שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אנחנו עושים מניפולציות בשביל לשרוד"
    ספר הביכורים "האצבעות על הגבעה" שכתב איתן דרור-פריאר, עוסק בשלוש נובלות שמאתגרות את התא המשפחתי, ומוצאות בו סדקים. "בכתיבה אנחנו משבשים את הזיכרון שלנו", הוא מספר בראיון ביכורים, ומתגעגע לרחל המשוררת
    "היית צעירה מגילי עכשיו. התיישבת על הקרש ואחזת בשרשראות המתכת. אני עמדתי מאחורייך ודחפתי את הנדנדה. מדוע התרגשתי כל כך? ומדוע אני עדיין זוכר את זה? אולי כי עד אז היה רק אסור או צריך, ונדנדה היא לא אחד מן השניים. אולי בגלל הערב שהפתיע אותנו, ועוד לא מצאנו מקום ללינת לילה, ואחי הקטן אמר: 'אם רק אבא היה כאן עכשיו', ואחותי שמה יד על פיו ('אל תגיד'). על עץ סמוך רקדו שני סנאים, ואני קיוויתי שיום אחד אוכל לדבר איתך".

     

    בואו לקרוא פרק מ"האצבעות על הגבעה"

     

    כך נפתח "האצבעות שעל הגבעה", ספרו הראשון של איתן דרור-פריאר, סופר ומוזיקאי, שגם מנהל הרכב מוזיקלי שמופיע עם שירי משוררות ומשוררים ברחבי הארץ.


    "הסיפור התחיל במקרה. ישבתי עם ארבעה חברים לארוחת ערב וחברה אחת אמרה שהיא רוצה להיות סופרת כשתהיה גדולה", הוא מספר על האירועים שהובילו אותו לכתיבה.

     

    "זו היתה בחורה שכל שבוע רצתה להיות משהו אחר. אמרתי לה שאם מתעקשים אז מגיעים לאן שרוצים. לפני שהתחלתי להתעקש לכתוב, לא הצלחתי לכתוב ארבעה משפטים ברצף. כעבור שבועיים התחלתי לפרסם סיפורים קצרים בעתון 'העיר' בירושלים. אחר כך כתבתי סיפורים לילדים בעיתון 'עיניים'. כך גם התחיל הספר, מההתעקשות".

     

    מה חדש בחנות הדיגיטלית?    (צילום: אורי דוידוביץ' ואבי חי)

    מה חדש בחנות הדיגיטלית?    (צילום: אורי דוידוביץ' ואבי חי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    דרור-פריאר הוא ירושלמי, אך כעת גר בדרום תל אביב "הכי דרום תל אביב, דרומית ל'תקווה'". בספר הביכורים שלו מאוגדות שלוש נובלות עדינות נוגעות ללב, מחולקות לקטעים קצרצרים, ונמסרות לקורא באופן מתומצת, שובר לב כמעט.

    "האצבעות על הגבעה". שלוש נובלות מקוריות ()
    "האצבעות על הגבעה". שלוש נובלות מקוריות
     

    "אני חושב שאני כותב על רגשות יותר מכל דבר אחר", הוא אומר. אך ספרו נוגע גם בנימי הנימים של התא המשפחתי, על שלל מערכות היחסים המורכבות שבו. זהו ספר אחר, יוצא דופן, שונה בנוף הספרות הישראלית.

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "שם הספר הוא שמה של הנובלה הראשונה. זה נראה לי הכי מתאים. הכי מדבר למי שלא מכיר, הכי מסקרן. בהוצאה הסכימו איתי. זה מוזר, אני מקבל קרדיט על מה שכל כך הרבה אנשים היו שותפים לו. אני חייב את הספר הזה להרבה אנשים".

     

    איך היותך מוזיקאי מתחבר לכתיבה?

     

    "אני חושב שבשני הדברים אני עושה בעצם את אותו הדבר. בשניהם אני עסוק בלהמציא, גם במוזיקה וגם בכתיבה. כי לכתוב אני לא ממש יודע, אני כן יודע להמציא".

     

    הספר מתאר סדקים קטנים וגדולים בהקשר המשפחתי בעיקר. מדוע בחרת לעסוק בו?

     

    "נדמה לי שמשפחה טעונה בהכי הרבה רגשות. ואי אפשר להתחמק בה מהרגשות ומהאנשים. מההתחלה ועד הסוף. בכתיבה שלי אני נוגע בשני דברים: ברגשות, ובמניפולציות שאנחנו עושים על הזיכרון שלנו. הזיכרון הראשוני שלנו הוא מהבית, ואני חושב שעליו שאנחנו עושים הכי הרבה מניפולציה בשביל לשרוד".

     

    מהו המקום שאת חולם לכתוב בו?

     

    "אני אוהב לכתוב במיטה. לא עם המחשב, אלא אני הולך לשכב במיטה ומתכנן את הכתיבה, ורק אז הולך למחשב לכתוב - ושוב חוזר למיטה לתכנן וניגש למחשב לכתוב, וכן הלאה. אם היתה איזו ספה גדולה מול ים, זה היה מקום כיף לכתוב בו".

     

    מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "היית מאוד רוצה לשוחח עם רחל המשוררת, להעביר איתה

    שחייה לילית בכנרת, לדבר על ספרות ושירה ואז לבקש ממנה לקרוא את מה שכתבתי. יש איזה דימוי על רחל המשוררת הנוגה והעצובה שהוא רחוק לגמרי מדמותה האמיתית.

     

    "זוכרים אותה רק כשהיתה חולה ומסכנה, אבל כבחורה צעירה היא היתה משהו אחר לגמרי. בחורה בת 19, שעזבה את הבית העשיר של ההורים שלה, והולכת לחיות בשומקום יחד עם אחותה. אחרי שנה וחצי היא החליטה שהיא רוצה להיות חקלאית, אחר כך החליטה ללמוד אגרונומיה בצרפת. תוך כדי היא ערכה עיתון היתולי עם מערכונים וכתבה שירים. מדובר בתופעת טבע שהייתי מאוד שמח לבלות איתה על רכס הרים בכנרת".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "יש שני ספרי ילדים שאני מאוד אוהב, ולאו דווקא גדלתי עליהם. הראשון הוא 'סיפורו של פרדיננד', הפר שרוצה להריח פרחים במקום להילחם במלחמות שוורים. שמו של השני הוא 'יוסי וכינור הקסמים' מאת ינוש. מצאתי עותק שלו במקרה.

     

    "זה ספר על ילד שלא גדל. אבא שלו הוא חוטב עצים, והוא מאוד מודאג מזה שהילד לא גדל,

    לכן הוא בונה לו כינור שאם הוא מנגן קדימה מי ששומע אותו גדל, ואם הוא מנגן אחורה אז מי ששומע אותו קטן. בסוף, הוא מגיע לירח, ובגללו הירח גדל וקטן. והאבא רגוע כי הילד מצא את המקום שלו בעולם. זה נוגע בפחד הגדול ביותר של ההורים שהילד ימצא את מקומו בעולם".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "'המחברת הגדולה' מאת אגוטה קריסטוף השפיע עלי במיוחד. העניין המרכזי בספר הזה עבורי הוא הצורה. כשאני יושב לכתוב נובלה או סיפור קצר, אני קודם כל עוסק בצורה ורק אחר כך בסיפור. בהתחלה של הכתיבה אין לי מושג מי הן הדמויות ומה יקרה דקה אחת קדימה. אני כן יודע מהי הצורה שאני רוצה לעבוד איתה ובאילו תכנים אני רוצה לגעת. יש הרבה סיפורים בעולם ואני רוצה לבחור צורה שתרתק אותי".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני חושב שהיא די מדהימה כמו שהיא. יש פה יצירה נפלאה עם המון סופרים שכל אחד מביא איתו משהו משלו. רק שתמשיך ככה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים