יורם חישין: "הציור הוא הדרך שלי לשרוד"
הרגע המכונן בחייו של חישין, איש עסקים ויבואן של מותגי אופנה יוקרתיים, היה בביקור במוזיאון עם אשתו הראשונה ז"ל שחלתה בסרטן סופני. "הציור נותן לי את העוצמה ובאמצעותו אני מצליח להתמודד עם הקושי ועם רגשות כואבים"
את הרגע ההוא לפני שמונה שנים יורם חישין, יבואן מותגי יוקרה וצייר - לא ישכח לעולם. במהלך ביקור במוזיאון תל אביב לאמנות עם פלורי, אשתו, נעמד מול ציור של מארק רוטקו ובכה. "באותו היום הובהר לי, כי מחלת הסרטן, בה לקתה אשתי, סופנית", הוא נזכר, ועיניו מתכסות בלחלוחית.
"הבנתי שהמחלה עומדת לנצח אותה ושלא נותר לנו זמן רב להיות יחד, ושהילדים הקטנים שלי עומדים לאבד את אמא שלהם. הבטתי על הציור של האמן הנערץ עלי, הרגשתי את הכאב מפלח את הנשמה, והבנתי שהציור יהיה הדרך שלי להיאבק ולשרוד את המצב. זה הרגע בו התחלתי לצייר".
- לכתבות נוספות בערוץ ymedia
>>> רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
פלורי חישין נפטרה חמש שנים לאחר מכן, כשהיא בת 35. לאחר מותה נישא חישין לשרית, ולשני ילדיו של חישין מנישואיו הראשונים, היום בני 15 ו-10 נוספה אחות למחצה. חייו של חישין נמצאים על הציר שבין עסקים לאמנות, ביום-יום הוא יבואן של מותגי אופנה יוקרתיים כ"ברברי" ו"גוצ'י" שנמכרים בחנותו בכיכר המדינה, אבל הציור תופס חלק ניכר משעות היממה שלו. שעות רבות הוא מתבודד בסטודיו בביתו ומצייר. עד היום מכר חישין כ-30 ציורים, במחיר של אלפי דולרים לציור בארץ ובחו"ל.
איש של ניגודים
חישין (42), איש עתיר ידע, סוג של פילוסוף מודרני שמרשה לעצמו לחוות ולדבר על קשת של רגשות. איש של משפחה וחברים שמרשה לעצמו לשקוע ברגעי בדידות וכאב תהומי. אביו הוא פרופ' רולנד חישין, מנהל המחלקה לרפואה גרעינית ב"הדסה" בירושלים, ואמו רופאת שיניים, אחת המשפחות האריסטוקרטיות בישראל. בילדותו חווה נסיעות לחו"ל ומסעדות פאר, אבל את שירותו הצבאי בחר לעשות בגולני, בגדוד 51. אז, הוא מספר, פגש לראשונה את ישראל האחרת. "בצבא ראיתי והבנתי מה זה עוני, כך שאני מכיר את שני הצדדים של החברה הישראלית".
"לא תמיד כייף לי לצייר", הוא מדגיש, "הציור מוציא ממני את הכאב". חישין מספר שלא מזמן נתקל בשיר שכתבה בתו לאמה המנוחה. מיד לאחר שקרא את השיר, נכנס לסטודיו ושקע בעבודה. "כל האמנים הם אנשים כואבים, האמנות היא הדרך היפה ביותר להביע רגשות בכלל ולהוציא כאב בפרט. אופיו של אדם נקבע בגיל שנתיים, ומאותו גיל מטפטפות החוויות לתוכו, כמו מים לסלע. האמנות שלי מעבירה ומעצבת את הרגשות שלי".
אתה כואב וגם כועס?
"בוודאי, אין אמנות בלי כעס. לצד הכאב והכעס, הציור נותן לי את העוצמה. באמצעותו אני מצליח להתמודד עם הקושי ועם רגשות כואבים. גם את השמחה אני מביע בצורה הזאת".
כמה מהגולני נשאר ביורם חישין, איש העסקים, הפילוסוף והאמן?
"נשאר. אדם בונה את עצמו מתוך חוויות הנפש והרוח שלו והכוח שלו נגזר מהיכולת שלו להכיר את כל הצדדים בעצמו ולחיות בשלום עם הניגודים וההפכים. אני לא מוצא סתירה בין זה שאני הבעלים של מותגי על בכיכר המדינה ומצד שני נראה כמו באסטיונר. אשתי שרית, נולדה וגדלה בקרית שמונה למשפחה שמחזיקה בצד הימני של המפה. אני ההפך. אני לא מסכים איתה, אבל היא מדהימה ומאתגרת אותי. למרות חוסר ההסכמה, אנחנו חיים באהבה גדולה. זה כמו באמנות מופשטת. בצבע הכחול למשל שאני מושח על הבד, יש שישה גוונים. ככה גם בחיים. אנחנו לא בנויים משכבה אחת".
מתי התחלת להתעניין ולאהוב אמנות?
"כבר בגיל 8 ביקרתי במוזיאונים. מהרגע שהתחלתי להבין בציור הפך רוטקו לאמן הנערץ ולמודל שלי, כי הוא חלק מהזרם של האמנות המופשטת. הוא נחשב לאחד מגדולי ציירי שדות הצבע. הציורים שלו אפופי מיסתורין. אני מוצא את עצמי מרותק לאישיות שלו, כאמן ענק ואיש מתוסכל ושיכור שהיה אמיץ דיו להתאבד בסטודיו שלו כשהרגיש שהוא לא יכול ליצור יותר. אחד הפחדים הכי גדולים של כל אמן".
והקשר לעולם האופנה?
"את עולם האופנה גיליתי כשטסתי לאחר הצבא לפריז לדודתי שהתגוררה שם ועסקה באופנה. די מהר רותקתי והתחברתי לעולם האופנה. ראיתי את הנשים התופרות באורגנזה ומשי, נמשכתי לצבעים ולבדים. ההוט קוטור הוא עולם של אמנות ואני בסוף היום אמן של צבע. כאיש עסקים העולם שלי בנוי מאריגים ובדים וטקסטורות, ואני מחפש באופנה וגם באמנות את האופי והעומק. לא מזמן נסעתי לדרום צרפת לקנות צבעים מיוחדים, ובקיץ אסע לפירנצה, כדי להעמיק את הידע שלי ולתת לציורים שלי יותר עומק וייחודיות. הרצון להביא אותם לאופנה ולאמנות הוא תהליך אין סופי".
אחד הציורים של רוטקו, "מרכז לבן" נמכר ב-72 מיליון דולרים. אתה יכול להבין למה? לשם גם אתה שואף?
"אין שום תחום מקביל מבחינה עסקית לאמנות. לאג"ח ולנדל"ן יש ערך נקוב. לאמנות אין. יש רק קליקה קטנה של אנשים שיכולים ורוצים לקנות את המוצרים. ל-95% מהאנשים רוטקו לא מדבר ולא יבינו למה ציור שמן של פיקאסו, "נשות אלג'יר", נרכש ב-179 מיליון דולרים. להבדיל, הציורים שלי נמכרים באלפי דולרים, ויש אנשים שמתחברים לציורים שלי ורוכשים אותם. לשמחתי, בשני התחומים בהם אני עוסק, אופנה עילית ואמנות יש פריחה בשנים האחרונות. אנשים מבינים שלקחו חודשים ואף שנים ליצור את המוצר הייחודי הזה והם מוכנים לשלם בעבור זה".
בסטודיו שלו, המקום בו הוא הכי אמיתי וכנה עם עצמו, בין סקירה של הציורים, עליהם הוא שוקד בימים אלו, חוזר חישין לנקודה מרכזית בחייו: דמותו של אביו. "בצעירותי חשבתי שאבא שלי הוא אדם קשה", הוא שוזר שוב את העבר עם ההווה. "כעסתי עליו, כי לא הבנתי מה הוא עושה, הרגיז אותי שהוא נמצא המון מחוץ לבית בגלל עבודתו. רגע המפנה היה כשהוא נאלץ לספר לנו שפלורי גוססת. הוא אמר לי בכאב עצום שבכל כך הרבה אנשים הוא טיפל והציל ואת פלורי אי אפשר יהיה. בפעם הראשונה בחיי ראיתי אותו חסר אונים.
הרופאים נתנו לה שלושה חודשים לחיות והיא חיה עם המחלה חמש שנים. זו היתה התקופה בה גיליתי את אבא שלי. לפעמים פוגשים רופאים, וחושבים שהם אטומים, ונקודת המבט הזו משתנה, כשמבינים מה הם באמת עושים. בין היתר בזכות אבי, למרות המוני הרגעים הקשים שחווינו כולנו בתקופת המחלה של פלורי, מצאנו גם זמן וכוח לשמחה".
