שתף קטע נבחר
צילום: אביהו שפירא

"קיר לבן" של צה"ל מול חדירות בגבול הצפון

איך מסבירים לישראלים שחיזבאללה כבש יישובים ליד הגבול? איך מתמודדים עם 1,200 פצצות וטילים שינחתו על העורף מדי יום? ואיך נראה המכשול המלאכותי שהוקם? רון בן ישי יצא לכתבה הראשונה בסדרה - בגבול הצפון - וראה את ההכנות למלחמת לבנון השלישית, שכמעט פרצה בחורף ונדחתה זמנית בלבד. צפו

 

 

בשלהי הקיץ הסבך הגלילי מאפיר מאבק ומעברו הלבנוני של הגבול לא נראית נפש חיה. החום הכבד גירש את הרועים ועדריהם אל מתחת לשיחים הגבוהים. חיילי צבא לבנון ואנשי יוניפי"ל תופסים מחסה במוצביהם, ואנשי חיזבאללה - אלה שעדיין לא נשלחו להילחם בסוריה ונשארו בדרום לבנון - אוספים עלינו מודיעין. בהחלטת מועצת הביטחון שהתקבלה אחרי מלחמת לבנון השנייה נאסר על אנשיו של חסן נסראללה לנוע בגלוי, חמושים, לאורך גדר המערכת ולהתגרות בחיילי צה"ל. הם מקפידים לקיים את האיסור אבל הם כאן, מוודאים בכל אמצעי הטכנולוגיה החדישה שהאיראנים סיפקו להם שצה"ל אינו חודר לשטח לבנון. בה בשעה הם מכינים את ה"הפתעות" שיכאיבו לישראל בסיבוב הבא. ממש כמו שעושה חמאס ברצועת עזה.

 

אף שהיא שקועה עמוק בבוץ הסורי, ולמרות אינטרס חזק להימנע מעימות עם ישראל, זה יותר משנה שהנהגת חיזבאללה מתכוננת למלחמת לבנון השלישית כאילו היא עומדת לפרוץ מחר. זה נובע בעיקר מהחלטה על שינוי אסטרטגיה כלפי ישראל שקיבלו נסראללה ואנשי כוח קודס האיראנים לפני כשנה.

 

האסטרטגיה הזו נועדה להרתיע את ישראל מפעולות נקודתיות שצה"ל מבצע מפעם לפעם לסיכול טרור והתעצמות של חיזבאללה (מה שמכונה בצה"ל מב"מ - מערכה שבין המלחמות). הלחימה נגד ישראל, שחיזבאללה מגדיר אותה "התנגדות" (מוקאוומה) מעניקה לארגון לגיטימציה לשאת נשק בלבנון ואפילו להילחם בסוריה נגד מתנגדי המשטר. לכן הוחלט לראות בלבנון ובסוריה חזית אחת פעילה נגד ישראל ולהגיב על כל פגיעה משמעותית שצה"ל יוחזק אחראי לה אפילו אם זה יביא להסלמה רבתי עתירת הרס ואבידות לכל הצדדים.

 

זה כבר כמעט קרה בינואר השנה. אחרי חיסול מהאוויר של כמה מבכירי מפקדי השטח של חיזבאללה, משמרות המהפכה האיראנים וצבא סוריה. חבורה שהוביל ג'יהאד מורנייה (הבן של) נסעה בשיירה ברמת הגולן הסורי כהכנה ליוזמת פיגועים ביישובי הגולן הישראלי. חיזבאללה והאיראנים ייחסו את חיסול בכיריהם לצה"ל, ועל פי כל הסימנים בשטח והמידע המודיעיני החליטו להגיב בפעולת גמול עתירת נפגעים.

 (צילום: google maps) (צילום: google maps)
(צילום: google maps)

גבול הצפון. חשבון הדמים יושב באופן זמני בלבד (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
גבול הצפון. חשבון הדמים יושב באופן זמני בלבד(צילום: מוטי קמחי)

בצה"ל ובחיזבאללה עשו הכנות לאפשרות שכתוצאה מהתגובה תפרוץ לחימה רבתי. אלוף פיקוד צפון אביב כוכבי היה כבר בעיצומה של פקודת מבצע למפקדי הכוחות לקראת מתקפת נגד אפשרית בלבנון כאשר הגיעה הידיעה על פעולת הגמול של חיזבאללה. הארגון שיגר מטחים של טילים נגד טנקים משטח לבנון באזור הכפר רג'ר לעבר שיירה של צה"ל שנסעה להר דוב. במטח נהרגו שני לוחמי "גבעתי" – רס"ן יוחאי קלנגל וסמ"ר דור חיים ניני – אולם הודות לערנות הכוח וזריזות אנשיו נמנעו אבידות גדולות הרבה יותר.

 

באופן זה יכלו הנהגות שני הצדדים להחליט שחשבון הדמים יושב פחות או יותר, ויש אינטרס הדדי לנצור אש ולא להסלים את המצב. אבל בציבור הישראלי יודעים רק מעטים כמה קרובים היינו באותה שעת צהריים של 28 בינואר 2015 לפרוץ מלחמת לבנון השלישית.

 

בנסיבות האלה רק טבעי הוא שמח"ט 300, אל"מ אלון מדנס, מתייחס לגבול עם לבנון כאל "קו מגע" צבאי: חזית שכעת היא שקטה אבל תוך שעות היא עלולה להתלקח. מדנס וחטיבתו אחראים לגזרה המערבית של הגבול: 165 אלף תושבים ו-55 יישובים.

 

תוך כדי נסיעה לאורך גדר המערכת אני מתרשם שהוא, ואנשי פיקוד צפון בכלל, נערכים למלחמת לבנון השלישית והם עמלים באינטנסיביות להכין מענה התקפי והגנתי. לא מכבר בוצע בפיקוד רענון מקיף ויצירתי של תוכניות המתקפה והמגננה.

 

אנחנו, הם - והמלחמה הבאה

סביר להניח שמהלך המלחמה הבאה ותוצאותיה ייקבעו במידה רבה על פי תרחיש הפתיחה שלה ומועדה. אבל בגדול, צה"ל יצטרך להתמודד עם שלוש בעיות מרכזיות:

 

א. ירי תלול מסלול כבד ומדויק מבעבר, שינחת על העורף האזרחי והצבאי והאתרים החיוניים בכל שטח מדינת ישראל. כ-1,200 ראשי נפץ ביממה שיסבו בשטחנו הרס ואבידות עד שצה"ל יצליח לדכא את השיגורים. הנזק בימים הראשונים למלחמה או למערכה יהיה קטן הרבה יותר אם המלחמה תתנהל אחרי שגם המערכת ליירוט רקטות כבדות "שרביט קסמים" תהיה מבצעית בצה"ל (לצד "כיפת ברזל", החץ והפטריוט). אבל עדיין יהיה נזק.

אל"מ מדנס. מתכונן למלחמה הבאה (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
אל"מ מדנס. מתכונן למלחמה הבאה(צילום: מוטי קמחי)
ב. כוחות מיוחדים של חיזבאללה ינסו לחצות את הגבול לשטח ישראל במטרה לכבוש יישובים, לחטוף בני ערובה ולחסום עורקי תחבורה ראשיים בצפון. הפעילות הזו נועדה לשבש את תוכניות המערכה של צה"ל ובעיקר מתקפה קרקעית לתוך שטח לבנון ובה בשעה להנחיל לחיזבאללה הישג תודעתי שכמוהו לא ידעו אויבי ישראל מאז 1948. נסראללה רומז מאז 2011 על תוכניות ארגונו "לכבוש את הגליל", ולאחרונה אף אמר זאת במפורש.

 

ג. ירי אינטנסיבי של פצצות מרגמה ורקטות קצרות טווח במטרה לבצע הרג והרס המוניים ביישובים הישראליים צמודי הגדר (פחות מקילומטר מהגבול) וסמוכי הגדר שאנשיהם לא כבשו. חיזבאללה הפיק לקח מהטקטיקה של חמאס בסוף מבצע "צוק איתן" והבין שזמן ההתרעה הניתנת לאזרחים ביישובים צמודי הגדר ולכוחות צה"ל הפרושים בשטח לא תמיד מאפשר לתפוש מחסה ממטחי הירי הראשונים. הם מתכוונים לנצל עובדה זו כדי להעצים את מספר האבידות בקרב האזרחים וכדי לגרום לנטישת יישובים ולדה-מורליזציה.

 

להכין את הציבור "המפונק"

לצה"ל יש מענה לאיומים הריאליים מאוד הללו. הוא מורכב מאמצעים ומהלכים התקפיים שמקצתם כנראה יפתיעו את חיזבאללה, מאמצעים ומהלכים הגנתיים, ומסדרת אמצעי התגוננות אזרחיים שתכליתם לסכל את כוונות חיזבאללה בכל התחומים. אסור לטעות, צה"ל מייחס עדיפות לאמצעים ההתקפיים שנועדו לקצר את הירי של חיזבאללה לעורף הישראלי, ולמנוע חדירות לשטחנו. יהיה תמרון משמעותי ומהיר של כוחות גדולים של צה"ל לתוך שטח לבנון ואלפי מטרות יותקפו בכל שטח לבנון במשך ימים רבים. זה יהיה המאמץ הצה"לי העיקרי. אבל יהיה גם פינוי יישובים. 

 

ה"מכשול" שאמור להקשות על כיבוש היישובים ע"י חיזבאללה (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
ה"מכשול" שאמור להקשות על כיבוש היישובים ע"י חיזבאללה(צילום: מוטי קמחי)
אחד הקשיים העיקריים שהפיקוד הבכיר של צה"ל צופה במלחמה הבאה הוא תודעתי: איך מסבירים לציבור הישראלי שחיזבאללה מצליח לחדור לשטחנו לכמה שעות ורק אז הודפים אותו אל מעבר לגבול ומחסלים את אנשיו? זו טבעה של מלחמה, שבה לכל צד יש הצלחות וכישלונות ואת המאזן עושים בסוף. במבצע "צוק איתן" הוכח שהציבור הישראלי המפונק אינו מוכן לקבל מצב שבו יש לאויב הצלחה, אפילו אם היא זמנית.

 

מרכיב הגנתי נוסף הוא מה שמכונה "המכשול". מדובר במצוקים גבוהים ומלאכותיים שצה"ל חוצב וחושף בשטחנו במדרונות ההר הסמוכים ליישובים צמודי וסמוכי הגדר. "המטרה היא לכרסם משמעותית ביתרונות שמעניקים לאויב השטח ההררי התלול והצמחייה הסבוכה", אומר מדנס. "חיזבאללה לא צריכים מנהרות", הוא מוסיף, ואומר שאינו יודע לומר בוודאות שאין מנהרות חוצות גבול בגזרתו, אבל הוא סבור שאם המודיעין עדיין לא חשף מנהרה כזו - זה סימן מעודד.

 

בעניין המכשול הוא נחרץ יותר: "הטופוגרפיה החדה והצמחייה העבותה שממש נוגעת בבתים הקיצוניים של היישובים הישראליים מספקות לאויב שלי מסתור בדיוק כמו המנהרות בעזה. חציבת המצוקים תשנה את המצב הזה. לא רק שהיא תכריח אותם לטפס מטרים רבים על קיר תלול אלא שהם גם יבלטו לאמצעי התצפית על רק סלע הגיר הלבן".

עם אל"מ מדנס. הם חוששים מאיתנו, אנחנו חוששים מהם (צילום: מוטי קמחי ) (צילום: מוטי קמחי )
עם אל"מ מדנס. הם חוששים מאיתנו, אנחנו חוששים מהם(צילום: מוטי קמחי )

המכשול הראשון מסוג זה נחצב במורד ואדי קטמיה שבערוצו עובר הגבול מתחת לחניתה ולשלומי. הוא נפרש מתחת לתוואי שעליו עוברת גדר המערכת, כך שגם אם הצלחת לטפס על המכשול - עדיין לא התגברת על מערך ההגנה וההתרעה הצה"לי העיקרי. מכשולים נוספים נחצבים במקומות אחרים. אין בהם כדי למנוע חדירה אבל הם מעכבים ומגלים את הכוח התוקף בעיקר אם חיזבאללה ינסה להעביר כוחות גדולים הדרושים להשתלטות על יישוב.

 

המגרעת העיקרית היא המחיר של מכשולים מסוג זה: מחיר חציבת קילומטר מצוק הוא כמו מחיר הקמת גדר מתכת כמו זו שבגבול מצרים ("שעון חול").

 

חטמ"ר 300 היא חטיבת ההגנה המרחבית הגדולה בצה"ל. במלחמת לבנון השנייה התחוללו בגזרה זו חלק ניכר מהעימותים עם חיזבאללה. אל"מ מדנס מקווה שבמלחמה הבאה, הודות להכנות שמתבצעות ללא הרף בצה"ל, התוצאות יהיו הרבה יותר חד-משמעיות לטובת ישראל. הוא מודע לכך שחיזבאללה צובר ניסיון חשוב בלחימה בסוריה, אבל לדעתו פער היכולות והכשירויות בין הארגון הלבנוני לבין צה"ל רק גדל לטובת צה"ל. "חיזבאללה חושש מאיתנו", הוא אומר בזהירות, ואחרי היסוס קטן מוסיף: "יותר ממה שאנו חוששים ממנו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי קמחי
מבעד לסורגים. מבט על גבול הצפון
צילום: מוטי קמחי
מומלצים