עד הקצה

ג'ייק ג'ילנהול נהנה לאחרונה לענות את עצמו ולהתעלל בגופו: לכבוד הסרט "חיית הלילה" הוא השיל עשרה קילוגרמים ונראה כחוש במיוחד, ואילו לרגל תפקיד המתאגרף ב"ללא כפפות" הוא עבר אימוני אגרוף תובעניים ומכאיבים, וכמובן ניפח את השרירים ותפח במשקל. עכשיו מגיע הסרט "אוורסט", שצולם בתנאי קור קשים ומפרכים בהרי ההימלאיה, וחייב את ג'ילנהול וחבריו לצוות להתמודד עם מגוון קשיים.

כשהעליתי את תאוריית ההתעללות הזאת בפני ג'ילנהול, כשנפגשנו החודש בפסטיבל ונציה, הכוכב ההוליוודי בן ה־34 מיהר להפריך אותה. "אין לי משיכה לפגוע בעצמי, להכאיב לעצמי", הכריז. "אני מאמין באושר ובשמחה, ולא בכאב ובסבל. פשוט לאחרונה ניתנו לי הזדמנויות לגלם תפקידים מעניינים, שדרשו ממני לבצע שינויים בגופי. זאת פשוט העבודה שלי ואני נהנה לעשות אותה. חשוב לי להיכנס לתוך הסיפור ולעשות את התפקיד בצורה הכי טובה".

"אוורסט", שפתח את פסטיבל ונציה ה־72 ומגיע היום לבתי הקולנוע שלנו, מסתמך על סיפור אמיתי, שהתרחש ב־1996: מטפסי הרים שהגיעו לפסגת האוורסט הופתעו משינויים לא צפויים במזג האוויר, ונאלצו להתמודד עם סופת שלגים קשה במיוחד. לא כולם הצליחו לשרוד ולחזור הביתה. ג'ילנהול מגלם את סקוט פישר, מדריך ומטפס הרים אמריקאי, שכבש הרבה פסגות בחייו. "מאחר שמדובר בסיפור אמיתי, בעבודה על התפקיד שלי בסרט, חשתי אחריות מאוד גדולה. כשלקחתי על עצמי את התפקיד של סקוט לא הייתי מודע בכלל לאיך הפרשה השפיעה על משפחתו. הילדים שלו התקשרו אליי והביעו את דאגתם מאיך שאגלם את אבא שלהם, ואיך הסרט ישקף את המציאות. נפגשתי איתם, וקלטתי את המשמעות שהייתה לסקוט עבורם. חשתי אותו דרכם. את התמצית שלו".

ג'ילנהול ב"אוורסט"

אתה יכול להבין אנשים כמו סקוט פישר, שמוכנים לסכן את חייהם כדי להגיע לפסגת האוורסט?

"כן, חשוב לקחת סיכונים. כל אחד מאיתנו, גם אני, לקח מתישהו על עצמו סיכונים, ודחף את עצמו מעבר לגבולות, וזה משהו מתגמל. אי־אפשר למנוע מאנשים להיות מי שהם, למנוע מהם לממש חלומות. גם בני משפחה לא יכולים למנוע ממטפס הרים לצאת למסע לפסגה. סקוט למשל לא ראה בפחד משהו שצריך למנוע משהו ממישהו. הוא היה מטפס רוחני.

"אני חושב שהיופי של האוורסט הוא שזה בפועל מטאפורה לחיים. זה לא בהכרח מטאפורה לאתגר אחד. יש כל כך הרבה אתגרים, כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה יופי, כשאתה רק מסתכל. בשבילי, זה מסע מתמשך, עם עליות ומורדות".

היית עושה את זה בעצמך?

"לאור הטבע הלא־צפוי של אמא טבע והטיפוס הזה שכל כך קשה, אני לא יכול לחשוב על עצמי מטפס לעבר פסגת האוורסט. אני שחקן שאוהב לדחוף את עצמו לקיצוניות מסוימת, אבל יש גבול. אני מכבד מאוד את האנשים שמומחים בתחום טיפוס ההרים, ומעזים לעשות זאת. אגב, בעבודה על התפקיד ניסינו לא להתמקד בפחד, בקשיים ובסבל שכרוכים היו בצילומים, אלא ביופי של ההרים ובחדוות הטיפוס.

"בכל מקרה, הסיפור שמוצג ב'אוורסט' הוא סיפור יפה מאוד, שלא מפתיע שהוא הרעיד בשעתו את העולם וממשיך להיות מיתוס גם כיום. והעבודה היפהפייה שהשחקנים - ג'ייסון קלארק, קירה נייטלי, ג'וש ברולין ואמילי ווטסון, ויוצרי הסרט, עשו, כדי ליצור את המציאות של הסיפור, ראויים לשבח. נכון, אנחנו לעולם לא יכולים ליצור את המציאות הזאת מחדש, אבל נגענו ברוב הדברים, ולכן הסרט כל כך ריגש אותי".

ג'ילנהול חזר לוונציה אחרי היעדרות ממושכת. הפעם האחרונה שהוא פקד את הפסטיבל הייתה בדיוק לפני עשור. ב־2005, סרטו "הר ברוקבק" על אהבתם של שני הבוקרים, זכה ב"אריה הזהב". ב"הר ברוקבק", שזיכה את ג'ילנהול במועמדות לאוסקר, כיכב גם הית' לדג'ר, שמת שנתיים לאחר מכן ממנת יתר. "יש לי המון זיכרונות טובים מהית'", נזכר ג'ילנהול בגעגוע. "הית' היה מישהו שתופס דברים וסוחב אותם במעלה ההר. התחושה הייתה שאנחנו עושים סרט ביחד, וכולנו מנסים לעזור אחד לשני. הית' ואני ניסינו לעשות את העבודה הטובה ביותר שיכולנו לעשות.

"אני לא אוהב ולא נוהג לעשות הכללות, אבל אחרי שעבדתי עם שחקנים אוסטרלים כמו הית', נעמי ווטס ועכשיו ג'ייסון קלארק ב'אוורסט', אני יכול להגיד שהשחקנים האוסטרלים התברכו בבהירות, בישירות ובטוב לב. יש להם מורשת טובה — הם פשוט גודלו היטב. אני אמנם לא יכול להכליל ולדבר בשביל כל האוסטרלים, אבל אני יכול לומר על אלה שעבדתי איתם, שלמדתי מהם שיעור ענק: הם היו שם רק כדי לעבוד ולעשות עבודה טובה. הם היו שם כדי להתחבר איתך. יוהרה לא הייתה קיימת במפגשים איתם ואני מכבד את זה מאוד".

 נו, אז יש לו מישהי?

לשמחת הבנות, ג'ילנהול בן ה־34 עדיין רווק. לאחרונה מופצות שמועות עקשניות על כך שהוא מנהל כעת רומן עם השחקנית רות ווילסון, כוכבת הסדרה "הרומן". ברזומה של ג'ילנהול יש עוד כמה כוכבות הוליוודיות מפורסמות כמו קירסטן דאנסט, ריס ווית'רספון וטיילור סוויפט.

הסרט "אוורסט" עולה היום בבתי הקולנוע