שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מסע לחיפוש עצמי על הסכין

    כתיבה היא דרך להתבוננות פנימית, להכרה עצמית ולמסע נפשי עמוק. אבל איך בעצם עושים את זה? שולמית מירון על חמישה ספרים מעוררי השראה, שמקשרים בין העולמות המיסטיים למעשה הכתיבה. ספרים רוחניים על הסכין

    אין כמו כתיבה להתבוננות פנימית. במיוחד זו הנובעת מהדרמה הסמויה, מהאינטואיציה העמוקה, מזרם התודעה החופשי. במקום שהמחשבות שלנו יחלפו סתם כך ויתחלפו באחרות, אנחנו מקבלים אותן מתועדות על הדף (לעתים כסיפור בדיוני והזוי) ומתחילים להבין לעצמנו.

     

    ב"מורטוריום" - הרומן החדש שלי - קרן אביגיל, הגיבורה, מתערערת עקב הפחד והבריחה שלה מעצמה. בדרך מסתורית היא מגיעה למרכז אוונגרדי לשיקום נשים, שהוקם בתוך מערה במדבר יהודה, שבו היא מתנסה בתהליכים שאמורים לסייע לה במסע הריפוי וההתפתחות. בין השאר באמצעות תהליכי כתיבה.

     

    בחיפוש אחר משמעות בחיים האלה ובאין משמעות חיצונית אחת שניתן להסכים עליה, המשמעות היחידה שנותרת היא הבנת האני, הרחבת האישיות.


    אולם הרומן חותר תחת המחשבה הפשטנית שניתן באמצעות השכל לאלף את הדרמה הסמויה ואת המניעים הרגשיים העמוקים שלנו. ומאחר שכך, יש משמעות לחוויה, לתובנה שמחלחלת אט אט וליכולת להרפות מהפחד. בעיקר מעצמנו. ספרים שונים לגמרי נגעו בי בדרך שבה באו במשא ומתן עם העניין החמקמק הזה, והנה חמישה מהם כאן לפניכם: 

     

    "כשהדברים מתפרקים", מאת פמה צ'ודרון

    הספר הקטן ומעורר ההשראה הזה - ראוי שיהיה תחת ידו של כל אדם במצבי כאב ומשבר. הכותבת - פמה צ'ודרון - העומדת בראש מנזר טיבטי - מנתחת את מאבקי האדם בנפשו תוך תהליך אינטרוספקציה כן ומעורר השראה. המשברים והכאבים בחיינו מוצגים כהזדמנויות צמיחה נדירות ומתגמלות. ההשלכות שאנחנו עושים על האחרים מתגלות בפנינו ומזוקקות לשיקויים מרפאים.

     

    הספר שלה נותן לנו הבטחה שייסורינו לא לשווא. בודהיזם מחבק, חם וחכם. אפילו שילבתי ציטוט ממנו באחת הסצנות ב"מורטוריום": "כדי לחוש חמלה כלפי אחרים, עלינו לחוש חמלה כלפי עצמנו. לדאוג באופן מיוחד לאנשים שמפחדים, שכועסים, שמקנאים, מכורים מסוגים שונים, יהירים, גאים, קמצנים, אנוכיים, אכזריים ומה שלא תרצו – לחוש חמלה ולדאוג לאנשים האלה פירושו לא לברוח מהכאב שבגילוי הדברים האלה בעצמנו".

     

    "הריפוי של שופנהאואר", מאת ארווין יאלום

    סיפור שמציג במרכזו סדנה טיפולית. ביבליותרפיה במיטבה. התהליכים שחווים משתתפי הסדנה לצד התהליך שחווה המנחה - ג'וליוס, פסיכולוג חולה סרטן, שנותרה לו שנה לחיות - מאפשרים לנו להיפגש עם העמדות שאנחנו מאמצים כדי להגן על עצמנו מפני פגיעה. בסופו של דבר, פיליפ, גיבור הסיפור, מצליח להיחלץ מהפילוסופיה של שופנהאואר שנתנה צידוק לאורח חייו המיזנתרופי.

    גם למיזנתרופים יש הפתעות. "הריפוי של שופנהאואר" ()
    גם למיזנתרופים יש הפתעות. "הריפוי של שופנהאואר"
     

    הפיכתו ל"אנושי" במהלך הסדנה - מספקת תקווה לתהליכי חִבְרוּת שיכולים לעבור גם אנשים "קשים" כשהם מקבלים אהדה ואכפתיות מאנשים אחרים. לשמחתי, זה אכן קורה מפעם לפעם, גם בחיים האמיתיים. רגעים מרוממי נפש שמגיעים אחרי תהליכים ארוכים ומאתגרים. מה אתם יודעים, יש הפתעות טובות בחיים.

     

    "סת מדבר - הטבע של המציאות האישית", מאת ג'יין רוברטס

    ספר של מדיום אמריקאית שמשרטט עולמות רוחניים המכוננים עולמות פיזיים. רוברטס כתבה מספר ספרים שלדבריה הוכתבו לה על ידי ישות בשם סת - שביקשה באמצעותה להאיר את הפוטנציאל הגלום בתודעה האנושית. זה החלק הפחות מעניין כאן, כי גם בלי להיות מיסטיקנים ומבלי להאמין שיש כאלו מן שליחים, ההיגיון הפסיכולוגי של הספר הזה והרעיונות המובאים בו מרתקים בדרך הצגתם.

     

    מתוך הספר: "אתה, בהיותך אתה עצמך, עוזר לאחרים להיות הם עצמם. אינך מצר על כישרונות שלא בורכת בהם, וכך, בלב פתוח, אתה יכול לעודד אותם בזולת מבלי להתקנא בו. היות שאתה מודע למיוחדותך אין לך צורך לשלוט באחרים או להתרפס לפניהם".

     

    צפו: עמוס עוז מקריא מספרו    (צילום: יוגב אטיאס)

    צפו: עמוס עוז מקריא מספרו    (צילום: יוגב אטיאס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "חרוזי החיים והמוות", מאת עמוס עוז

    הצצה למתרחש במוחו של הסופר - הרוקם סיפורים שמתחילים בעולם הממשי וממשיכים הלאה - בתוכו או מחוצה לו.

    אי אפשר לדעת, וזה כל היופי של הספרון הגאוני הזה - שְׁהִיָּה באִינְטֶרֶגְנוּם – בין העולמות, בין הממדים המתקיימים בין אדם לאדם, בין אדם לעצמו. וזאת תוך חשיפת המורכבות הטרגית, הקומית ומעוררת החמלה של נפש האדם.

     

    "מגיד העתידות", מאת דוד שחר

    סיפור קצר המגולל התבוססות של אדם חסר יציבות (דּוֹדִי קלמן, כפי שמציג אותו המספר) בשולי החברה, דרך המניפולציה והניצול שבין אדם לרעהו ועד לאירוע טרגי מכונן שמוליד נס. הנס הזה הוא שינוי תודעתי שמתרחש כמו מעצמו. רגע של התעלות רוחנית שבו הערפל מתפזר והתכלית היחידה האפשרית - של הקיום העכור הזה - נחשפת. מרגש ומעורר כמיהה למי שלא ויתר עדיין על האפשרות להיות שם.

     

    מתוך הספר: "בקיר שממולו נעוץ היה מסמר פלדה שחור....ועיניו ננעצו בו במסמר. כמכת אור ידע פתאום את השלווה הגדולה של החיים-בעצם-ובאָין שגדולה היא מן האלוהים שיצר את החיים-בפרט-ובזמן. בראשית ברא אלוהים את הבריאה כאספקלריה שתחזיר לו את בבואתו להתגאות בה, ומשביקש לראות את בבואת עצמו נפל למדרגת הקטן שבעריצים המבקש לראות את תמונתו בעיתון. הרי פתוחה הדרך לפני להיות גדול ממנו כגודל השלווה הגדולה של החיים-בעצם-ובאין, שגדולה היא מן האלוהים-שיצר-את-החיים-בפרט-ובזמן. השלווה שאין בה פרט וחלק ושוני, שאין לה עבר ולא יהיה לה עתיד משום שהיא תפארת ההווה. שחור המסמר התרחב והלך והקיפו כליל עד ששקע בשינה עמוקה".

     

    ספרה של שלומית מירון, "מורטוריום", ראה אור לאחרונה בהוצאת "מרקם". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים