שתף קטע נבחר

מה אסור לומר ליד הילדים אף פעם?

הוא מפונק, היא תמיד מפילה משהו והאח הקטן הרבה יותר עוזר ומתאמץ. יש לכם ביקורת לילדים? מצאו את הזמן והמקום לדבר רק איתם. אז מהי הדרך הנכונה להסביר להם ומאיזה התנהגות אתם חייבים להימנע?

לפגישת הייעוץ הראשונה שאני מקיימת עם הורים, אני מבקשת שלא יביאו את הילדים. חלקם מתפלאים ("מה את לא רוצה להכיר/לפגוש אותו?"), אבל לי זה נראה מובן מאליו – אני וההורים עומדים לדבר על הילד, על קשייו ועל האתגרים המשפחתיים במשך כל המפגש. אין שום היגיון בכך שהוא יהיה נוכח בחדר בזמן הזה, וישמע כיצד ההורים מדברים עליו ועל חולשותיו בגוף שלישי, כאילו שהוא אינו קיים.

 

אולי יעניין אתכם גם:

"אמא, משעמם לי" - איך להגיב?

הגיל להתחיל: מתי אפשר לקנות לילד טלפון?

איך לנתק את הילדים מהמסכים? 

 

חשוב לי שההורים יוכלו לדבר בחופשיות על כל מה שעובר עליהם ועל הילד, ללא צנזורה פנימית שתכתיב להם מה כדאי ולא כדאי שהילד ישמע. אני מדמיינת שהורה לא ירצה לדבר בגנות ילדו בנוכחותו, אבל להפתעתי בפעמים הספורות בהן זה קרה, ראיתי שבמקום לצנזר את עצמם, הורים דווקא "שופכים"את כל הקשיים והתלונות שלהם כשהילד נוכח בחדר, אבל לא מפנים אותן אליו, אלא אלי, המטפלת, אבל כמובן כדי שהוא ישמע.

 

עם ילדים, קל לנו יותר לדבר עליהם כאילו שהם אינם, כי עד גיל שנה-שנתיים, הם לא מבינים חלק גדול ממה שנאמר.אבל כבר מגיל שנתיים הם מבינים וקולטים. חלק מאיתנו מתחיל לדבר בנוכחותם באנגלית.

 

אז למה אנחנו מתעקשים לדבר עליהם?

יש הבדל מאוד גדול בין לדבר על אדם שלא בנוכחותו לבין לדבר על אדם בנוכחותו בפני אנשים אחרים – זה יכול להיות ילד, בן זוג, או חבר לעבודה. מסיבות שונות, נוכחות של אדם שלישי,לרוב כזה שאינו שייך למערכת היחסים, נותנת לאנשים לגיטימציה לשתף בנושאים שונים, בעיקר להתלונן ולומר דברים קשים ושליליים, וגם אינטימיים. זה לא מתאפשר לנו בסיטואציה אחד-על-אחד עם אותו אדם, ולמה? כשמישהו שלישי מקשיב לנו, זה לעתים נותן לנו תוקף והכרה בעמדותינו ופרספקטיבה חיצונית להסתכל דרכה על הסיטואציה, ולגיטימיות לאותן תלונות.

 

לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

 

הרי לא נתלונן בפני הגורם שבאמת יכול לעשות משהו לגבי התופעה שמפריעה לנו - הילד או בן הזוג. נפנה זאת לצד שלישי. האם ייתכן שאנחנו לא מתלוננים כדי לשנות, אלא כדי להתלונן? אנחנו מקווים שההקשבה של האדם החיצוני לסיטואציה תתן לנו אישור לתחושות הקשות שאנחנו מרגישים, אבל מעל לכל – כשבן הזוג או הילד שלנו שומעים את התלונות דרך אוזניים של אדם אחר, אז, אולי אז הוא יקשיב באמת.

 

לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל גנותו?

אנחנו הרי רוצים כל כך שהילד שלנו יהיה הכי נהדר ומוצלח, אז מה גורם לנו, דווקא באזניו, או באזני אחרים בנוכחותו, להשמיע את הדעות הכי שליליות? דיבור כזה גם יוצר פגיעה וגם אינו אפקטיבי – זה לא יוצר שינוי אצל האדם שאיתו יש קושי, אלא עלול לפגוע בערך העצמי וגם בתקשורת הרציפה בינכם וליצור ריחוק. יש גם משהו משפיל ומעליב בכך שאתם מדברים על הילד ולא פונים אליו – אלא מוחקים אותו.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

מכאיב לילד כשאתם משמיעים באוזניו את הדעה השלילית שלכם עליו – הוא מפונק, הוא מסורבל, תמיד הוא מפיל/שובר משהו, הוא לא מפסיק לאכול, לא מפסיק לדבר שטויות. זה מתבטא בהיבט נוסף - הורים משווים בין ילדים בפני אחים או אחיות ומדברים על הילד "הפחות" בגוף שלישי. "האח שלך", "האחות שלך", ויוצרים פתח לקונפליקטים ותחרות בין האחים.

 

גם גננות ומטפלות אינו ניצלות מהצרה הזו. בכל רגע נתון ביום העבודה שלהן הן מוקפות ילדים והאדם הבוגר היחיד שאתו הן יכולות לדבר היא הסייעת או גננת אחרת. הקלות שבה מדברים על הילדים או על אחד הילדים: על קשיים ועל חריגות של הילד או של בני משפחתו מעל לראש של הילדים, עשוי להשפיע עליהם בצורה מאוד שלילית.

 

חוץ מפגיעה בערך העצמי של הילד, התופעה הזאת גם מעודדת סטריאוטיפים ונותנת לגיטימיות ליחס שלילי מצד אחים או ילדים אחרים. אם ילדים שומעים את הגננת או את ההורים מדברים מעל הראש של ילד כלשהו ומכנים אותו בכינויים ("הוא ביישן" הוא אחד הכינויים הנפוצים והבעייתיים ביותר), הם יקבלו לגיטימיות ויחקו את ההתנהגות הזו.

 

אז מה לעשות?

1. מרגע שהילד מתחיל להבין אתכם, אל תדברו עליו בנוכחותו.

 

2. צרו הפרדה – דברו על מה שמפריע לכם עם מי שיכול לעזור לכם בזה. אם מדובר במה שהילד עושה, דברו איתו. לא יודעים כיצד להתמודד עם ההתנהגות? התייעצו ושתפו אחרים, שלא בנוכחותו.

 

3. אם יש לכם משהו להגיד להם, מצאו את הזמן המקום והאופן ודברו רק איתם, אחד על אחד.

 

4. היו מודעים לצורך שלכם לדבר ולשחרר לחצים ודברים שליליים, ומצאו את המקומות המתאימים לעשות זאת. חפשו אוזן קשבת אצל מישהו שלא מעורב ומושפע, וכמובן שלא יעביר את הדברים הלאה.

 

5. שימו לב לצורך שלכם "לקטר" ולא לפתור את הבעיות. נסו לנתב את הצורך הזה כלפי דברים שאין לכם השפעה ישירה עליהם. או טוב יותר, וותרו על זה ופשוט התמקדו בעשייה ובדברים שעליהם תוכלו להשפיע.

 

הכותבת היא יועצת התפתחותית לגיל הרך. למימון המונים של ספרה החדש "לגדל ילד חברותי" - לחצו כאן

 





 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
מכאיב לילד כשאתם משמיעים באוזניו את הדעה השלילית שלכם עליו
צילום: shutterstock
מומלצים