"לא חשבו על כסף": עשור לירידת טלעד
גידי גוב מספר על "לילה גוב", אילנה דיין נזכרת בתחילת דרכה של "עובדה", קובי מידן מתגעגע לכתיבה של "החמישייה הקאמרית". מה השאירה אחריה טלעד והאם היתה יכולה להצליח בטלוויזיה של היום? המנכ"ל, היוצרים והמגישים חוזרים לזכיינית שנעלמה מערוץ 2
היא היתה עיתונאית בתחילת דרכה. בחורה בת 29 רגע אחרי שהשלימה דוקטורט בחו"ל, אמא טרייה. ואז הגיעה שיחת טלפון ממנכ"ל בחברה גדולה, שהציע לה להגיש תוכנית תחקירים בערוץ ישראלי חדש.
"הייתי נאיבית - אחרי שירות בגלי צה"ל, לא ידעתי מה זו טלוויזיה", מספרת אילנה דיין על ימיה הראשונים בטלעד. כמה חודשים אחרי שיחת הטלפון הזו חזרה לישראל, בדקה הודעות במשיבון, וגילתה שטלעד זכתה במכרז הזכיינות של ערוץ 2. תוכנית בשם "עובדה" יצאה לדרך. כיום, 21 שנה לאחר מכן - זו התוכנית הוותיקה ביותר בטלוויזיה שלנו.
דיין והתוכנית שלה הן לא המורשת היחידה שהותירה אחריה טלעד. גידי גוב הגיע לזכיינית החדשה עם גרסה מקומית לתוכניות האירוח האמריקניות - שלימים הפכה ל"לילה גוב", אחת מתוכניות האירוח הזכורות ביותר על המסך. "היינו בעיקר תוכנית תרבות, מה שאין היום בטלוויזיה בכלל", הוא מספר. הזמרת ירדנה ארזי קיבלה הצעות רבות בתחום, לדבריה אפילו הנחיה בתוכניתו של גיא פינס, אבל הפציעה דווקא בתוכנית הבוקר של טלעד, "קפה טלעד", ששודרה במשך תשע שנים. "רציתי משהו שיאתגר אותי, מיד אמרתי כן", היא מספרת על ההחלטה להגיש תוכנית בעלת גוון אקטואלי דווקא.
"עובדה" שרדה, "לילה גוב" נעלמה, ותוכנית הבוקר הוחלפה בתוכניות אחרות עם גוון שונה ומנחים חדשים: השיירים של טלעד התפזרו לכל הכיוונים לאחר שהפסידה במכרז על ערוץ 2 לפני עשור. חלק מהתוכניות עברו לזכייניות מתחרות, אחרות הפכו לזיכרון. הזכיינית שהביאה לעולם את "רמת אביב ג'", "פלורנטין", "החמישייה הקאמרית" ועוד, יצאה מהמשחק.
זכיינית ירושלמית
מאז אותו מכרז כבר השתנו פני הטלוויזיה. את המסך של ערוץ 2 חולקות רשת וקשת, הריאליטי כבש את הפריים טיים, פרצופים מוכרים הפכו ל"טאלנטים" עם משכורות עתק, והמאבק על תוכניות מובילות רק גדל. יש כאלה הטוענים שטלעד לא היתה מסוגלת להצליח באקלים של היום, אחרים סבורים שידעה לשלב בין תוכן מוצלח למסחריות, אך כל המרואיינים לכתבה מסכימים על דבר אחד - איכות התוכן שלה.
"בטלעד הדגש היה על עיתונות ותחקיר", אומר אמנון לוי, שהגיש בזכיינית תוכנית אירוח ולאחר מכן את "שומר מסך", שהמשיכה את דרכה גם אחרי שטלעד נסגרה. "היתה בה תמימות. היא די דומה לערוץ 10 בעניין הזה. היתה שם עמידה בלחצים של המנכ"ל עוזי פלד, בכל שבוע היינו מקבלים איומים מעורכי דין והייתי נלחץ. הוא היה אומר לי 'בשבוע שאני לא אקבל תלונות מעורכי דין - לא עשית את עבודתך".
גם דיין שותפה לעמדתו של לוי בעניין הזה. "בטלעד לא היינו מוגבלים והיה שם משהו מעורר כבוד. היה כבוד לעיתונות. היא היתה זכיינית ירושלמית לטוב ולרע. היא היתה מאוד משפחתית עם ערכים של משפחתיות".
אל הדעה הרווחת הזאת מצטרף גידי גוב. "טלעד היתה מיוחדת", הוא נזכר, "לא חשבו שם על להרוויח כסף יותר מדי. הכסף הושקע במוזיקה. לא היה לתוכנית רייטינג מפלצתי, אבל כן היו לה המון אוהבים".
גוב מספר שלא כפו עליו תכנים כלל, והבקשות היו צנועות יחסית - למשל אירוח של אייל פלד, מנחה התוכנית "מסע עולמי", ששודרה גם היא בטלעד, ובנו של עוזי פלד.
ובמקרים כאלה, היתה לך אפשרות להגיד לא?
"יכולתי להגיד לא, ובדרך כלל זה היה מתקבל. היו כועסים עליי, אבל מכבדים את התשובה שלי. לא הסכמתי נגיד שיהיה את הפס הזה למעלה בטלוויזיה שיגיד מה יש בתוכנית הבאה. אנחנו תוכנית טלוויזיה ולא פוש לשום דבר. היום זה נאיבי מאוד לדבר ככה, אבל ככה היה אז".
"פרט לשלוש השנים האחרונות של טלעד, היא היתה דוגמה שלא היתה כמוה של שילוב מסחריות ואיכות", מסכים גם קובי מידן, מגיש ותיק שעבד בזכיינית המנוחה, "היום אפשר לומר זאת באחריות ובביטחון".
"פחות נוצצת מקשת"
לעתים גבתה האיכות הזו מחיר כבד. אולי גם את המקום בערוץ 2. "עבדתי עם טלעד במשך שנים", מספר דניאל לאפין, היוצר של "החיים זה לא הכל", ששודרה בהמשך גם ברשת. "התחושה שם היתה שהולכים על איכות, אבל כן היה משהו שלא הדביק את הזמן. היתה כבדות. בטלעד הזמינו פעם בשנה וחצי 13 פרקים של 'החיים זה לא הכל'. ברשת ידעו מה הם רוצים והזמינו בכל שנה 20 פרקים. זה יותר מסודר. אני חושב שהיה פער בין החזון האמנותי והאיכותי שלהם לבין ההתנהלות שלהם.
"בטלעד עבדו לאט. לקח שנתיים מהרגע שהודיעו לנו שרוצים את 'החיים זה לא הכל' ועד שזה עלה. אבל האמת שהיה לנו חוסר מזל, כי בפעם הראשונה שהסדרה שודרה, בערוץ הראשון הודיעו שיש הצהרה חשובה ממשרד ראש הממשלה - לא לשתות מים באזור מסוים בארץ. זה גמר לנו את הרייטינג והעונה הזאת לא הצליחה. למזלנו חיימון גולדברג (מנהל התוכניות בטלעד, ר.ב) האמין בה ורצה שנצלם עוד עונה, ואז והתחלנו להפגיז".
"אני דוחה את הטיעונים האלה מכל וכל", אומר עוזי פלד, מי שהיה מנכ"ל טלעד במשך 12 שנה, "ואני מחייך כי אנחנו יצקנו את היסודות. אנחנו עבדנו בדברים הללו לאט לאט כי רצינו להגיע לאיכות מסוימת. גם עם 'פלורנטין' הלכנו לאט לאט. כל דרמה היתה עבודה מאוד קשה וכאשר יצקת את היסודות, העניין רץ. הלכנו בצורה יסודית. דברים כאלה לא עושים מהיום למחר".
לצד הצלחות כמו "החמישייה הקאמרית","רמת אביב ג'", "החרצופים", "מסע עולמי" ועוד, היו גם כישלונות שהגיעו בעיקר בשנים האחרונות של טלעד. הריאליטי "דרוש מנהיג" שנחשב לפלופ, כמו גם "רצים לדירה", שסימנה בעצם את הקושי של טלעד להתמודד עם המציאות המשתנה של הטלוויזיה - עידן הריאליטי.
"טלעד נחשבה לפחות נוצצת מקשת, היעדר הברק היה בעוכריה", אומרת אילנה דיין, "ברור שהיו גם כישלונות". ואמנון לוי מוסיף: "אי אפשר לעשות טלוויזיה בלי כישלונות, אבל העוגנים של טלעד היו טובים".
אותם עוגנים שרדו גם אחרי מותה של טלעד - "עובדה" שערקה לזכיינית המתחרה קשת, "החיים זה לא הכל" ו"קצרים", שעברו לרשת, ו"שומר מסך", שהועתקה לערוץ 10. "ברגע שהגיעו תוצאות המכרז", נזכרת דיין, "היה לי ברור שאני רוצה לשמור על 'עובדה' ולשמחתי עגנו בקשת. אנחנו כבר 12 עונות בקשת. כן, היו מגעים עם גורמים אחרים, אבל זה לא משנה".
מה השתנה ב"עובדה" בעקבות המעבר?
"אני לא אכנס לעניינים כלכליים, אבל סדרי הגודל השתנו. אני כן יכולה להגיד שהיתה הבנה שצריך לאפשר לנו לעשות. לא היינו מוגבלים בטלעד, וזה ברור שאנחנו תוכנית עצמאית גם בקשת".
"מייד אחרי שטלעד ירדה, רשת הזמינה אותנו לפגישה ושאלו אם 'החיים זה לא הכל' יכולה לעבור אליהם", משחזר לאפין, "ברשת הדברים ברורים יותר. הכל מאורגן. בטלעד יכולתי לסיים עונה ולחפש עבודה, ברשת היו תוספות וזה היה אחרת, התקציב עלה בפירוש, אבל מבחינת הצופים לא היה הבדל, כלומר הבאזז לא גדל או משהו כזה. אני לא חושב שהיה נורא בטלעד, אני מוקיר להם תודה אינסופית, אבל הם אינם היום ויש סיבה לכך".
"אני שידרתי בטלעד עד הרגע האחרון", אומר אמנון לוי, "אני כיביתי את האור. אחרי ההפסד במכרז חשבתי לחזור לתיאטרון ולכתוב מחזות. עד שחבר התקשר אליי ושאל אם יש סיכוי להציע לנו לעבור לערוץ 10 עם 'שומר מסך'. נפגשתי איתם והעליתי בפניהם הסתייגות - פחדתי כי 'שומר מסך' מקבלת פניות מהצופים, ואם אין פניות מהצופים אין תוכנית. הפחד היה שהריטינג הנמוך יחסית של ערוץ 10 לא יאפשר לתוכנית להתקיים. בהתחלה חתמתי על חוזה ל-17 תוכניות, ומאז אני שם כבר עשר שנים".
"נגזר שטלעד תפסיד"
קשה לענות על השאלה מה היה קורה אם טלעד היתה זוכה במכרז ונשארת כזכיינית בערוץ 2. "אם טלעד של השנים הגדולות היתה זוכה, אז אני בטוח שהיתה היום קצת יותר תעוזה וקצת יותר ניסיון לדבר בצורה יותר מגוונת ואיכותית יותר", טוען מידן. "חלק מהדברים שמשודרים היום לא היו משודרים, וחלק מהתוכניות שלא משודרות היום כן היו משודרות", הוא אומר, אך מוסיף בהסתייגות: "אבל גם הטלוויזיה השתנתה מאז, אז זה לא אחד לאחד. גם קשת ורשת של אז היו טובות יותר מהיום. 'החמישייה הקאמרית' ו'לילה גוב' היו המצאה ישראלית. לא עוד תוכנית כמו 'סאטרדיי נייט לייב' או 'של מי השורה הזאת' בשדרוג כזה או אחר. זו כתיבה ישראלית. אלו דברים שהיום קצת קשה למצוא".
לאפין סבור שדווקא טלעד יצאה נשכרת מכך שהיא לא חולשת היום על ערוץ 2. "יכול להיות שעשו איתם חסד שהם לא היו צריכים להתמודד עם מה שקורה היום עם הריאליטי. אולי לא היה להם את הכוח לכך".
ודיין מסתכלת על הפן האנושי: "אני חושבת שנגזר שטלעד תפסיד ויכול להיות שהיא פחות התאימה לעידן החדש של הטלוויזיה המסחרית. אבל זה טיבם של שינויים כאלה. היתה טכנאית באולפן של טלעד שקראו לה מאשה. ובזמנו אמרתי לה בעצם שכל מה שהשתנה בעקבות ההפסד של טלעד במכרז, הוא שלמאשה אין עבודה. זה בסוף מה שיצא מכל המכרז הזה. אנשים פשוטים משלמים את המחיר. עם כל מה שדיברנו, טלעד בכל זאת התנהגה לפי הכללים, זה לא שהיא התנהגה כמו רקדנית בלט במגרש כדורגל, היא גם היתה שחקנית בטלוויזיה המסחרית".
לפלד יש תשובה חד משמעית. "עם טלעד, ערוץ 2 יכול היה להיראות היום הרבה יותר רציני ומעניין. הרבה יותר דרמה ישראלית, דוקומנטרי ופחות דיבור זול, שזה אגב מה שעשינו כל השנים. בגלל שאנחנו לקחנו על עצמנו את הדרמה, הדוקומנטרי ואת הסאטירה, אחרים יכלו להתעסק בשטויות, וזה מה שעשו".
אבל התחרות גדלה ובסופו של דבר ערוץ מסחרי זה ביזנס. קצת קשה להרוויח עם איכות בלבד.
"אני חושב שהריאליטי צריך להיות במינון, אני לא נגד ריאליטי אבל אני גם לא חסיד גדול. צריך להיות מינון סביר. מועצת הרשות השנייה עושה את הדבר הגרוע שיכול להיות, היא נותנת להשתולל במקום להשגיח. עובדה שעולם הריאליטי הולך ונעלם. אפשר לעשות ביזנס טוב אם אתה מפרגן לצופים ומכבד אותם. בכל השנים שניהלתי את טלעד, מעולם לא היינו במקום השלישי מבחינת רווחיות, היינו תמיד במקום הראשון או השני. טלעד תמיד הוכיחה שאפשר לשלב בין האיכות לבין הביזנס".
