שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סרט וראיון: אבי בן זקן - מוזיקאי, צלם, במאי
    מקורות היצירה של הסרט הקצר "ננסלבן" נובעים מהאלבום הגנוז של המוזיקאי אבי בן זקן, שהפך לצלם רחוב ואז לקולנוען. "הדרכים שלי תמיד היו עקומות", הוא מספר בראיון על המהפך האישי והיצירתי שעבר עליו: "התמודדתי עם תחושות של ניכור וחוסר שייכות שמלוות אותי כל החיים"

    כשהתחיל לפזול לתקשורת חזותית, לאבי בן זקן הדהדו בראש הצלילים שיצר עבור אלבום שהיה אמור להיקרא "ננסלבן" ונזנח מאז. במהלך לימודיו במרכז האקדמי ויצ"ו בחיפה, שהניעו את הפרויקט, הוא התמחה בעיקר בצילום רחוב וטבע. עכשיו, הוא מציג בתערוכת הבוגרים של בית הספר את פרויקט הגמר שלו - סרטו הקצר והמוזיקלי, הקרוי על שם אותו אלבום גנוז - "ננסלבן". והוא צופה קדימה והלאה אל המשך הדרך כקולנוען. מוזיקה, צילום, קולנוע - זה המסלול שלו, כפי שניתן להבחין גם בסרט - "השלב האחרון במחזור החיים של כוכב", לפי הגדרת היוצר - שמוצג פה לפניכם: 

     

    צילום: אבי בן זקן

    צילום: אבי בן זקן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "הסרט הוא סוג של מערבולת רגשית שמבוססת על הבזקי זיכרון, חלקם ויזואלים חלקם מוזיקלים או מקוריינים", אומר בן זקן בן ה-32, יליד קרית ים, "אני והמנחה שלי, פרופ' טרי שרויאר, הגענו לעבודה על הפרויקט ממקום די נאיבי. ניסינו להשלים או להצדיק את החלקים הלא גמורים מהאלבום שעליו עבדתי - בצורה ויזואלית. וככל שנכנסתי יותר לעומק, הבנתי שאני ממתמודד פה עם משהו גדול יותר. עם תחושות של ניכור וחוסר שייכות שמלוות אותי בערך כל החיים".

     

    "ננסלבן" בנוי מרסיסי תמונות, קטעי קריינות ומוזיקה שמשתבצים באופן לוגי או אינטואיטיבי כפסיפס אוטוביוגרפי מרוסק. חיי היוצר עצמו שתועלו החוצה במגוון דרכים אמנותיות. "זו קפיצה חופשית לתוך פצע ישן ופתוח שהמסקנה שמתקבלת ממנו היא: שהמדיום לא באמת משנה, הדברים שאתה רוצה לומר יאמרו בכל פורמט שתנסה לברוח אליו", הוא מסביר, "אי אפשר לברוח מהמסר או מעצמך, ואם המסר הוא מצוקה ואובדן משמעות, הוא יתרגם את עצמו לצילום או למוזיקה או לציור. יופי קיים בכל מקום, צריך רק להתנתק מכל הפרדיגמות, וללמוד להסתכל על דברים מבלי לשפוט אותם".  

     

    אבי בן זקן. הסביבה הטבעית (צילום: אריק ניניו) (צילום: אריק ניניו)
    אבי בן זקן. הסביבה הטבעית(צילום: אריק ניניו)
     

    היצירה האישית מאוד הזאת, מצולמת באתרים שונים בקריות, מחוזות הילדות של בן זקן, שמגדיר עצמו כחסיד של דיוויד לינץ' ולארס פון טרייר. הנופים הללו נוכחים מאוד בכל רגע, ובספקטרום רחב של צבעים וזוויות. "תמיד הרגשתי כאילו הסביבה שבה גדלתי היא ארגז כלים מעולה עבור התכנים שאותם אני מנסה להעביר", הוא אומר, "הפרויקט היה הזדמנות נהדרת לבחון זאת, לקחת את כל המאסה הזו שהצטברה, גם רגשית וגם תוכנית, שפשוט פיצצתי אותה לתוך סרט".

     

    הפיצוץ הוויזואלי הזה הוא תוצאה על עבודה מאומצת באינספור אתרים, אליהם הגיע בן זקן עם מצלמה וחזון. "אני במהותי צלם רחוב וטבע, החלטתי לעשות עשרות גיחות צילום וידאו לקריות במהלך ארבעה חודשי העבודה", הוא מספר, "אספתי חומרים והרכבתי אותם על ציר הזמן. בדקתי שירים מהאלבום שזנחתי ובדקתי איך הם מתפקדים עם הדימויים שהצטברו. הסתמכתי גם לא מעט על ארכיון צילומי סטילס שייצרתי בתקופת שבה תיעדתי בקריות. הסרט אולי קצר, אבל זו מאסה של עשור שלם שמזדקקת לתוכו, אם בצילומים ואם במוזיקה - בניהם גם מתקפת הטילים במלחמת לבנון השנייה".

     

    אבי בן זקן. הקריות בוערות (צילום: אנג'ליקה אגבייב) (צילום: אנג'ליקה אגבייב)
    אבי בן זקן. הקריות בוערות(צילום: אנג'ליקה אגבייב)
      

    מה היו האתגרים הכי גדולים שהיית צריך להתמודד איתם במהלך העבודה על הסרט? 

     

    "צילום רחוב דומה מאוד לדייג, היו לא מעט גיחות שבהן יצאתי לצלם שעות ארוכות בשמש וחזרתי עם חומרים דלים ולא משמעותיים. במהלך כל התקופה ציפיתי להיי-לייט שיקרה, איזה רגע מכונן שייקלט במצלמה, והוא מבושש להגיע".

     

    ואיך מתגברים על התחושה הזאת? הציפיה המתמשכת בטח מתסכלת מאוד.

     

    "הסביבה מייצרת עבורך את המסר בצורה הכי נקייה ומדויקת שיש, כל מה שנותר הוא רק להקשיב. להצליח להיתמע בסביבה ולתעד בה מבלי מפריע, ומבלי לערער את הזרימה הטבעית של האירועים. פשוט לתת לדברים לקרות גם בלי תסריט ומבלי לדעת לאן אתה באמת רוצה לקחת את הדברים שאתה מציג. לתת למציאות להרכיב לך את הדימויים שדרכם תוכל לומר את מה שיש לך להגיד. העבודה היתה מאוד אינטואיטיבית ומעניינת".

     

    "ננסלבן". הקריות מבעד לעשן ()
    "ננסלבן". הקריות מבעד לעשן
     

    ולמרות ההיתמעות במציאות כהגדרתו ללא תסריט, "ננסלבן" מכיל גם רבדים מוקומנטרים, ואלו מסומנים דווקא ברגעים בהם הוא עצמו מופיע בסרט - כשהדמות עליה מבוססת היצירת חודרת אל הפריים, דווקא היא מחדירה, על פי בן זקן, אלמנטים של בדיה. "החלקים המוקומנטרים הם החלקים שבהם הדמות שלי פולשת לתוך הסרט ובעצם שוברת קיר רביעי", הוא מסביר, "החלטתי להכניס אותה פנימה כי היא משמשת סוג של עוגן: גם אני קיים פה בתוך כל הבלאגן הזה".

     

    לצד בן זקן, מופיעה גם השחקנית הצעירה יוליה שטפנוב שלוקחת חלק בסרט, ומשלימה אותו בניסיון להציג עצמו: "הדמות השנייה היא הדמות של הנערה שמהלכת בין המבנים והמפעלים. היא בעצם יצוג משני שלי בסרט. כל היתר דוקומנטרי לחלוטין או אנימטיבי".

     

    אבי בן זקן בתוך "ננסלבן". פה בתוך הבלגן ()
    אבי בן זקן בתוך "ננסלבן". פה בתוך הבלגן

     

    מה המקור האמיתי ליצירה שלך - המוזיקה או הווידאו?

     

    "המוזיקה בסרט נולדה בערך שש שנים לפני צילומי הסרט. השתמשתי ברסיסים מאלבום עליו עמלתי בתקופה

    שהאמנתי שמוזיקה היא הדבר הכי נכון בשבילי".

       

    אז "ננסלבן" נובע מתוך פרויקט מוזיקלי שותת יזע, דמעות וגם דם, אבל עתה כשהסרט מושלם, גם יוצרו אבי בן זקן מרגיש מגובש יותר בראייה של עצמו קדימה - דווקא כקולנוען. "אני עוסק בעבודות פוסט, צילום ועריכת וידאו, וכתיבת תסריטים", הוא מעדכן, "כרגע עומדים על הפרק מספר קליפים של מוזיקאים אחרים בניהם 'זי.קיי' (זהר כספי) והגר דדון. למרות שאני מגיע מהמחלקה לעיצוב גרפי, הכוונה היא לגמרי לעסוק בקולנוע. יש לא מעט כלים גם עבור קולנוען מתחיל שניתן לרכוש בלימודי תקשורת חזותית. הדרכים שלי תמיד היו עקומות".

     

    יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים