פריצות דרך בעולם השתלים הדנטליים

'השתלת שיניים' היא אחת המהפכות הדרמטיות ברפואת שיניים מודרנית. ביחס לגודל האוכלוסיה, ישראל ממוקמת בין שלוש הצרכניות המובילות בעולם, לפיכך אין זה מפתיע שתעשיית השתלים הישראלית משגשגת. כיום פועלות בארץ כ 10 יצרניות בתחום.

החדרת שתלים בטוחה מצריכה תשתית גרמית באיכות וממדים המאפשרים לעגן את השתלים ביציבות. כדי להתמודד עם אזורים בעלי חסר עצם, פותחו מספר פרוצדורות ניתוחיות המיועדות להגדיל את נפח העצם ולשחזר את קווי המתאר שלה.

קיראו עוד

תוך כמה זמן אפשר לסיים השתלת שיניים? 7 מיתוסים

טיפול שיניים בילדים בעלי צרכים מיוחדים

המחלה שעלולה להרוס את השתלים בשיניים

הרמת סינוס פתוחה

האזור האחורי של הלסת העליונה הינו בעייתי, בין השאר בשל חלל האוויר – הסינוס שנוכחותו עלולה לגרום לאי יציבות השתל ולכישלונו, לזיהומים ודלקות. כדי להימנע מאלה יש צורך לעבות את העצם בתחתית הסינוס על ידי פרוצדורה המכונה "הרמת סינוס", "הרמת רצפת הסינוס" או "עיבוי רצפת הסינוס".

הניתוח המקובל להרמת ריצפת הסינוס הוא "הרמת סינוס פתוחה" שבמהלכו המנתח פותח 'חלון' בצד החיצוני של הלסת ויוצר פתח המאפשר גישה לחלל הסינוס, הפרדה עדינה של הרירית המצפה את חלל הסינוס, מהעצם, ומילוי המרווח שנוצר בין הרירית לעצם ע"י עצם עצמונית או תחליפי עצם.

בסיום התהליך 'חלון הסינוס' נחבש ע"י רטיית חומר המתכלה מעצמו בתוך מספר שבועות. בסיום התהליך 'חלון הסינוס' נחבש ע"י רטיית חומר המתכלה מעצמו תוך מספר שבועות. מרבית הרטיות בהם נעשה כיום שימוש עשויות קולגן טבעי או סינטטי, דוגמת 'ביוגייד', שמקורה בקולגן טבעי ממקור חזיר.

תחליף העצם הנפוץ ביותר כיום הוא גרגרי עצם בקר שעברו תהליך של מיצוי כל המרכיבים האורגניים (חלבונים, שומנים, תאים וכד') ומותירים אך ורק פתיתי הידרוכסיאפטיט הזהים למרכיב האנאורגני של עצם אנושית.

חומרים אלה, שהנפוץ והמוכר שבהם הוא "ביו-אוס", נקיים מפרודות חלבון העלולות לעורר דחיה או להעביר מחלות. הפתיתים המושתלים משמשים פיגום לתאים בוני עצם ויוצרים ביחד עצם באיכות , כמות וממדים המאפשרים עיגון של שתלים דנטליים, ושיקום ע"י כתרים.

קרע ברירית בעת הפרדתה מהעצם גורם ירידה בסיכויי הצלחת הפרוצדורה. ההחלמה ותופעות הלוואי נמשכות כשבוע. אחוזי ההצלחה גבוהים ונאמדים ב כ 90% . במרבית המקרים נדרשת לאחר הפרוצדורה המתנה של כ 8 חדשים עד החדרת השתלים ושקומם. בניגוד לחששות נמצא ששתלים דנטליים כמו גם הליכי צימוח עצם מתאימים לכל גיל.  

פריצת דרך זעיר פולשנית - הרמת סינוס סגורה

בחיפוש אחר שיטות זעיר פולשניות minimally invasive ) ) פותחה השיטה המכונה "הרמת סינוס סגורה". במהלך פרוצדורה זאת הכניסה לסינוס מתבצעת דרך קדח זעיר ברכס העצם בו היו קודם שיניים; דרך אותו קדח מתבצעים גם הפרדת הרירית, גם החדרת תחליף העצם וגם החדרת השתל - סימולטנית באותו ניתוח.

יתרונות השיטה ה"סגורה" ברורים: הניתוח זעיר פולשני, מצומצם, וההחלמה פשוטה. תופעות הלוואי כמעט לא קיימות. המגבלה העיקרית לשימוש בשיטה זאת היא שעל רצפת הסינוס להיות מעובה – כ 3-5 מ"מ כדי להבטיח את ייצובו הראשוני של השתל.

בנוסף, ההרמה מוגבלת לתוספת עובי שאינה עולה על 10 מ"מ. בשיטה הסגורה יש להמתין כ 5-6 חדשים להתגרמות העצם והיצמדותה לשתל וזאת לפני שיקום השתלים.

הפרדת הרירית מהעצם, ומניעת קריעתה הם לפיכך גורם רב משמעות בשתי השיטות. בשיטה "הסגורה" נדרשת מהמנתח מיומנות גבוהה יותר, ולפיכך פותחו למשימה ערכות מכשירים מיוחדים.

בתחילת שנות ה- 80 שימשו את המנתח בעיקר מכשירי מתכת (אוסטאוטומים), שנועדו לדחיקת העצם והרירית. בהמשך פותחו אביזרים הדוחקים את הרירית באמצעות החדרת צינורית המסתיימת בבלון; ניפוח הבלון מרים את רירית הסינוס ולאחר הסרתו מוחדרים העצם הכתושה והשתל.

לאחרונה פותחו מערכות ייעודיות להפרדה והרמה של הרירית בשיטות הידראוליות; החדרת נוזל פיזיולוגי בין העצם לרירית בלחץ נמוך ומבוקר גורמת להפרדת הרירית מהעצם והרמתה במידה המאפשרת להחדיר למרווח שנוצר בין הרירית לעצם תחליפי עצם ושתלים בה בעת.

טכניקות אלה מאפשרות לבצע הרמת סינוס בשיטה זעיר פולשנית המקצרת את משך הניתוח, מפחיתה את שטפי דם, הנפיחות והזיהום, ומחזירה את המטופל לשגרת יומו בתוך יממה. בימים אלה הננו שוקדים על פיתוחה של מערכת ניתוחית העתידה לשלב את יתרונות מרבית השיטות הקיימות וזאת תחת הכותרת MIS) ) Make it Simple

חשוב לדעת

רמת ההצלחה של ביצוע הרמת סינוס בשתי השיטות עומדת על כ-90%. כישלון של הטיפול עשוי להיגרם כבר במהלך ביצוע הטיפול עצמו בעיקר במקרים בהם חלה קריעה נרחבת של רירית הסינוס;

במקרים אלה עשוי המנתח לתקן את הממברנה הקרועה ע"י כיסוי הקרע באמצעות ממברנת קולגן, או להחליט להפסיק את הניתוח ולחזור ולבצעו בשנית לאחר מספר חודשים, וזאת לאחר שממברנת הסינוס מתאחה.

תופעות לוואי של תהליך הרמת רצפת הסינוס הם כאב, נפיחות, זיהום, ואף דלקת כרונית של הסינוסים. ואולם מרבית הרוב המכריע של הטיפולים הם מקרים שגרתיים; מרבית תופעות הלוואי יחלפו בתוך מספר ימים מביצוע התהליך.