הכירו את הרקדנים שהביאו לישראל את הגביע

אם מישהו היה אומר לדינה סנדבנק, סמנ"כלית משאבי האנוש של קבוצת רוביקון, שבגיל 48 היא תזכה באליפות אירופה בריקודים סלוניים, מן הסתם היא היתה חושבת שחומדים לה לצון, אך זו עובדה. מה שהתחיל אצלה כתחביב, לפני 7 שנים בלבד, מתוך טיפוח של פנזטיה, הפך להצלחה בינלאומית בתחום. לאחרונה, חזרה סנדבנק עם המורה הפרטי שלה, חיים פרשטיין, מתחרות CROWNCUP בוילנא, בענף ה"פרו-אם", כשכמה גביעים מונחים במזוודה.

כתבות נוספות בערוץ המדיה

בתחרות השתתפו עשרות זוגות מ- 74 מדינות שונות, כשפרשטיין וסנדבנק היו הזוג היחיד שייצג את ישראל. מתוך כל המשתתפים, זכו השניים בתחרות בפרס מיוחד, על השתתפות במספר המקצים הגבוה ביותר, ובמרס הקרוב יסעו לייצג את ישראל בתחרות בינלאומית בפלורידה. "הגענו לוילנא, כשמציאות החרמות על ישראל נושפת בעורף. קשה לתאר את ההרגשה, כשצעדנו בתחילת התחרות במצעד המשלחות, כשאנחנו אוחזים בדגל ישראל. בהתחלה התייחסו אלינו מעט בהסתייגות, אבל בכל יום שעבר, נפרצו החומות והפכנו לחברים טובים של כל המשלחות מכל הארצות, והרגשנו איך דווקא אנחנו הופכים לחביבי הקהל. זכינו בארבעה פרסים משמעותיים, מלבד הפרס לפלורידה. הרגשתי גאווה עצומה. גם על ההישגים האישיים, וגם על כך שהבאנו לשם, דרך הריקוד, את מדינת ישראל".

חזרו עם כמה גביעים במזוודה. סנדבנק ופרשטיין

ענף הפרו-אם (Pro-Am – Professional-Amateur) בעולם ריקודי הזוגות, הוא ענף תחרותי בו הזוגות מורכבים ממורה ותלמיד בתחום הריקודים הסלוניים והלטיניים. יש הרוקדים אותו כתחביב בלבד, ויש שרוקדים אותו ברמה תחרותית, ומתמודדים בתחרויות מקומיות ובינלאומיות. בישראל תפס התחום תאוצה לאחר תוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", שאחד המשתתפים בה, חיים פרשטיין (33), החליט להעלות את ישראל על מפת הריקודים הבינלאומית.

צפו: הזוג סנדבנק ופרשטיין בתחרות:

לאחרונה, השיק פרשטיין ביחד עם עוד שבעה מורים לריקודים, המתמחים בפרו-אם, את התאחדות "איספאדה", כמרכז לכל ההתרחשויות החברתיות והתחרותיות של כל המועדונים הקיימים בארץ, ובמקביל ייתן גב רשמי לייצוג של המועדונים, שישתתפו בתחרויות בינלאומיות בחו"ל. "התחלתי לרקוד בגיל 5, ומאז לא הפסקתי ליום אחד לרקוד", הוא מספר. "הפריצה של התחום בארץ כמומחיות החלה לאחר 'רוקדים עם כוכבים', שהרים כלכלית את הרקדנים. קודם זה היה תחביב, עכשיו זה מקצוע. ההתאגדות שהקמנו יכולה בשקט להוות ענף יצוא של ישראל החוצה, ובמקביל להביא לפה תיירים".

זהו תחביב יקר, בעיקר למי שמעוניין לקחת את התחביב למקום של תחרויות מקצועיות.

"נכון, אבל היתרון של התחום הוא, שלא חייבים להתחרות בתחרויות מקצועיות, כדי לקבל את היתרונות של התחום הזה וליהנות ממנו. עד לפני כמה שנים זה היה תחום שרק נשים עשירות יכלו לעסוק בו. היום אפשר גם אחרת".

כמה עולה לממש את הפנטזיה של הריקוד?

"עלות של שיעור פרטי, במודל של מורה–תלמיד, נעה בין 250 שקלים ל-350 שקלים לשיעור של כשעה. המקצוענים, שמתחרים בתחרויות, לוקחים בין 8 ל-15 שיעורים בחודש. בחישוב קל, ללא הבגדים, זה אומר אלפי שקלים בחודש. אבל מי שרוצה רק ליהנות מזה, ולא מסמן את התחום כתחרותי עבורו, יכול לקחת שיעורים בקבוצה, והעלות אז היא כ-500 שקלים בחודש, כמו חדר כושר. בגדים גם אפשר להזמין באינטרנט. לפי ה'אני מאמין' שלי, אין דבר יותר מדהים מלהעביר את החיים בריקוד. אני רואה את העיניים של האנשים לאחר השיעור, כשהם ממשיכים את היום שלהם. יש להם אור בעיניים.

"זה תחום יפה, שאתה מרגיש בו יפה וצעיר נצחי. זה גם ריקוד וגם מוזקה וגם ריכוז ומשמעת וגם שליטה בגוף. זה בריא לגוף ולנפש, ובעיני זה יותר טוב מכל פסיכולוג, כי הרקדן רוקד את כל מה שעובר עליו. יש אנשים שזה ממש עושה להם תיקון בנפש. לרקוד עם רקדן מקצועי זו חוויה בפני עצמה".

פרשטיין, שמשמש נשיא ארגון ה-ISPADA, מספר שהארגון כבר החל בהכנות לקראת התחרות הבינלאומית של הריקודים, שתתקיים לראשונה בישראל, באילת, בינואר הקרוב. "יגיעו לכאן רקדנים ומורים מקצועיים מכל אירופה", הוא מתגאה. "נשים את ישראל על המפה הבינלאומית גם בתחום הזה".

כמו סינדרלה ליום אחד

"בשבילי כל ריקוד זה להרגיש סינדרלה ליום אחד", מסבירה סנדבנק. "הריקוד מעלה את הביטחון העצמי. הסטודיו מלא מראות מכל כיוון. את לא יכולה שלא להביט על עצמך. את נחשפת למגבלות המוטוריות שלך ומתמודדת עם זה. את לומדת לעמוד נכון, להסתכל על עצמך ולקבל את עצמך באהבה. עם יד על הלב, כשנכנסתי לתחום, לא חשבתי שאגיע לכאלו הישגים, רק זכרתי את המשפט של הדלאי למה, שמשמש מוטו עבורי בחיים: "גם כשאתה מפסיד – אל תפסיד את השיעור". רק שנה וחצי אחרי שהתחלתי לרקוד, הבנתי שאני לוקחת את זה למקום של מעבר לתחביב. הבנתי כמה הריקוד עושה אותי מאושרת, כמה הוא משחרר חסמים ומחזק".

איך הסביבה הקרובה קיבלת את התחביב החדש שלך?

"בהתחלה המשפחה הסתכלה על זה כעל שיגעון חולף. עם השנים הם למדו להסתכל על זה כעל נדבך משמעותי בחיי. בעבודה הפירגון הוא עצום. העובדה, שתמונה של חיים ושלי מהתחרות תלויה על אחד הקירות במשרדי החברה, אומרת המון".

במה שונה דינה של לפני הריקוד מדינה של היום?

"דינה של היום שונה מדינה של פעם בזכות הריקוד. אני אשה בטוחה בעצמה, שאפתנית, מאותגרת. אני מצליחה לשלב בין קריירה ואמהות. לכן כמה שאוכל להמשיך בתחום הזה ולהתחרות - אמשיך. אנחנו בונים עכשיו שואו חדש לצלילים של ליאונרד כהן, קשה לתאר את ההרגשה שלי ברגעים האלו. הריקוד מאפשר לגעת ולהתחבר להרבה דברים בתוכנו, שהם מעבר לריקוד עצמו. למדתי שבכל גיל אפשר להתחיל מחדש, בכל גיל אפשר לממש פנטזיות. הריקוד הוא תחום חוצה גילאים. יש רקדנים בני 20 ויש גם בני 70 ואפילו בן 80".

זה תחביב יקר, יחסית.

"העלות החודשית שלי נעה סביב אלפיים שקל. זה לא מעט, וויתרתי על הרבה דברים אחרים בשביל זה, ואני חיה עם זה בשלום. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי כלכלית, הייתי רוקדת הרבה יותר מאשר עכשיו".

עוד בערוץ הכלכלה: צפו בחנות הפופ אפ של מותג הוויסקי: