שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    להחזיר או לא? התמודדות עם ילדים מציקים

    לא פשוט להתמודד עם ילדים שמציקים בגן או בבית ספר, ולא תמיד יודעים מה יגרום להם להפסיק להתנהג ככה. אם הילד שלכם סובל, צריך לעזור לו לפתור את הבעיה במהרה. אז מה הדרך הכי טובה?

    בכל יום בו ילדינו יוצאים למסגרות החינוכיות הם נפגשים עם ילדים אחרים, חלקם בעלי השקפות עולם וערכים השונים משלהם כמו גם בעלי כישורים חברתיים שונים. לעיתים, בין אם רוצים בכך ובין אם לא, הם נאלצים לעמוד בהתמודדויות מאתגרות. התמודדויות אלו לא תמיד פשוטות לצליחה ויתכן שיצטרכו כלים שיעזרו להם בכך.

     

    התמודדות עם הצקות

    ההתמודדות הנפוצה ביותר תהיה התמודדות עם הצקות. ילדים רבים מכירים התנהגות דומה אצל אחיהם מהבית. זה לא בהכרח הופך את ההתמודדות לקלה יותר. המציקים בדרך כלל מעוניינים בתשומת לב ומשיגים אותה בצורה שלילית, על ידי מעשי קונדס או הפרעות. הם מעוניינים להשתלב אך לא יודעים כיצד לעשות זאת ומתוסכלים בעצמם מהתוצאה, שלרוב משאירה אותם גם נזופים וגם דחויים.

     

    11 כללים שיעזרו לילדים להתמודד עם שינויים

     

    כשמדובר בילדי גן והכיתות הנמוכות, יהיה קל יותר ללמד אותם למצוא את הדרך לשתף את הילד המציק במקום לדחות אותו וכך שני הצדדים יצאו מורווחים. אם יזמינו אותו למשחק ויציינו באיזה אופן נעים להם להיות בחברתו הוא ירכוש דרכם באופן טבעי את הכלים להשתלבות חברתית חיובית ולא יזדקק יותר להצקות.

     

    הדרך לעשות זאת היא לבטא מה נעים להם במשחק המשותף ומה לא ולהציב גבולות ברורים - במקום לומר "אתה לא יכול לשחק איתנו, אתה תמיד הורס את המשחק!" לומר "אתה מוזמן לשחק איתנו, בוא נלמד אותך את הכללים". גם אם יענה שאינו מעוניין הוא עדיין מרגיש רצוי. התשובה שלו נעשית מתוך בחירה ולא ממקום של תסכול ולכן רוב הסיכויים שהוא לא ירגיש את אותו דחף להרוס כמקודם.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    התמודדות עם התגרות מילולית

    סוג אחר של הצקות מתבטאות בהתגרויות מילוליות אישיות. במקרה כזה המציק הוא כבר לא ילד המנסה להשתלב חברתית, אלא כזה השואב כוח מחולשתו של האחר. מדובר בהתנהגות על גבול הבריונות, ללא האלימות הפיזית.

     

    לא פשוט להתמודד עם טיפוסים אלו, במיוחד שהתגובה הראשונית להצקות מסוג זה היא רגשית ולא נשלטת. ילדים נוטים להגיב בבכי או בכעס (לעיתים עד אלימות), שתי תגובות המעודדות את המציק להמשיך וכך נוצר מעגל אכזרי.

     

    מדריך מלא: על מה חולמים ילדים כשהם ישנים

     

    לבקש את התערבות הצוות החינוכי בסוג כזה של הצקות, לרוב יהווה פתרון נקודתי ויקבע את מקומו של ילדיכם כקורבן. הסוד להפסקת ההצקות טמון בשינוי התגובה. יש כמה דרכים לעשות זאת, מצאו יחד את הדרך המתאימה לילדכם כדי שהיא תהיה לו טבעית ונוחה לשימוש.

     

    להלן מספר אפשרויות להתמודדות עם הצקות:

     

    1. להתעלם - רובנו גדלנו על המלצה זו: "הוא מציק לך? אז תתעלם ממנו". ההנחה היא שאם אין תגובה המציק יאבד עניין וימשיך הלאה. זה נכון ונשמע קל ליישום, אך בפועל לא פשוט בכלל, בייחוד לילד שעד כה נטה לתגובה רגשית - הילד המתגרה בו לא יעזוב כל כך מהר וינסה להגיע שוב לתוצאה ששיעשעה אותו בעבר.

     

    אם ילדכם בוחר בדרך זו הכינו אותו מראש לכך שבפעמים הראשונות הילד המתגרה בו יעמיד אותו במבחן לא קל וכדי לצלוח אותו הוא יצטרך לדבוק בהחלטתו שלא להגיב. אחת הדרכים לעשות זאת היא להסיט את מחשבותיו למשהו אחר, נעים יותר, או לעבור מקום.

     

    אם קשה לו להשאר אדיש ולשמור על 'פני פוקר' הוא יכול לחייך. זה עדיף בהרבה על לכעוס או לבכות. מקסימום המציק יגיד לו "מה אתה מחייך כמו אדיוט" והוא יוכל לענות "סתם, אתה מצחיק אותי עם הנסיונות שלך לעצבן אותי" או "נזכרתי בבדיחה".

     

    2. להסכים - תסבירו לילדיכם שאין שום דבר אישי בהצקות הללו. המציק מחפש להרגיז וכדי לעשות זאת הוא מתמקד בנקודות התורפה. אם הם יצליחו לבטל את הרגישות לנקודות אלו זה ינטרל את הכח והעניין שבהצקה.

     

    דרך טובה לעשות זאת היא להסכים עם המציק במקום להתרגש ממנו. למשל אם הוא אומר: "אתה ארוך כמו שרוך" להגיד "נכון, אני הכי גבוה בכיתה" או "פחחח, איזו חולצה מעפנה אתה לובש" לענות "מה לעשות, אני אוהב אותה מעפנה".

     

    3. הומור - ילדים עם חוש הומור טוב יתחברו לדרך זו. עזרו להם להבין את ההבדל בין "לצחוק עם" ל"לצחוק על". ברגע שהם מקבלים את נקודות התורפה שלהם ובמקום להתגונן הם יכולים אפילו לצחוק על עצמם, נאבד העניין שבהצקה.

     

    היכולת לקבל זאת ולהגיב בהומור לא רק שתנטרל את ההצקה, אלא גם תעזור להם להשאר בשליטה ולצבור 'נקודות זכות' מול ילדים אחרים, שכעת צופים בחילופי הדברים, מתרשמים ומשועשעים.

     

    למשל, אם נשתמש בדוגמאות הקודמות, על "אתה ארוך כמו שרוך" הוא יכול לענות: "אתה בטח סקרן לדעת מה מזג האויר כאן למעלה" ועל "פחחח, איזו חולצה מעפנה אתה לובש" הוא יכול לענות בקריצה: "זו חולצה מיוחדת לאנשים מיוחדים".

     

    4. תגובה מפתיעה - כל תגובה שאינה התגובה הקבועה שלהם. ככל שתהיה מקורית יותר כן ייטב. אם יש הצקות קבועות הילד יכול לחשוב מראש על תגובה חדשה, למשל ילד שסבל מילד אחר, שהיה הולך אחריו לכל מקום כדי להרגיז וככל שהיה מנסה לחמוק זה רק החמיר שינה גישה והסתובב לומר לעוקב לאן הוא מתכנן ללכת ושאל אם הוא צריך שילך לאט יותר כדי שלא יפספס.

     

    לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

     

    כמובן שזה ביאס את העוקב, שכל הכיף שבמעקב נעלם באחת והוא חזר לכיתה מפטיר "לא צריך". או ילד שסובל מזה שחוזרים שוב ושוב על כל דבר שהוא אומר יכול להפתיע ולומר: "גנן גידל דגן בגן…". כעת הופכת החזרה לשעשועון מאתגר.

     

    5. אסרטיביות - גם להגיד בקול בוטח וחד משמעי "תפסיק עם זה!" או אפילו לתת מבט נוקב, יכול לעבוד ברוב המקרים. העניין הוא שאלו המסוגלים לעשות זאת לרוב לא סובלים מהצקות ולאלו הסובלים קשה להגיע לרמת האסרטיביות הדרושה כדי לעשות זאת. אל דאגה, הביטחון שלהם יגבר ככל שיצברו הצלחות בדרכים האחרות ויגיעו לאסרטיביות.

     

    התמודדות עם בריונות

    בהתמודדות עם ילד בריון או עם הצקות מתמשכות או מחריפות, כלים להתמודדות אישית של ילדיכם כבר לא יספיקו ויהיה צורך בהתערבות של אנשי חינוך או אנשי מקצוע אחרים, שיוכלו להתייחס לתופעה ולמגר אותה. עודדו אותו לספר לאדם המתאים בבית ספר (לעיתים יהיה צורך לספר יותר מפעם אחת וליותר מאדם אחד - לא לוותר עד שימצא את זה שייקח את העניין ברצינות). אם צריך, תאמו פגישה בבית ספר, בהשתתפותו, כדי שירגיש בטוח ונוח לספר. חשוב שידע למי הוא יכול לפנות בשעת צרה.

     

    "לא קרה כלום"; משפטים שלא אומרים לילדים

     

    גם בגן וגם בבית הספר התשובה הנפוצה להורים שיצביעו על כך שילדם היה קורבן למקרי הצקות נשנות או אלימות תהיה: "העניין מטופל". אז נכון, מסגרות החינוך אמנם לא חייבות לתת לכם דין וחשבון כיצד הם מטפלים בדברים ולגיטימי שישמרו על חסיון בכל הנוגע לילד אחר, אך בהחלט לגיטימי גם שלא תסתפקו בצמד המילים "העניין מטופל" ותבקשו תשובה יותר מפורטת שתניח את דעתכם בכל הנוגע לבטחונו ורווחתו של ילדכם שם.

     

    להחזיר מכות?

    יש הורים המעודדים את ילדיהם להחזיר ואחרים האומרים שלא להחזיר אלא לדווח. בהחלט יש בלבול סביב העניין ומסרים כפולים מההורים ומהמערכת. אז מה נכון? אני מנחה את ההורים ללמד את הילדים להחזיר רק במקרה של סכנה. זה הופך את הדברים לברורים מאוד - במקרה של סכנה בוודאי שאתה רשאי להגן על עצמך ולהחזיר (גם "אצל הגדולים" הגנה עצמית קבילה בבית משפט). בכל מקרה אחר אין סיבה להשתמש באלימות.

     

    התמודדות עם מנהיג שלילי (מלך/מלכת הכיתה)

    עוד קושי נפוץ למדי הוא בהתמודדות עם מנהיג שלילי - מלך או מלכת הכיתה המכריזים חרמות או מזמינים הצקות לפי גחמתם. ילדים נשמעים להם כי הם חוששים שהחץ יכוון כנגדם ולא אחת הם יפעלו בניגוד לצו ליבם. בנוסף, יש גם את עניין השייכות והרצון להשתייך לקבוצה המובילה, ל"מקובלים" המקורבים למנהיג.

     

    למדו את ילדיכם את החשיבות של להיות נאמנים לעצמם. המצפון שלנו לא במקרה נקרא כך, הוא מצפן עבורנו למה "נכון" ומה לא. לפעמים עדיף להיות לבד ולהרגיש טוב עם הבחירה שלך מאשר להיות חלק מקבוצה פוגענית ולהתמודד עם מצפון כבד שנשאר איתך גם הרבה אחרי שעות בי"ס ובמקרים מסוימים אף שנים אחרי.

     

    עוד למידה חשובה בהקשר זה היא הכוח של הקבוצה. הילדים כל כך שקועים בהשרדות ולהיות על הצד הטוב של המנהיג השלילי עד שהם כלל לא חושבים על האפשרות להתאגד ולהפסיק את שיתוף הפעולה עמו. אם הקבוצה ממורמרת תחת שלטון שאינו הוגן כלפיהם אולי זה הזמן לדבר איתם על חופש הבחירה. המנהיג לא יוכל להנהיג ללא "נתינים" ולכן בקלות הם יכולים לנטרל את כוחו אם רק יתארגנו לכך ולא ישתפו פעולה עם הנחיות להתנהגות פוגענית איתה הם לא מסכימים.

     

    הצופים מהצד

    בכל הקשור למעשי בריונות ברמות השונות להם ילדים עדים דברו איתם על החשיבות שבפעולה, על עזרה לזולת ועל עזרה הדדית. אם מסוכן מדי עבורם לפעול ולהתערב הם יכולים לספר ולדווח, גם באופן אנונימי. ממש כפי שהיו רוצים שמישהו יעשה עבורם אם הם היו נקלעים למצוקה.

     

    לדעת על מעשה בריונות ולא לעשות דבר יש בו מההסכמה שבשתיקה. המעשים ימשכו והצופה שלא עושה דבר הופך "שותף לדבר עבירה". דיברנו על המצפון? גם במקרה זה הוא יכול לשמש מצפן לחובת דיווח.

     

    כשמדובר בהגנה על אחר זה לא "הלשנה" מהסוג ממנו הם חוששים. יש הבדל מהותי בין להגיד כדי לעזור ולהציל (דיווח) מלהגיד כדי להפליל (הלשנה) ואת זה חשוב שידעו.

     

    השיח בבית משמעותי ביותר להטמעת הבטחון של הילדים והקניית כלים שיועילו להם בהתמודדויות עם האתגרים השונים בהם הם נתקלים במסגרות החברתיות והחינוכיות. הידיעה שיש להם את הגב של הבית ושיש להם למי לפנות לעזרה ולקבל מענה בהתאם לצורך, לעתים בתוך המשפחה ולעתים בפנייה לתמיכה של צוות החינוך או עזרה מקצועית, היא ידיעה מרגיעה ומעצימה מאחר והילד יודע שטובתו ובטחונו חשובים לכם והוא מרגיש מוגן.

     

    גם הידיעה שעומדות לרשותו מגוון אפשרויות להגיב ולפעול במצבים השונים, תורמת לבטחונו בעצמו וביכולתו וכפועל יוצא הוא יתחזק ולא ירגיש חסר אונים בזמן אמת, בשטח. ככל שיצבור יותר בטחון הוא ייטה פחות לתגובות של בכי או כעס ויותר לתגובות אסרטיביות וכך באופן טבעי גם יסבול פחות מהצקות.

     

    ילדים לא צריכים הרבה כדי להיות מאושרים, הנה מה שהם מספרים:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     
    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים






     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אפשר לחייך כתגובה להצקה, זה עדיף מאשר לכעוס או לבכות
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים