אזהרה מן העבר

סערה "יהודית" חדשה בפולין: ההיסטוריון האמריקאי הנודע ממוצא פולני־יהודי, פרופ' יאן טומש גרוס, האשים במאמר פולמוסי חריף את הפולנים כי בזמן מלחמת העולם השנייה הם "הרגו הרבה יותר יהודים מגרמנים". לפי חישוביו של פרופ' גרוס, בפלישה הגרמנית לפולין ובפעולות המחתרת הפולנית בין השנים 1939־1945 נהרגו לכל היותר כ־30 אלף גרמנים, בשעה ש"מספר היהודים שנרצחו על ידי הפולנים במהלך המלחמה היה גבוה בהרבה" .

פרופ' גרוס, שחקר וחשף את רצח תושביה היהודים של העיירה ידוובנה בידי שכניהם הפולנים (ספרו "שכנים" תורגם גם לעברית ויצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ויד ושם) ואת הרדיפות האנטישמיות של שארית הפליטה בפולין שלאחר המלחמה, מותח ביקורת קשה על עמדתן של מדינות מזרח אירופה כלפי גלי הפליטים החדשים.

סירובן העיקש להעניק מקלט לפליטים אלה, מלבד לאלפים ספורים, נובע לדעתו מהעובדה שעמיהן לא ערכו חשבון נפש מצפוני, לאומי ואישי עם התנהלותם בתקופת מלחמת העולם השנייה. חיציו מופנים במיוחד נגד הונגריה, סלובקיה ופולין. גרמניה, לדעתו, כן ערכה חשבון נפש כזה.

התגובות בפולין למאמר של פרופ' גרוס, שפורסם באתרי אינטרנט מובילים ובעיתונים השותפים ל"פרויקט סינדיקט" היוקרתי, נזעמות באופן חריג, כולל מצד אנשי רוח והיסטוריונים שבירכו בעבר על ספריו ומאמריו. גרוס הואשם בעיוות היסטורי, בפרימיטיביות סוציולוגית, באי־הבנת התהליכים העוברים על עמי אירופה, ובעיקר בשנאת פולין. שנאה עצמית.

הפולנים רואים את עצמם (במידה רבה בצדק) כעם גבורה במלחמתם נגד הכובש הנאצי ובפעולות המחתרת נגדו. והנה כעת בא יאן טומש גרוס מאוניברסיטת פרינסטון הרחוקה ובאמצעות נתונים יבשים מטיל סוג של ספק, ואפילו זלזול, במאבק ההרואי ההוא: מי היה אויבכם האמיתי אם הרגתם יותר שכנים יהודים מכובשים גרמניים? הוא מטיח בבני עמו. זו אשמה שכמותה מעולם לא הוטחה בהם.

כעס נוסף עוררה ההשוואה עם סלובקיה והונגריה ביחסן למורשת מלחמת העולם השנייה. בשעה שהונגריה וסלובקיה השכיחו ומחקו את שיתוף הפעולה שלהן עם הנאצים, כולל בהשמדת היהודים, פולין לא חדלה להתעסק בנושא, לנבור בפצעים, להכות על חטא ולטלטל את המצפון הלאומי. לא הוגן ולא נכון למתוח קו משווה בינינו לבין ההונגרים והסלובקים, השיבו לגרוס עמיתיו, אנשי רוח פולנים.

אם הסברו של גרוס, המשייך את חוסר הנכונות של אזרחי פולין לקבל פליטים לזיכרון היסטורי מודחק, נכון או מופרך, העובדות לצידו: בכל אחת מהמדינות שהזכיר לגנאי נקלטו מתחילת שנות ה־90 עד אוגוסט השנה בין 50 ל־90 אלף מהגרים ממדינות שמחוץ לאיחוד האירופי. גרמניה, לעומת זאת, קלטה כארבעה מיליון מהגרים לא־אירופאים וממשיכה לקלוט, אם כי בקצב מואט. גם מדינות אירופה פחות עשירות, כמו ספרד, איטליה ויוון, הושיטו יד נדיבה יותר לפליטים.

אך האם באמת שורשי ההתנהגות האירופית כיום נטועים בשנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת? פרופ׳ גרוס סבור שכן. הוא סבור שהשמדת יהודי אירופה אינה רק פשע מן העבר הרחוק; היא גילוי קיצוני של קו אופי הנוכח עדיין בעוצמה רבה במסורת, באמונה ובציוויליזציה האירופית באשר היא. יש עמים המודעים לקיומו, ולכן משקיעים מאמצים להתנתק ממנו אחת לתמיד; ויש שאינם מודעים, ואף גאים בו. קיומו עשוי להסביר, סבור פרופ' גרוס, את יחסם של האירופאים כיום לזרים מבקשי מקלט שאינם יהודים — ואולי גם, אף שפרופ׳ גרוס לא נוגע בנושא, ליהודים שנותרו באירופה. מאמרו מהווה אזהרה מן העבר אל ההווה. √