הפרס האולטימטיבי לעבודה הנכונה / טור

• הישג אדיר למכבי ת"א: עלתה לשלב הבתים בליגת האלופות
• מה מצפה לצהובים בהגרלת הבתים?
• "יום חשוב לכדורגל הישראלי"
• מאלמו עלתה על חשבון סלטיק
• הסיפור שממחיש עד כמה ענק ההישג של מכבי
  

כן, זה מוזר – בכל פעם שקבוצה ישראלית עולה לליגת האלופות זה איכשהו מוזר – אבל גם מוצדק. לא מוצדק כי מכבי תל אביב טובה יותר מבאזל באופן כללי, או שהיתה טובה ממנה בשני המשחקים, אלא כי היא עובדת נכון, מחוץ למגרש (שאת זה אנחנו יודעים מזמן) ובמשחקים האחרונים גם על המגרש כמו שצריך לשחק בנוק-אאוט באירופה. אז כן, כשעובדים נכון מגיע לך ליגת האלופות פעם בכמה זמן.

חגיגה צהובה בבלומפילד(צילום: עוז מועלם)

ערן זהבי אחרי השער(צילום: ראובן שוורץ)

זה הפרס האולימטיבי לעבודה הנכונה, שהובילה לפתיחת פערים בישראל וצמצום פערים מבאזל. וכמו שדובר גם בשבוע שעבר, הוא מגיע בזכות אלמנטים שמתאימים לקבוצה שיודעת להתקדם במפעלים האירופים.

לא שכיח לראות קבוצה ישראלית מתאוששת במשחק עם כל כך הרבה לחץ משער מוקדם בבעיטה חופשית שלא היה מה לעשות מולה. לפני שנתיים, באזל הוסיפה בבלומפילד עוד שניים עד המחצית. לא מזמן פלזן מיד כבשה ביפו עוד אחד אחרי הראשון.

ג'ורדי קרויף וטל בן חיים ברגע של אקסטזה(צילום: ראובן שוורץ)

יפה גם לראות ששחקנים שמשימות טקטיות לא נחשבות לצד החזק שלהם מבצעים הוראות בדיוק כמו שצריך. הכוונה היא בעיקר לטל בן חיים החלוץ, שהיה מעולה. המעניין הוא שלמרות שלמכבי יש בעלים זר, מנכ"ל זר, מנהל מקצועי זר, מאמן זר, צוות מקצועי זר, הקבוצה שתשחק בליגת האלופות היא ישראלית לגמרי. 8 שחקנים ישראלים היו בהרכב אתמול.

מקודם, כשהוזכרה כאן מוזרות התמונה של כמה שחקנים ישראלים ליד הכוכבים הכי גדולים בעולם, לא נעשה שימוש בשם של זהבי. אצלו, פשוט, זה לא מוזר. הוא הכי שייך לליגת האלופות שאפשר.

כבר לא מפתיע. ערן זהבי(צילום: עוז מועלם)

הקפטן כבש את כל חמשת השערים האחרונים של מכבי במוקדמות הצ'מפיונס והוא ממשיך להדהים למרות שכבר אי אפשר להתפלא ממנו. שער העלייה שלו אתמול היה ברגל שמאל, כמו שני השערים מול סכנין. עד השבת האחרונה היו לזהבי 5 שערים ברגל שמאל בכל התקופה במכבי. פתאום, בארבעה ימים, הוא מבקיע שלושה כאלה ברציפות. למכבי היתה בעיטה אחת למסגרת בכל המשחק. זו היתה בעיטת עלייה לשלב הבתים.

חוץ מזהבי יש עוד שחקנים שראויים לציון. טל בן חיים החלוץ, אמרנו, עשה יופי של עבודה וגם טל בן חיים הבלם התמודד כמו שצריך, במידת באפשר כמובן, מול בריל אמבולו. בן-חיים לקח כל כדור גובה וגם היה מדויק על הקרקע. 93 אחוזי הצלחה במסירה זה יותר מכל שחקן אחר על המגרש.

סוף סוף נחת. מיץ' גולדהאר(צילום: ראובן שוורץ)

גם על ניקולה מיטרוביץ', לא השחקן הכי אהוב על סלבישה יוקאנוביץ', אפשר להרחיב, ולא רק בזכות הבישול המצוין. יוקאנוביץ' עצמו עשה מהלך אחד

חכם ביותר, שבלעדיו מכבי אולי לא היתה עולה. בדרך כלל, השחקנים ההתקפיים הם אלה שמפעילים לחץ על ההגנה, אבל בן חיים וריקן לא עשו את זה בכלל, בכוונה. הם ירדו לאחור לעזור למגינים, שמהאיזור שלהם יוקאנוביץ' פחד, ואיגיבור ומיטרוביץ' ביצעו יותר לחץ. זה היה לעניין.

דקות ארוכות אחרי המשחק אף אחד לא הלך הביתה. השחקנים עברו בין היציעים לאולה-אולה המפורסם, זה ששמור בעיקר לחגיגות זכייה באליפות. מובן - אליפות לוקחים כדי לנסות להעפיל לליגת האלופות ועכשיו, העלייה לליגת האלופות יכולה לעזור למכבי לזכות בעוד הרבה אליפויות. היא יכולה לעשות מה שתכננה – להעצים עוד יותר, כלכלית, את השליטה שיש לה בישראל. כל הקבוצות הישראליות שעלו לליגת האלופות עד היום לא לקחו אליפות באותה עונה. ההרגשה היא שמכבי יכולה להיות הראשונה שתצליח, גם אם זה לא יהיה פשוט.

אבל למה לחשוב רחוק. מכבי צריכה לחגוג. היא עמדה במשימה, ובטח לא בזכות עבודה קלה. עכשיו בן-הרוש, שלפני שנתיים היה בנתניה, יכול לשחק מול מסי. טיבי, שלפני שלוש שנים היה בקרית שמונה, אולי ינסה להתמודד עם רונאלדו. שפונגין, שלפני ארבעה חודשים נחשב לשחקן גמור, אולי יתעמת עם הזאר. מוזר, ממש מוזר, אבל אמיתי. לפעמים, המציאות היא החלום הכי מתוק שיש.