הטוב הרע והמכוער: מבט על המכשירים הסלולרים מהעבר
השנה החדשה שבפתח והשקתו של האייפון החדש שלחו את כתבי ynet דיגיטל למסע נוסטלגי בזמן הסלולרי, לשלל טלפונים ניידים שהתמודדו איתם בעבר. לא היה קל
הטוב: Galaxy S3
המכשיר נקנה עבורי כמתנה לאחר שקודמו בתפקיד נגנב. עד אז הייתי עסוקה בלהתנגד נחרצות לסמארטפון. כמובן שהתבדיתי. מדובר במכשיר שהגיע אליי בשיאה של תקופת האייפון, כאשר מרבית אזרחי המדינה החזיקו במכשיר הדגל של אפל ולא ממש היו מוכנים לשמוע אחרת. אני לא דורשת הרבה מטלפון: אינטרנט, וואטסאפ, מצלמה סבירה ויכולת לאכלס הרים של מוזיקה ולנגן לי אותה באיכות שמע טובה. אה כן, רצוי שגם השמע בשיחות יהיה איכותי, אבל אני ממילא לא משתגעת על הקונספט של לשוחח בטלפון.
גלקסי 3 ענה על כל הצרכים שלי ויותר. הוא היה מהיר, בעל יכולות שמע מצוינות, נוח לשימוש. מערכת ההפעלה אנדרואיד שאז הייתה זרה לי לחלוטין התגלתה כאינטואיטיבית ופשוטה. ללא צורך בתוכנות נלוות מרגיזות, אפשר היה להעביר קבצים למחשב מהטלפון וההיפך בקלות. אורך חיי הסוללה היה מדהים ולפעמים היו עוברים יומיים עד שהיה צורך בהטענה.
הרע: Balckberry Bold 9700
היה לי ולמכשיר רומן קצר שנמשך מספר חודשים במסגרת מקום העבודה. הסתדרתי לא רע עם המקלדת המלאה שלו (אז עוד לא הייתי רגילה למסך מגע), אבל הג'ויסטיק המשונה שהתווסף למסך היה מאוד לא נוח. המכשיר נתקע ללא הרף, רוב האפליקציות לא היו מותאמות עבורו והוא היה כבד מאוד בתיק יחסית למכשירים אחרים. הגלישה בו הייתה איטית מאוד והאתרים נפתחו בפונט זעיר ולא קריא בעליל. סיימנו את הקשר בינינו ואני לא מתגעגעת. אחרי הכל, זו לא אני, זה הוא.
המכוער: Nokia 3100
נוקיה "צביקי פיקי", כך קראו לו בשכונה, על שם המאסטרו שכיכב בפרסומת המיתולוגית למכשיר, והדגים את אורות הדיסקו שהוא מפיק. למען האמת, האורות הללו היו אחד הדברים המיותרים והמכוערים שנתקלתי בהם. ובכל זאת, המכשיר החזיק אצלי הרבה מאוד שנים. אולי זה גם קשור לעובדה שאין לי שקל. דבר אחד אני לא אשכח למכשיר הזה: הוא היה מבין הראשונים שאפשרו לי להוריד צלצולים שהם שירים, בעיבוד מונוטוני מעוות. Fortune Faded של הרד הוא צ'ילי פפרס מעולם לא נשמע רע יותר.
(מור קומפני)
הטוב: Samsung Omnia SCH-i910
השנה היא 2008, אני מתחילה את התואר הראשון וההורים מחליטים לפנק אותי בנייד אישי - הפעם יותר מתפקד מקודמו (ע"ע המכוער שבהמשך). כשהמוכר בדוכן של סלקום הסביר על המכשיר, עיניי נצצו - מסך הטאץ' הראשון שלי. האב הקדמון של כל דור הסמארטפונים הקיימים היום. והבונוס - יש אפליקציות. אמנם לא כאלו פונקציונאליות: יש שעון, נגן מוזיקה, סים סיטי שעזר לעבור שעות רבות וארוכות בהרצאות.
אבל השוס הכי גדול בשבילי היה המצלמה - 5 מגה פיקסלים שלמים שבזכותם תיעדתי ארבע שנים של חתולים בגילמן ובכלל עשיתי פפראצי לכל מה שנקרה בדרכי. נכון ל-2008, זה היה כל מה שרציתי, למרות שהיום אלו התמונות הכי גרועות באלבומים שלי. בכל זאת רק 5 מגה פיקסל. אה, והיה לו גב ורוד.
הרע: iPhone 4
יכול להיות שאני שופטת בחומרה יתרה את מה שחוויתי עם המכשיר הזה - אבל שאלו אותי איזה מכשיר היה מבחינתי רע וזאת התשובה. אייפון 4. מהרגע שהתחלתי להשתמש בו לפני כשנתיים וחצי הכרתי את הצד הרע של אפל. גילוי נאות - יש לי כבוד גדול והערכה למפלצת ששמה אפל. אין ספק בכלל שהמוצרים של החברה הם מהשורה הראשונה באיכות ויכולות, יופי ויוקרה שאין עוררין ובכללי חווית משתמש טובה בשנה הראשונה להיווצרו.
ואז באה השנה שאחרי - והכל מתחיל לקרטע. העיגול האפור המסתובב שצועק עליי שלא בא לו להכנס לכתבה או להראות לי את הווידאו. ראיתי את העיגול הטוען הזה יותר ממה שראיתי את ההורים שלי בשנתיים האחרונות. חוויית המשתמש הייתה מתסכלת ודווקא רציתי להמשיך עם אפל אבל היי, הנה אנדרואיד. נו טוב.
המכוער: MANGO
אי שם באמצע שנות ה-90, בעולם טכנולוגי אחר, הגיע לארץ פלא חדשני ביותר שנקרא מנגו מבית היוצר של מוטורולה. בשבילי זה היה חלום שהתגשם - סוף סוף האימא הפולנייה שלי נתנה לי לצאת מהבית בשקט, בלי ריטואל "תחקיר השב"כ" של: לאן את הולכת? עם מי? מה הטלפון שם? היכולות שלו היו מאוד פשוטות: חיוג למספר אחד בלבד לטלפון קווי. זהו - מתקשרים הביתה לטלפון קווי באמצעות טכנולוגיה חדשנית וללא צורך באסימונים.
הגודל והצורה היו עניין די מרכזי - בשביל להסתובב איתו הייתי חייבת במינימום תיק טיולים, המשקל היה די רציני והעיצוב כמו של לבנת חבלה. ואם זה לא מכוער מספיק, הייתה לו גם אנטנה. חווית השימוש כמו שאני זוכרת לא הייתה נעימה כי לא היה קל להוציא שיחה. מדובר בזמנים שהאינטרנט התחבר לקו הטלפון כך שבערב לא יכולתי להתקשר לבית כשאחי הגדול משתמש בקו לטובת האינטרנט. דקה אחרי שנוקיה נכנסו לחיינו המנגו שלי מצא את עצמו בתחתית המגירה בשולחן בסלון. שלום ולא להתראות.
(רפאלה גויכמן)
הטוב: iPhone 5
בעבודה הזו אנחנו כל הזמן בודקים מכשירים חדשים ומתקדמים, כך שמטבע הדברים הטוב ביותר כל הזמן זז קדימה. זאת ועוד: מה הוא טוב בעצם אם לא טוב עבורך? אז הנה שילוב: הטוב עבורי ושהיה הכי טוב בנקודת הזמן בה יצא הוא בינתיים אייפון 5. מסך טוב, נכנס בדיוק לכיס, האוזניות הכי טובות שהגיעו עם מכשיר אפל. העיצוב שלו גובר על המחדלים המכוונים של אפל עם כבל הלייטינינג היקר והעדין כשפוגשים את המחדל שהוא אני שקרע כבר שניים לפחות.
הרע : Motorola RAZR
יש פה תחרות די גדולה אבל הרייזור של מוטורולה לוקח. לכאורה הוא דווקא בלט בעיצוב החללי שלו שנבע מסטראטק, היה לו גם צבעים. הבעיה הייתה שהייתה בו תקלה אקוטית שלא ידעתי עליה: באג בשעון. אני לא יודע אם זה רק בישראל או רק בספקית שלי אבל אף אחד לא טרח להודיע ללקוחות של החברה שהשעון המעורר לא עובד לפעמים. וזה לא ששמעתם ולא התעוררתם. ואתם לא אשמים. וצריך לבוא לחברה להוריד עדכון. ומי יודע איפה הייתי עכשיו, אם הייתי מתעורר באותה תקופה בזמן.
המכוער: נוקיה 5110
לפחות היה נחש.
(אביב מזרחי)
הטוב: נוקיה 2160
פברואר 1998, יום אחרי שהתחלתי לעבוד בתחום העיתונות, אמרתי שלום לאסימונים ולטלפונים הציבוריים ומיהרתי לחנות הקרובה כדי לקנות את המכשיר המתקדם ביותר, כמובן בהתאם לתקציב. הוא לא היה קטן, לא היה קליל, אבל הוא היה יעיל.
יחד, אני והטלפון, עשינו את צעדינו הראשונים בעולם העיתונות באזור הקריות והגליל המערבי. בסופו של דבר נפרדנו אי שם שלוש שנים וחצי מאוחר יותר, כשדגמים חדשים וקטנים הציפו את שוק הטלפונים הניידים. אבל תמיד זוכרים את הפעם הראשונה ונוקיה 2160 היה הטלפון הנייד הראשון שלי, שעדיין זכור לטוב - ולא בגלל מבחר הצלצולים.
הרע: נוקיה 6500
אחת הבעיות הגדולות של הטלפונים הניידים היא הסוללה – שפשוט נגמרת מוקדם מדי ותמיד ברגע הלא נכון. זה בדיוק מה שקרה במכשיר הנוקיה, שהיה מחובר כמעט כל הזמן למטען שברכב. אבל כמי שהעביר באותו זמן דיווחים בזמן אמת ל-ynet, כשהרכב והמטען הנייד רחוק – בעיית הסוללה הייתה קריטית.
השיא היה ב-4 באוגוסט 2005. עדן נתן זדה רצח ארבעה בני אדם באוטובוס בשפרעם. כיוון שהייתי במקרה באזור הגעתי למקום תוך זמן קצר. אבל מה – בזירת פיגוע כשמדווחים כל הזמן הסוללה נגמרת מהר מאוד. ואכן, אחרי ארבע שעות של דיווחים – הסוללה נגמרה. את העדכונים האחרונים משפרעם העברתי דרך הטלפון של עיתונאי אחר.
המכוער: LG בלתי מזוהה
לא יודע מה חשבתי לעצמי. כמה ימים לאחר שהתייאשתי מהנוקיה ומהסוללה הבעייתית מיהרתי שוב לחנות כדי לקנות מכשיר שהסוללה שלו מחזיקה יותר זמן. הבחירה הייתה במכשיר חדש שהגיע כמה ימים קודם לכן לחנויות – ולדברי המוכרת החביבה הוא דור העתיד של הטלפונים.
דור העתיד הוא ממש לא וגם העיצוב בצורת צדפה לא היה מרהיב. אבל לפחות היה אפשר להתחבר לאינטרנט, בתשלום של כמה שקלים לכל אתר. כיום, עשר שנים אחרי אותו צעד, הוא משמש כצעצוע עבור הילדים (כמובן שהוא לא פועל). לפחות יש לו עכשיו שימוש יעיל.
(ירון דרוקמן)
