מיאלומה נפוצה: האם הטיפול החדש ישנה מהלך המחלה?

מיאלומה נפוצה (סרטן מח העצם) הינה מחלה סרטנית שמקורה במח העצם, והינה השנייה בשכיחותה מבין מחלות סרטן הדם, לאחר לימפומה. המחלה מתאפיינת בשגשוג של תאי פלסמה (תאים לבנים היוצרים נוגדנים), ובפגיעה אפשרית במספר איברי מטרה בגוף (מוח העצם, פגיעה בכליות, בעצמות ובמערכת העצבים הפריפרית).

ריבוי התאים הסרטניים במח העצם אינו מאפשר ייצור תקין של תאי הדם, והדבר מתבטא לעיתים באנמיה ובירידה ברמת כדוריות הדם הלבנות, המובילה לנטיית החולים ללקות בזיהומים. כמו כן, המחלה יכולה להתבטא בנזק לעצמות, בפגיעה נוירולוגית ובנזק לכליות הנגרם עקב הצטברות חלבון המופרש על ידי התאים הסרטניים.

מיאלומה נפוצה אופיינית במבוגרים מעל גיל 60, אך בשנים האחרונות אנו עדים לתחלואה גם בקרב צעירים יותר, כש-5-10% מהחולים כיום הינם מתחת לגיל 40ההערכה היא כי בישראל ישנם כ-1500 חולים במיאלומה נפוצה, כאשר מדי שנה מאובחנים כ-350 חולים חדשים.

קראו עוד במדור מחלות יתומות

מיאלומה נפוצה: איך מאבחנים ומהו הטיפול היעיל?

איזה טיפולים קיימים?

עד לפני עשור אפשרויות הטיפולים שעמדו בפניי החולים היו מועטות ובעלות יעילות מוגבלת, ומיאלומה נפוצה הוגדרה כמחלה קטלנית, כאשר תוחלת החיים של החולים הייתה מוגבלת ביותר. הטיפול העיקרי שניתן בעבר לחולים היה טיפול כימותרפי וטיפול בסטרואידים, שמלבד יעילותם המוגבלת היו כרוכים בתופעות לוואי קשות.

החל משנות האלפיים חלה התפתחות משמעותית בתחום הטיפולי, כאשר נכנסו לשימוש שתי קבוצות עיקריות של תרופות למחלה: מעכבי פרוטאוזום (הגורמים לעיכוב של הפרוטאוזום ובכך למוות של תאי הפלסמה הסרטניים הזקוקים לפעילות הפרוטאזום) ותרופות אימונו-מודולטוריות (הפועלות על מערכת החיסון).

הטיפול הראשון ממשפחת מעכבי הפרוטאוזום שנכנס לשימוש הינו וולקייד, וממשפחת התרופות האימונו-מודולטוריות – תלידומיד. טיפולים אלו נמצאו כבעלי יעילות גבוהה לטיפול במחלה, ולמעשה הותירו את הכימותרפיה שהייתה בשימוש עד אז כבעלת תפקיד משני כטיפול במיאלומה. עם זאת, חלק מהחולים לא מגיעים להפוגה מלאה של המחלה בעזרת טיפולים אלו, וברוב המקרים, מחלתם נשנית.

הארכה משמעותית בחיי החולים

הצורך במציאת טיפול עבור קבוצת חולים זו הובילה לפיתוח תרופות מתקדמות מאותן משפחות טיפול. כך, קיפרוליס הינה תרופה מדור שני ממשפחת מעכבי הפרוטאוזום, שהוכיחה יעילות בטיפול בחולים אשר כבר טופלו בקווי הטיפול הקיימים ומחלתם התקדמה תוך כדי הטיפול האחרון או חזרה בתוך חודשיים מסיומו.

טיפולים נוספים שפותחו בשנים האחרונות הינם רבלימיד ופומלידומיד, תרופות מדור שני ושלישי ממשפחת הטיפולים האימונו-מודולטוריים. התרופות החדשות הוכחו כבעלות יעילות גבוהה יותר לטיפול במחלה, ומלוות בתופעות לוואי פחותות.

פיתוחן של תרופות אלו הוביל לשינוי במהלך המחלה, כיוון שהמגוון הרחב של אפשרויות הטיפול מאפשר כיום הארכה משמעותית בתוחלת החיים של החולים, ללא התקדמות המחלה. סקרים שנעשו בעולם בשנת 2010, מצאו כי תוחלת החיים של חולי מיאלומה נפוצה עומדת כיום על ממוצע של שש שנים, כאשר ישנם גם חולים שחיים עם המחלה עשר שנים ויותר, ואף אחוז קטן מגיע להחלמה מלאה מהמחלה.

התפתחות נוספת בטיפול במחלה חלה לאחרונה, עם ההבנה כי שילוב של מספר טיפולים ממשפחות טיפול שונות, הינו בעל יעילות גבוהה יותר, בהשוואה לטיפול בתרופה בודדת בחולים.

מחקר אספייר (ASPIRE), שתוצאותיו פורסמו השנה בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine, מצא כי מתן טיפול משולב של קיפרוליס, רבלימיד ודקסמטזון בחולי מיאלומה נפוצה שמחלתם חזרה, הינו יעיל יותר להארכת משך חיי החולים ללא התקדמות במחלתם, לעומת הטיפול הסטנדרטי (רבלימיד ודקסמטאזון).

המחקר הינו מחקר פאזה שלישית שבוצע בעשרים מרכזים רפואיים בעולם, ביניהם שישה מרכזים רפואיים בישראל, בקרב כ-800 חולי מיאלומה נפוצה שמחלתם חזרה וטופלו בעבר בטיפול תרופתי אחד לפחות.

במסגרת המחקר נמצא כי חולים שקיבלו משלב טיפולי משולש חיו בממוצע כתשעה חודשים יותר, ללא התקדמות במחלתם, לעומת קבוצת החולים שקיבלו את הטיפול הסטנדרטי. מדובר בשיעורי ההישרדות ללא התקדמות מחלה שהינם גבוהים ביותר בחולים עם הישנות ראשונה של מיאלומה.

גם ההישרדות הכוללת כפי שנצפתה במחקר הייתה ארוכה יותר בקרב קבוצת החולים שטופלה בקיפרוליס ועמדה על 73.3% בקבוצת החולים שטופלה במשלב עם קיפרוליס, לעומת 65% בקבוצת הביקורת לאחר 24 חודשים.

הטיפולים שיהפכו את המחלה לכרונית

כמו כן, בשנים האחרונות נמצאות בפיתוח עוד תרופות חדשות לחולי המיאלומה, כגון נוגדנים חד שבטיים. מביניהן המובילות ביותר הן ה-ELOTUZUMAB אשר הוכיחה את יעילותה בשלוב עם רבלימיד ודקסמטזון גם במחקר פאזה שלישית, וה-DARATUMUMAB אשר נבדקה כתרופה בודדת לחולים עם מחלה עמידה.

בנוסף לכך, בפיתוח נמצאת תרופה נוספת הנקראת IXAZOMIB (איקסזומיב), אשר הינה מעכבת של פרוטואזום וניתנת באופן פומי (בכדורים), וה – PANOBINOSTAT - תרופה בעלת מנגנון פעולה שונה מכל המפורט לעיל.

כיום אין ספק כי תוחלת החיים של חולי מיאלומה נפוצה נמצאת ביחס ישיר לתזמון מתן הטיפול התרופתי ולעומק התגובה לטיפול. מכאן החשיבות הרבה כי כל התרופות והשילובים החדשים ייכנסו לסל התרופות עבור חולי מיאלומה נפוצה.

ככל שנקדים ונציע למטופל טיפול יעיל יותר, בשלב מוקדם יותר של המחלה, כך יגדלו הסיכויים שיצליח להגיע להפוגה מלאה וארוכה מהמחלה, שתסייע בהארכה משמעותית בתוחלת החיים. הכנסת תרופות אלו לסל התרופות תהווה נדבך חשוב בשיפור הטיפול במיאלומה נפוצה, והפיכתה למחלה כרונית, בתקווה שבעתיד ניתן יהיה להביא אף לריפויה.

הכותבת היא פרופסור משנה, מומחית ברפואה פנימית בהמטולוגיה, מרכז רפואי בני ציון