לבלות את החג בנפרד? זה כמו להתגרש!
נועה לא האמינה למשמע אוזניה כשיואב הציע שיבלו את החג בנפרד. כעת השניים נאלצים ללמוד שיעור בפשרות זוגיות, ולהבין שאם ברצונם להסתדר האחד עם השנייה, עליהם לשנות משהו בדינמיקה הזוגית הרגילה שלהם. בטיפול
כבר חמש שנים שנועה ויואב חוגגים את ראש השנה בבית הוריה. נועה מתעקשת שהיא רוצה לחגוג את החג בדרך המסורתית והמוכרת לה, ומאחר ואצל יואב ממילא לא עושים שום דבר מיוחד ורק נפגשים לעוד ארוחת ערב רגילה, היא לא מוצאת שום סיבה ללכת לפעמים גם לשם.
השנה החליט יואב שהוא לא מוכן לזה יותר. הוא אוהב את ההתכנסות המיוחדת עם בני משפחה שהוא כמעט ולא פוגש במהלך השנה, הוא אוהב את האוכל שאימא שלו מכינה במיוחד לכבוד הערב הזה, וגם אם הם לא מברכים ולא נוהגים על-פי כל כללי הטקס, עבורו זהו ערב מיוחד. אז הפעם הוא לא מוותר.
אתמול בערב, כאשר העלו את הנושא בחדר העבודה שלי, הטיח יואב בפני נועה ש"זה שאנחנו נשואים לא אומר שאנחנו חייבים לבלות את ערב החג ביחד", ונועה הזדעזעה. האפשרות הזו לא עלתה לרגע בדעתה. "לבלות את ערב החג ללא בעלי", טענה בפניו, "זה כמעט כמו להתגרש". למרות זאת, היא לא הייתה מוכנה להתפשר ולנסוע הפעם להוריו. יותר מזה - העקשנות של יואב הייתה לה זרה ולגמרי לא מובנת.
פשרות בזוגיות
כל מי שחיי בזוג יודע שפשרות הן חלק בלתי נפרד מהעסק הזה, שנקרא זוגיות. גם אם אתם הכי דומים והכי מתאימים, גם אם כשנפגשתם חשבתם שאתם 'נשמות תאומות', בסופו של דבר יהיו דברים שעליהם לא תסכימו ותצטרכו להתגמש ולהתפשר.
למטופלים שלי אני מסבירה שאפילו עם עצמינו אנחנו מתווכחים, עושים פשרות ומוותרים על דברים מסוימים לטובת דברים אחרים, ולכן ברור שזה יקרה לנו עם אדם אחר, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא בן הזוג שלנו.
אבל למרות שאנחנו מבינים שלפעמים אין ברירה אלא להתפשר, לא תמיד קל לנו לעשות זאת. שוחחתי עם נועה ויואב על חשיבותן של פשרות במערכת היחסים, וביחד ניסינו לברר איך ועל מה נכון להתפשר, ומתי לא כדאי לעשות זאת.
סוגים שונים של מתפשרים
בין המתפשרים בזוגיות ניתן למצוא שני סוגים עיקריים: אלה שמחצינים את הקושי, ואלה שמפנימים ואפילו מדחיקים אותו. המרצים שביניכם מתפשרים מבלי שאף אחד ידע על כך. הם בולעים את הגלולה המרה, מסכימים לדברים שלא בהכרח מוצאים חן בעיניהם, לפעמים אפילו מנסים לשכנע את עצמם שזה לא באמת חשוב להם, ומתנהגים כאילו הכל בסדר.
לעומת זאת, העקשנים משתדלים להימנע מפשרות, אבל כאשר זה בכל זאת קורה, הם דואגים שכולם ידעו: זה אומר שהם מצהירים על כך בקול גדול, מספרים לכל מי שרוצה ולא רוצה לשמוע איזה מדהימים הם וכמה קשה היה להם לוותר, ובדרך כלל גם גובים מחיר כבד על כל פשרה שנעשתה. כך נוצר מצב שבו קשה, ולעיתים אף לא משתלם, לבקש מהם להתפשר שוב.
בדינאמיקה שנוצרה בין יואב ונועה, נוהג יואב להתפשר מבלי שאף אחד ידע על כך, בעוד שנועה מתפשרת בקול תרועה גדול. וככל שהסבל שהיא מפגינה על כל פשרה שהיא עושה גדול יותר, כך קשה יותר ליואב לדרוש ממנה לעשות פשרות נוספות, וברוב המקרים הוא פשוט מוותר מראש. לנועה כמובן, זה מאד נוח. אך מה שהיא לא יודעת הוא שמתחת לפני השטח מטפח יואב כעס סמוי כלפיה, וזהו כעס מסוכן שסופו להתפרץ.
סוגים שונים של פשרות
את הסוגיות שבהם אנחנו נדרשים להתפשר ניתן לחלק לשני תחומים עיקריים: קריטי ולא קריטי. לכל אחד מאיתנו יש תחומים שאותם הוא תופס כקריטיים, והם נוגעים בדרך כלל למערכת הערכים שלנו, ולאנשים היקרים לנו ביותר. על אלה רצוי שלא נתפשר, או שנתפשר כמה שפחות. לצד אלה, יש תחומים נוספים בחיינו בהם אנו רוצים שהדברים יתנהלו באופן מסוים, או יראו בצורה מסוימת, אבל קשה לומר שהם קריטיים. על אלה כדאי שנהיה מסוגלים להתפשר.
המרצים שביניכם מוצאים את עצמם לעיתים קרובות מתפשרים גם על דברים שנחשבים לקריטיים בעיניהם, בעוד שהעקשנים יגדירו כקריטי גם את כל מה שאינו בהכרח קריטי. ניתן לראות כיצד הדינאמיקה בין יואב ונועה גוררת את יואב לפשרות על דברים שחשובים לו באמת, בעוד שנועה הופכת לצידו להיות יותר ויותר עקשנית, ומתקשה להתגמש גם על דברים שאינם בהכרח חשובים.
כאשר אחד מבני הזוג בוחר להגדיר סוגיות רבות מידי כקריטיות עבורו, ימצא את עצמו בן הזוג השני באחת משתי פינות: בפינה של המרצה או בפינה של המתעקש. אף אחת מן הפינות הללו לא תוביל זוגיות למקום טוב לאורך זמן. יואב, שמצא את עצמו בפינה של המרצה, החל לפתח כעס וטינה כלפי נועה, עד כדי כך שאחרי מספר שנים של פשרה דוממת הוא מוכן לוותר על בילוי ערב החג במחיצתה. נועה, לעומת זאת, מעולם לא נאלצה לפתח לידו כלים שיעזרו לה להבחין בין הקריטי ללא קריטי, ולכן מעולם לא למדה להתפשר ולהתחשב גם בצרכיו ובדעתו.
שינוי בדינאמיקה הזוגית
על מנת שהדינאמיקה בין נועה ויואב תשתנה, הם יצטרכו לעצור לרגע את ההתנהלות האוטומטית שלהם וללמוד להקשיב מחדש – לעצמם ולבן הזוג שלהם: נועה תצטרך ללמוד להקשיב לעצמה על מנת שתוכל לזהות את מה שנחשב לקריטי באמת עבורה, לבין מה שהוא פחות קריטי. היא תצטרך ללמוד שהקושי שלה להתפשר נובע מכך שמעולם לא פיתחה את המיומנות הזו בזוגיות שלה, ויהיה עליה ללמוד להרגיע את הלחץ שהיא מרגישה בכל פעם שדברים אינם קורים בדיוק כפי שהיא רוצה שיקרו.
בהמשך כדאי לה ללמוד להקשיב ליואב ולצרכים שלו, ולזהות מתוכם את אותם הצרכים שנחשבים בעיניו לקריטיים, גם אם הוא מבטא אותם בדרך שונה משלה. יואב יצטרך גם הוא ללמוד להקשיב קודם כל לעצמו: במקום להתעלם מן הצרכים שלו למען שלום בית, יהיה עליו לתת להם מקום ולבטא אותם בקול רם הרבה לפני שהוא מגיע למצב של כעס ותסכול על כך שלא הבינו אותו ולא ניחשו מה הוא רוצה.
כאשר יתפשר בעתיד, יהיה עליו להבהיר לנועה שהוא בוחר להתגמש ולוותר לה, במקום לעשות זאת מתוך ביטול עצמי כפי שעשה עד היום. בהמשך יוכל ללמוד לעזור לנועה להבחין בין הצרכים הקריטיים עבורה לבין אלה שהם פחות קריטיים, ולמצוא יחד איתה פתרונות שיהיה לה קל לעכל, כאשר יגיעו לקונפליקט.
בערב ראש השנה הקרוב ילכו נועה ויואב להוריו. גם נועה הבינה לבסוף, שאחרי חמש שנים בהם היו רק אצל הוריה זה הדבר ההוגן לעשות. יואב מתכוון להפתיע אותה שם, וכבר ביקש מהוריו להוסיף לארוחת החג מספר סממנים מן הטקס המסורתי. הם יעשו זאת בדרכם - לא כפי שזה נעשה בית הוריה, אבל גם נועה וגם יואב ילמדו בדרך הזו כיצד פשרות יכולות להעשיר את מערכת היחסים, להרחיב את גבולות הקשר וליצור בתוכו אפשרויות חדשות, שעקשנות או פחד לעולם לא יצליחו ליצור.
מאחלת לכולנו חג שמח, וזוגיות אוהבת, מאפשרת וצומחת.
כנרת טל מאיר היא מייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
