שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    צילום: עמוס נחום
    מחכים לדובי הקוטב בשממה הקפואה
    לפני 15 שנה דב קוטב כמעט הרג את צלם הטבע עמוס נחום. כעת בגיל 65 הוא חוזר כדי לנסות ולצלם את דב הקוטב שוחה, פנים אל פנים ללא הגנה בקנדה הארקטית. יונתן ניר ודני מנקין, צמד קולנוענים ישראלים וצוות צילום מיוחד מארה"ב מתעדים אותו בסרט מיוחד. פרק 2 במסע: מותשים מטיסות ארוכות ומפגש עם ג'ו, צייד מקומי שגדל עם דובי הקוטב

    השעה כמעט 22:00 בלילה. בחוץ עדיין אור וכך יישאר כל הלילה. היום העמוס שעבר עלינו הסתיים, אבל קשה להירדם כי הגוף מלא עדיין באדרנלין, מנסה להכיל את המראות והחוויות של הימים האחרונים.

     

    המסע מתחיל: ממריאים אל דובי הקוטב

     

    אנחנו נמצאים במפרץ מוקף סלעים, על אי קטן, אי שם בצפונה של קנדה הארקטית. מוקפים במרחבים בלתי נתפסים של שממת בראשית, שגורמת לך להרגיש כל כך קטן. יהיה הגיוני לשער שברדיוס של כמה מאות ק"מ מסביבנו אין נפש אדם מלבדנו.  

     

       (צילום: ניר כהן, ניצן דרור)

       (צילום: ניר כהן, ניצן דרור)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    שבע טיסות בשלושה ימים

    מחוץ לאוהל, אפשר לשמוע את רחש הגלים ואת צעדיו של השומר החמוש שמפטרל הלוך ושוב עם רובה על כתפו.

     

    זהו אחד מתוך חמישה אינואיטים (שמם של בני המקום) שמלווים אותנו במסע והוא אמור לדאוג לכך שאף דוב קוטב לא יפתיע אותנו במהלך הלילה.

     

    רובה להגנה בלבד. חיים בשממה לקראת המסע לחיפוש דובי הקוטב (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    רובה להגנה בלבד. חיים בשממה לקראת המסע לחיפוש דובי הקוטב(צילום: יונתן ניר)

     

    כדי להגיע לכאן, היינו צריכים לטוס שבע טיסות תוך שלושה ימים (מלבד שתי הטיסות שהביאו אותי מישראל לסן פרנסיסקו). מסן פרנסיסקו לוונקובקר, משם לוויניפג, ביום הבא לצ'רצ'יל, רנקין אינלט, צ'סטרפילד ובייקר לייק – כולן עיירות קטנות באזור הארקטי של קנדה – ואז לכאן, למפרץ הזה שאין לו שם.

     

     (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    (צילום: יונתן ניר)

     

    מטיסה לטיסה, המטוסים נהיו קטנים יותר ונשאו פחות אנשים. המטוס האחרון שטסנו בו היה מטוס שיכול לשאת פחות מטון אחד  – עלינו עליו ארבעה אנשים יחד עם כמה מאות קילוגרם של ציוד צילום ומזון.

     

     (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    (צילום: יונתן ניר)

     (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    (צילום: יונתן ניר)
     

    מעט מדי קרח ואקלים קיצוני

    באמצע הקיץ, האזור בו אנו נמצאים לא דומה כלל לקוטב כפי שמדמיינים אותו. כשמביטים החוצה מחלון המטוס הצבעים השולטים הם חום של אדמה, ירוק של צמחייה וכחול עמוק של ים. מעט מאוד, יש יאמרו, מעט מדי לבן של קרח.

     

    אמא וגורים. צולמו לפני מספר חודשים ממרחק רב (צילום: עמוס נחום) (צילום: עמוס נחום)
    אמא וגורים. צולמו לפני מספר חודשים ממרחק רב(צילום: עמוס נחום)

    הפעם האתגר יהיה לשחות עם דוב קוטב ממרחק של מספר מטרים (צילום: עמוס נחום) (צילום: עמוס נחום)
    הפעם האתגר יהיה לשחות עם דוב קוטב ממרחק של מספר מטרים(צילום: עמוס נחום)

     

    שינויי אקלים כאן הם לא ידיעה חדשותית אלא מציאות חיים. האנשים שפגשנו בדרך מספרים על חורפים קצרים יותר. על הים שקופא מאוחר יותר ומצד שני על קור קיצוני ובלתי רגיל במהלך החורף. 60 מעלות מתחת לאפס ולעיתים עוד פחות.

     

    באופן כללי, מזג האוויר כאן הוא השחקן המרכזי ועל פיו יישק דבר. אתמול בבוקר לדוגמא, קמנו לרוח חזקה וגשם בבייקר לייק - המקום האחרון אליו מגיעות טיסות סדירות. מבייקר לייק היינו אמורים להמשיך לכאן במטוס הקטן, אבל שעה לפני הטיסה הודיעה לנו בעלת המטוס שהטיסה תתבטל בגלל הרוח החזקה.

     

     (צילום: עמוס נחום) (צילום: עמוס נחום)
    (צילום: עמוס נחום)

     

    ג'ו הצייד גדל עם גור דוב קוטב עד גיל שנתיים

    המשמעות של ביטול כזה עבורנו היא קשה. הזמן שלנו מוגבל וכל שינוי כרוך בשינויים נוספים ותיאומים מורכבים ממקום שבו אין כמעט תקשורת אינטרנט.

     

    אבל במציאות שבה אנו חיים כרגע, אין בשביל מה לבזבז זמן ואנרגיה על מחשבות שליליות ולחץ שבמילא לא יעזרו. חיכינו וקיווינו ואחרי שעתיים הודיעו לנו שטסים.לאחר שעתיים באוויר נחתנו על חוף מבודד באמצע שומקום ושם חיכה לנו ג'ו. 

     

    עמוס נחום וג'ו (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    עמוס נחום וג'ו(צילום: יונתן ניר)

     

    ג'ו, הוא צייד אינואיטי בעל ניסיון אדיר עם דובי קוטב והוא אמור לקחת אותנו למקום שבו אפשר לשחות איתם. כשג'ו ועמוס נפגשו היה ביניהם חיבור מיידי. שניהם בני אותו גיל – 65. שניהם אוהבים את הטבע ושניהם חשים כבוד גדול לדובי הקוטב.

     

    ג'ו סיפר לנו שכשהיה ילד, משפחתו אימצה גור של דב קוטב שגדל יחד איתו עד גיל שנתיים. הוא מאמין שיצליח למצוא את הדובים השוחים ושעמוס יצליח לצלול עם אחד.

     (צילום: יונתן ניר) (צילום: יונתן ניר)
    (צילום: יונתן ניר)
     

    הוא הביא אותנו למפרץ בסירה שלו. כאן חיכו לנו האינואיטים האחרים שכבר דגו כמה דגים בים הקפוא ותלו אותם לייבוש. האוהל שלנו קטן וצפוף. החבר'ה שישנים לידי נוחרים בקולי קולות אבל למרות זאת, העייפות משתלטת עליי ואני שולח את הדיווח אליכם, גולשי ynet.

     

     (צילום: דני מנקין) (צילום: דני מנקין)
    (צילום: דני מנקין)

     

    מחר יהיה היום ראשון להפלגה, בה נחפש אחר ההזדמנות לצלם את התמונה שעמוס חולם לצלם כבר 35 שנה. נחיה ונראה. מהרגע הזה, הכל בידיים של הדובים. 


     (צילום: עמוס נחום) (צילום: עמוס נחום)
    (צילום: עמוס נחום)

     

    הועבר בתקשורת לוויינית באמצעות מכשיר Inmarsat BGAN ע"י חברת יהודה טל תקשורת בע"מ

     

    לאתר של עמוס נחום  

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים