שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גיל המעבר: מהו הטיפול היעיל ומתי הוא מסוכן?
    תסמיני גיל המעבר עלולים לשבש באופן חמור את שגרת החיים של נשים רבות. איזה טיפולים יכולים לעזור לעבור את התקופה הזו בלי לסבול - ואיזה נשים נמצאות בקבוצת סיכון?

    האם טיפול הורמונלי לגיל המעבר הוא תמיד יעיל? גיל המעבר מציין את התקופה בה עוברת האישה מגיל הפוריות לתקופה שלאחר הפוריות, המאופיינת בהפסקת תהליך הביוץ, הפסקת הווסת, וירידה בייצור ההורמונים השחלתיים.

     

    לעוד כתבות במדור מחלקת נשים

     

    פרופ' אמנון בז'זינסקי, מנהל מרכז בריאות האישה – "הדסה" עין-כרם, יו"ר החוג לגינקולוגיה – ביה"ס לרפואה האוניברסיטה העברית וחבר ועד האגודה הישראלית לגיל-המעבר, מסביר כי  הגיל הממוצע בו נפסק המחזור החודשי הוא 49-51 אך ההפסקה תיתכן באופן נורמלי בכל גיל בין 45 ל 55.

     

    לדבריו, תקופת המעבר יכולה להתפרש על פני מספר חודשים עד שנתיים שלוש ואף יותר. תקופה זו מאופיינת בהופעת תסמינים מטרידים וכן האצה של תחלואה הקשורה בהפסקת הפעילות ההורמונלית השחלתית".

      

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    התסמינים הנפוצים

    הוא מסביר כי התסמינים השכיחים ביותר הם דמם לא סדיר, גלי-חום, הזעות לילה, נדודי שינה, ויובש נרתיקי. אך קיימים שורה ארוכה של תסמינים היכולים להופיע ונוהגים לחלקם לשלוש קבוצות עיקריות:

     

     1. התסמינים הקשורים לכלי-הדם (ואזו-מוטוריים)

     2. התסמינים הנפשיים

     3. תסמיני מערכת אברי המין והשתן (אורו-גניטליים). התסמינים הואזומוטוריים מתבטאים בגלי-חום (תחושת חום פתאומית בד"כ בפלג הגוף העליון ובפנים) והמלווים בסומק בפנים, דפיקות לב מואצות והזעה מוגברת.

     

    תסמינים אלו יכולים להופיע במשך היום בתדירות משתנה ואף בלילה ואז תתעורר האישה שטופת זיעה. התסמינים הנפשיים-התנהגותיים מתבטאים בדרך כלל בנדודי שינה, עייפות מוגברת, ירידה באנרגיה, מצבי רוח משתנים והרגשת דכדוך.

     

    התסמינים האורוגניטליים (דרכי המין והשתן) מתבטאים בתחושת יובש בנרתיק שיכולה להיות מלווה בעקצוץ, גרד, הפרשה, צריבה ותכיפות במתן שתן, וכאבים בעת קיום יחסי מין.

     

    עוד מוסיף פרופ' בז'זינסקי שרק כ- 60-70% מהנשים בתקופת המעבר יחוו תסמינים אלו או חלקם. כמו כן יש לדעת כי התסמינים הואזומוטוריים (גלי-חום והזעות) בד"כ חולפים בהדרגה לאחר מספר חודשים עד שנתיים-שלוש. אם כי לעיתים התסמינים עקשניים ונשארים עד 10 שנים ומעלה. התסמינים בנרתיק ודרכי השתן עלולים להופיע מאוחר יותר מזמן הפסקת הווסת אך להתמיד ואף להחמיר בחלוף הזמן.

     

    "כידוע ככל שאנו מתבגרים ומזדקנים הסיכון להופעת מחלות הולך ועולה. אולם מעבר לתהליך טבעי זה מסתבר כי קימות מספר מחלות מסוימות אשר הופעתן מואצת במקביל לתקופת המעבר בנשים.

     

    "המחלות העיקריות מולם מתמודדת האישה בגיל-המעבר ואחריו הן מחלת לב כלילית (הסתיידות עורקי הלב), אוסטאופורוזיס (בעברית חררת העצם) ומחלת השיטיון (ניוון מחי).

     

    "יש לזכור כי גם הדימומים הלא סדירים המאפיינים את תקופת המעבר יכולים להיות כרוכים בטרדה, סבל, ואף סיכונים בריאותיים המחייבים טיפולים תרופתיים או ניתוחיים".

     

    מה עדיף? טיפול הורמונלי או טבעי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מה עדיף? טיפול הורמונלי או טבעי(צילום: shutterstock)

     

    הטיפול האפקטיבי 

    הוא מסביר כי הסיבה העיקרית להופעת התסמינים והתהליכים המטבוליים, מעבר לתהליך ההתבגרות-הזדקנות הטבעי, הוא ירידה עד כדי הפסקה של ייצור ההורמונים על ידי השחלות.

     

    "אסטרוגן הוא ההורמון העיקרי המופרש מהשחלה, והוא זה אשר החסר שלו גורם לעיקר התסמינים כמו גם להאצת תהליכים כגון הסתיידות עורקים וירידה בצפיפות העצמות.

     

    "לפיכך הטיפול היעיל ביותר בתסמינים ובתהליכים המטבוליים הוא טיפול בהורמון אסטרוגן. הטיפול באסטרוגן נעשה תמיד בשילוב ההורמון פרוגסטרון עקב (עקב השפעתו המזרזת של האסטרוגן על רירית הרחם וההשפעה המעכבת של הפרוגסטרון).

     

    "למרות ניסיונות למצוא טיפולים חליפיים לטיפול ההורמונלי עדיין ללא ספק הטיפול ההורמונלי הוא הטיפול היעיל ביותר. למעלה מ 90% מהנשים מגיבות היטב לטיפול ההורמונלי והתסמינים נעלמים או משתפרים במידה ניכרת. התגובה לטיפול היא בדרך כלל מהירה (תוך מספר ימים עד שבועיים שלושה)".

     

    הבעייתיות בטיפול הורמונלי

    פרופ' בז'זינסקי אומר כי הקשר בין טיפול הורמונלי ומחלות סרטניות הוא מורכב. ככלל ניתן להגיד כי השימוש בטיפול הורמונלי משולב (אסטרוגן+פרוגסטרון) נמצא קשור בעיקר לשני גידולים. האחד, סרטן השד והשני סרטן המעי הגס.

     

    "לגבי סרטן השד, הנתונים שהצטברו עד היום מצביעים כי שימוש ממושך (מעבר ל 5 שנים) בטיפול הורמונלי כרוך בעלייה קלה בסיכון להופעת סרטן השד. לעומת זאת השימוש באסטרוגן בלבד (בדרך כלל בקרב בנשים לאחר כריתת הרחם) לא נמצא מעלה הסיכון ואף קיימים דיווחים על ירידה בסיכון.

     

    "כדאי לציין כי גם לגבי הטיפול המשולב דרגת הסיכון מוגדרת כנדירה, זהה או פחותה מהסיכון ללקות בסרטן השד שמקורו באורח חיים. השמנה, חוסר פעילות גופנית או עישון, הם גורמי סיכון משמעותיים יותר. יתכן כי הטיפולים במינון נמוך מאוד הנהוגים כיום אינם משפיעים על הסיכון כלל.

     

    לגבי סרטן המעי הגס, כל הנתונים מצביעים על כך כי שימוש בטיפול ההורמונלי המשולב מוריד הסיכון באופן משמעותי (כ - 30%)".

     

    האם ההורמונים משמינים ?

    לדבריו, קיימת מגמת עלייה במשקל בתקופת המעבר. נשים רבות סובלת מעודף משקל בתקופה זו. לכך יש השלכות רפואיות מרובות כגון טרום-סוכרת, סוכרת, מחלות לב כליליות, אירועים מוחיים, ויתר לחץ דם.

     

    הסיבות לעלייה במשקל הן בעיקר החלפה מואצת של מסת שריר במסת שומן וירידה (כ-7%) בצריכה המטבולית הבסיסית.

     

    המחקרים אינם חד-משמעיים האם עלייה זו כרוכה בשינויים ההורמונליים המתרחשים בתקופה זו או שמדובר בתופעה הכרוכה בתהליך ההזדקנות ללא קשר הורמונלי.

     

    לעומת זאת, הוכח בבירור, כי פיזור השומן בגוף האישה משתנה בתקופת המעבר מפיזור נשי (באזור הישבן והירכיים) לפיזור גברי (באזור הבטן). שינוי זה קשור לירידה ברמת האסטרוגן ועליה יחסית ברמת ההורמונים האנדרוגנים.

     

    בניגוד למיתוס הרווח, השימוש בטיפול הורמונלי לא נמצא קשור בעלייה במשקל (מעבר לנטייה הטבעית לעלייה במשקל בגיל זה). לעומת זאת, נמצא כי הטיפול ההורמונלי (בעיקר האסטרוגן) כרוך במיתון הנטייה למעבר מפיזור שומן נשי לגברי והאטת הצטברות השומן הבטני.

     

    אין קשר בין הטיפול ההורמונלי לעלייה במשקל (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אין קשר בין הטיפול ההורמונלי לעלייה במשקל(צילום: shutterstock)

     

    מתי כדאי להתחיל טיפול הורמונלי?

    ההמלצה המקובלת היום היא להתחיל הטיפול ההורמונלי מוקדם ככל האפשר ובסמוך להפסקת הווסת. התחלת טיפול 5 ובעיקר 10 שנים לאחר הפסקת הווסת אינו מומלץ.

     

    טווח זה מכונה "חלון ההזדמנות" ומבוסס בעיקר על הממצאים כי התחלת טיפול מאוחר כרוכה בעליה בסיכון לתחלואת לב וכלי דם והתחלה מוקדמת אינה מעלה הסיכון (ואף מורידה אותו על פי חלק מהמחקרים).

     

    האם להתחיל הטיפול ההורמונלי במינון גבוה או נמוך?

    כל רשויות הבריאות בעולם, וכל האיגודים הרפואיים לגיל המעבר בעולם ממליצים כיום על המינון הנמוך ביותר האפקטיבי, הרקע להמלצות הוא נתוני מחקרים רבים המראים על בטיחות רבה יותר במניעת תופעות לוואי.

     

    מרבית (82-85%) מהסימפטומים של גיל המעבר יחלפו תוך 2-3 שבועות מתחילת הטיפול ההורמונלי במינון נמוך, והיעילות משתפרת עם הזמן. אחוז נמוך של נשים סובלת באופן קשה במיוחד ממכלול תסמיני גיל המעבר.

     

    לנשים אלו יש הממליצים להתחיל דווקא במינון גבוה יותר ורק כעבור מספר חודשים לרדת למינון נמוך יותר.

     

    יש לזכור שטיפול פומי לא תמיד יעיל במניעת התופעות האורו-גניטליות (אטרופיה נרתיקית) ואז מומלץ ליטול במקביל טיפול נרתיקי מקומי.

     

    מתי כדאי לפנות לרופא/ה ?

    לכל אישה המגיעה לגיל המעבר מומלץ לפנות לרופא/ת הנשים לשם ביצוע בדיקות שיגרה. הבדיקות העיקריות הן: בדיקה גינקולוגית, משטח פאפ מצוואר הרחם, ממוגרפיה ובדיקת צפיפות העצמות. כמו כן מומלץ לבדוק את רמת הסוכר ושומני הדם.

     

    הופעת דמם לא סדיר או מוגבר או הופעת דמם נרתיקי לאחר יותר מחצי שנה ללא דמם מחייבים בדיקת רופא/ת נשים.

     

    לנשים שעברו בדיקות שגרה אלו אך חוות חלק מתסמיני גיל-המעבר בצורה מטרידה הפוגעת באיכות חייהן מומלץ לפנות לרופא/ת הנשים ליעוץ והחלטה משותפת על הטיפול המתאים להן.

     

    לעתים הרופא ימליץ לאישה ניסיון טיפולי של כשלושה חודשים על מנת שתחוש את יעילות הטיפול (או תופעות לוואי) ותגיע למסכנה לגבי רצונה בהמשך טיפול.

     

    טיפול מקומי לנרתיק

    ד"ר ישראל יולס, ראש תחום רפואת שיניים במחוז המרכז של שירותי בריאות כללית, מסביר כי יובש נרתיקי מתפתח בהדרגה עם הפסקת הווסת, עקב ירידה ברמת הורמון האסטרוגן. האסטרוגן מיוצר על ידי השחלה, ורמתו יורדת בערך בגיל 50. ירידת רמת האסטרוגן גורמת לתופעות כלליות מוכרות כמו גלי חום, הזעת יתר וקוצר נשימה.

     

    חשוב לדעת שרקמת הנרתיק כמו גם השליש התחתון של מערכת השתן, זקוקים גם להורמון האסטרוגן כדי לשמור על בריאותם, על האלסטיות והגנה בפני חיידקים ופטריות. לפיכך, ירידה ברמת האסטרוגן גורמת לא רק לתופעות הכלליות שמנינו קודם אלא גם לתופעות מקומיות בנרתיק ובדרכי השתן התחתונות.

     

    הממצאים השכיחים הם תחושת יובש בנרתיק, אי נוחות, כאבים בעת קיום יחסים, הפרשה חוזרת וכן תלונות הנובעות מדרכי השתן כמו צריבה במתן שתן, דחיפות ותכיפות. בניגוד לגלי החום, שלרוב חולפים אחרי מספר שנים, הממצאים המקומיים לא רק שלא חולפים, אלא, בהיעדר אסטרוגן, רק הולכים ומחמירים עם השנים.

     

    יובש, דלקות ואי נוחות מורגשים כמובן בחיי היום יום, אך מחמירים בעת קיום יחסים ופעמים רבות זהו ה"קש ששובר" את האישה ומביא אותה אל הרופא

     

    הנשים לרוב מקבלות את התופעות כ "גזרת גורל" ולמרות שיותר מ 50% סובלות, מעט מאד פונות לרופא נשים לבדיקה ובקשת טיפול.

     

    "מפתיע לגלות שנשים בגיל המעבר מגיעות לבקרת וכשהרופא שואל האם יש תלונות ובעיות התשובה היא "לא" אך כשהרופא שואל בצורה מכוונת לגבי תלונות הקשורות ליובש נרתיקי, כאמור , מעל 50% תעננה שאכן הן סובלות. ממצא זה המוכר היטב לרופאי הנשים בארץ, נמצא גם במחקרים בעולם.

     

    נשים רבות מטופלות באנטיביוטיקה עקב דלקות חוזרות בדרכי השתן, מבלי לטפל בגורם הבסיסי שהוא כאמור היעדר אסטרוגן.

     

    ההמלצה היא לשאול כל מטופלת בגיל המעבר לגבי הסימפטומים, ולטפל בכל מי שסובלת מאחת מהתופעות לעיל. הטיפול המקומי הוא באסטרוגן במינון נמוך מאד, יעיל ביותר וכבר כעבור מספר שבועות יש שיפור משמעותי הן בתחושות והן בבדיקה.

     

    הטיפול המקומי לנרתיק באמצעות מוליך חד פעמי, מכיל כמות נמוכה מאד של אסטרוגן, אין לו השפעה כללית על הגוף ולכן הוא בטוח מאד. כל אישה חייבת להיוועץ ברופא שלה, אולם לרוב המוחלט של הנשים אין הוראת-נגד לשימוש בטיפול המקומי.

     

    הטיפול ניתן לטווח ארוך, ובטיחותו הוכחה הן לטווח הקצר והן בטווח הארוך. הפסקה בטיפול כמובן שתחזיר בהדרגה את המצב לקדמותו והסימפטומים יחזרו.

     

    איגוד גיל המעבר בארץ כמו גם איגודים דומים בעולם, ממליצים בחום על טיפול מקומי לטווח ארוך, תוך הדגשת בטיחות ויעילות הטיפול וכן השיפור המשמעותי באיכות החיים של האישה.

     

    טיפולים מקומיים קיימים בארץ בצורת ג'ל ( משחה) ובטבליות מקומיות. הטיפול בתחילה הוא יום-יומי לשבועיים ( בכדי לאושש את הרקמה) ואח"כ פעמיים בשבוע. במחקר רחב שבו בדקנו את היענות הנשים לטיפול בג'ל מול טבליות מקומיות, נמצא שנשים מתמידות לאורך זמן ארוך יותר בטבליות מקומיות מאשר בג'ל.

     

    יעילות סוגי התכשירים זהה ולכן ההנחה היא שנשים מתמידות בטבליות יותר מאשר בג'ל עקב חוסר הנוחות שבמריחת הג'ל, לעומת נוחות השימוש בטבליות. ממצאים דומים נמצאו ופורסמו זה מכבר בעבודת מחקר באוכלוסיה האמריקאית.

      



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים