובן גם על סטיבן ג'רארד.
לא ייאמן שבעונה הבאה הוא לא ילבש את מדי בארסה. צ'אבי(צילום: GettyImages)
בעבר הרחוק, הרבה מאוד שחקנים היו מתחילים ומסיימים את הקריירה שלהם באותה קבוצה בה גדלו, אבל העידן הזה הסתיים מזמן. ב-30 השנים האחרונות הכסף הגדול מדבר וסוכני השחקנים הפכו להיות האנשים המשפיעים ביותר בעולם הכדורגל.
המציאות היא שכמעט כל שחקן שואף להתקדם, לעבור לקבוצות אחרות, לשפר את שכרו, לקבל דמי חתימה. ובמקביל המאבק האדיר בין הקבוצות העשירות גורם לכך שסכומי הכסף, גם לקניית השחקנים וגם למשכורות, רק הולכים וגדלים.
במציאות שכזו רק הגיוני שכמעט ולא יהיו יותר שחקנים שיישארו באותה קבוצה כל ימי חייהם. זה פשוט לא משתלם. ומתי המעט שנשארים בכל זאת הם כנראה באמת טיפוסים מאוד מיוחדים, וכמעט תמיד גם שחקנים ענקיים.
היה סגור בצ'לסי לפני מספר שנים, אך התחרט ברגע האחרון(צילום: רויטרס)
נכון, אף אחד מהכוכבים האלו לא עושה זאת רק בשל אהבתו הגדולה לקבוצה, לעיר ולאוהדים. כל אחד מהם הרוויח מיליונים רבים וניצל היטב את מעמדו. אולם כמעט כל אחד מהם יכול היה, אם רק רצה, לעזוב את קבוצת נעוריו כבר לפני הרבה שנים וללכת למקומות בהם היה מרוויח יותר. ג'רארד כידוע, היה כבר למעשה סגור בצ'לסי לפני מספר שנים, אבל ברגע האחרון התחרט ונשאר באנפילד.
הקשר האנגלי, בדיוק כמו צ'אבי, החליט שאם הוא עוזב את ליברפול, זה לא יהיה לקבוצה אחרת באירופה. גם כדי שלא ייאלץ לשחק מולה ביום מן הימים במסגרות האירופאיות, אבל בעיקר משום שמצא אלטרנטיבה מתאימה יותר.
ג'רארד חתם בלוס אנג'לס גלקאסי מליגת ה-MLS המתפתחת בארה"ב. על פי הפרסומים הוא מרוויח 9 מיליון דולר לשנה וחצי, תקופת החוזה שלו. מבחינתו ומבחינת משפחתו מדובר במעבר לא יותר מדי קשה, למדינה דוברת אנגלית.
עבר ל-MLS כדי שלא לפגוש את ליברפול במסגרת רשמית. ג'רארד(צילום: רויטרס)
האנגלי בן ה-35 הוא לא הכוכב הוותיק היחיד שעבר לארה"ב הקיץ. חברו לשעבר בנבחרת אנגליה, פרנק למפארד, חתם בניו יורק סיטי (קבוצת בת של מנצ'סטר סיטי), שם הוא משתף פעולה עם דויד וייה, כוכב נבחרת ספרד לשעבר.
אגב, את למפארד אי אפשר לשים באותה קטגוריה כמו ג'רארד. הוא לא סמל כמוהו. אומנם הוא שיחק 13 עונות מאוד מוצלחות בצ'לסי, אבל את הקריירה הוא החל בווסטהאם וסיים במנצ'סטר סיטי.
ומי שמצטרף ממש בימים אלו לוייה וללמפארד הוא לא אחר מאשר אנדראה פירלו, וגם כאן מדובר בסמל, בשחקן היסטורי.
סמל של הכדורגל האיטלקי. אנדראה פירלו(צילום: gettyimages)
פירלו כבר בן 36, מבוגר יותר מכל אלו שהוזכרו עד עתה. הוא יליד הסבנטיז. ורק לפני כמה שבועות שיחק בגמר ליגת האלופות. הוא גם אחד מעשרת השחקנים המצטיינים של העונה הקודמת בליגת האלופות.
פירלו הוא לא סמל של קבוצה. הוא החל בברשיה, שיחק באינטר, רג'ינה, מילאן ויובנטוס. אבל הוא סמל של הכדורגל האיטלקי. חוץ מפרנצ'סקו טוטי, אין שחקן שמזוהה יותר ממנו עם הליגה האיטלקית. פירלו משחק בסריה א' מאז 1995 ורשם 510 משחקים.
גם פירלו, כמו ג'רארד וצ'אבי, החליט שאם הוא עוזב, זה לא יהיה לקבוצה אירופאית אחרת, ובחר בארה"ב.
אחד מעשרת המצטיינים בעונה האחרונה בליגת האלופות. פירלו(צילום: רויטרס)
קסיאס לעומת זאת נשאר באירופה. אחרי כל הכעס, הדמעות והפרידות, הוא חתם בפורטו, קבוצת הפאר של פורטוגל. מה שאומר שיש סיכוי שהוא ישחק מול ריאל מדריד בליגת האלופות.
הספרדי הוא שוער ולכן גילו, 34, מאפשר לו עדיין לשחק ברמות הגבוהות ביותר עוד כמה שנים טובות. זו אחת הסיבות שהוא בחר להישאר באירופה ולא לעבור לסביבה פחות תחרותית. אבל זה לא אומר שלא מדובר במעבר טראומטי מבחינתו.
וכשמזכירים את קסיאס, שנשאר באירופה, חייבים להזכיר שחקן נוסף שהיה סוג של סמל בקבוצה שלו, בה שיחק כל הקריירה, ובקיץ 2015 החליט לעזוב: בסטיאן שוויינשטייגר.
בשנה הבאה יחזור לברנבאו ויפגוש את ריאל? קסיאס(צילום: AP)
הסיפור של "שוייני" מעט שונה מזה של ארבעת האחרים. ראשית הוא צעיר מהם (בעוד כשבועיים הוא יהיה בן 31). שנית, אולי בשל מחסור בכריזמה, הוא לא נחשב לסמל גדול כמוהם. וחוץ מזה הוא גם עובר לקבוצה שלפחות על הנייר לא פחות גדולה מקבוצתו הנוכחית, ומשדרג באופן דרמטי את שכרו.
שויינשטייגר הגיע לבאיירן בגיל 14 ושיחק בקבוצה הראשונה 13 עונות רצופות. הוא זכה עם באיירן בכל התארים האפשריים ועם נבחרת גרמניה בגביע העולם. עכשיו הוא עובר למנצ'סטר יונייטד, ומתאחד שוב עם לואי ואן חאל, המאמן שהדריך אותו בבאיירן בשנים הטובות ביותר בקריירה שלו.
מאדום לאדום. שוויינשטייגר במדי מנצ'סטר יונייטד(צילום: מתוך הטוויטר)
על פי התקשורת הבריטית, שוויינשטייגר ירוויח בשלוש העונות הבאות 275 אלף ליש"ט בשבוע, ובסה"כ 13 מיליון ליש"ט בשנה. זה בהשואה ל-10 מיליון יורו "בלבד" שהרוויח בבאיירן. בכך הוא יהפוך לקשר בעל השכר הגבוה ביותר בפרמייר ליג ויעקוף את יאיא טורה ממנצ'סטר סיטי.
אז שווינשטייגר עוזב את באיירן אחרי 17 שנה במועדון, צ'אבי עוזב את ברצלונה אחרי 24 שנים, קסיאס עוזב את ריאל מדריד לאחר 25 שנה וסטיבן ג'רארד אמר שלום לליברפול לאחר 28 שנים. התחושה היא שביום מן הימים הם יחזרו, לפחות חלקם, למועדונים "שלהם", אם בתפקיד של מאמן או מנהל מקצועי.
כי גם בעידן שבו הכסף הגדול שולט ולכאורה אין יותר סמלים בכדורגל, מבחינת האוהדים, לסמל שעל החולצה יש עדיין ערך ומשמעות. ויש שחקנים שלפני הכל הם אוהדים.
לפנייה לכתב/ת 
צ'אבי
צילום: AFP
מומלצים
