שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אגף הנשמות הטהורות: הרוצחים שמחפשים את אלוהים
    יצחק רצח אדם, ומאז שחזר בתשובה הוא מקדיש את חייו לסייע לבני נוער במצוקה. אפרים ישב בכלא על תקיפה, ומהישיבה הוא מנסה להשלים עם סביבתו. "האגף לשיקום תורני" מתגאה בהחזרה למוטב של אסירים דרך היהדות. "העבודה האמיתית על המידות מתחילה כשיוצאים מהכלא, ונתקלים ברתיעה החברתית"

    האברך העדין למראה היושב מולי יכול היה להיות הגיס של השכן בירושלים. למתבונן מבחוץ הוא נראה איש ירא שמים, אבטיפוס של "צדיק". אך רוב שנות חייו הבוגרים עברו על יצחק מאחורי סורג ובריח. הילד שגדל בשכונה הבני-ברקית פרדס כ"ץ, במשפחה לא דתית, משחזר חיים ללא קווים אדומים בחבורת נערים עבריינים.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    "עשינו מה שרצינו, ממש כך", הוא אומר. "לא היו שום גבולות. עבריינות רכוש, אלימות, הכל. ממש הכל. מדי פעם משהו מהחבר'ה היה נעצר, אבל זה לא הפריע לשאר - וגם לי בתוכם - להמשיך. עד שלילה אחד הכל השתנה".

     

    עוד בערוץ היהדות :

     

    קטטה אלימה שהתפתחה בין הנערים הובילה לרצח מזוויע של אחד מהם. יצחק, אז נער בסוף שנות העשרה לחייו, נשלח למאסר ארוך כבגיר. עד היום קשה לו לדבר על מה שהיה שם. הוא מסית את מבטו, כשהתמונות ההן חולפות שוב בראשו. "זה היה רצח אכזרי ביותר", הוא אומר שוב ושוב. "המראות היו קשים. דבר הוביל לדבר, וזו הייתה התוצאה. כל המעורבים, כולל אני, נעצרו".

     

    התפילין נשארו בבידוד

    גם אפרים, באמצע שנות הארבעים לחייו, גילה גם את החרטה ואת התשובה בכלא. הוא גדל בעיירת מצוקה דרומית. בן למשפחה ברוכת ילדים, שהצליח "לטפס החוצה" ולהשתלב בתפקיד בכיר בשירות הציבורי. אך פציעה קשה קטעה את הכל, והובילה לסחרור בכיוון מטה.

     

    "החברה חייבת ללמוד לסלוח; לתת לאדם שנפל את האפשרות להיות מחדש אזרח נורמטיבי" (אילוסטרציה: shutterstock) (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "החברה חייבת ללמוד לסלוח; לתת לאדם שנפל את האפשרות להיות מחדש אזרח נורמטיבי" (אילוסטרציה: shutterstock)

     

    "נפצעתי קשה מאוד. הוכרזתי כנכה 100% - ומשם הכול התחיל

    לצלול", הוא מספר. "בשלב מסוים, בגלל הכאבים הבלתי נסבלים, התמכרתי למשככי כאבים והסתבכתי. אי אפשר להסביר את זה אחרת. ישבתי בפנים. 12 שנים, שלושה חודשים וארבעה ימים. כל שעה, כל שנייה, נספרו. תקפתי מישהו, אני מניח שהסמים ערפלו את שיקול דעתי, אבל זה לא משנה את התוצאה. הוא נשאר בחיים לשמחתי, אבל זה מה שקרה".

     

    מה מרגיש פקיד ציבור שבעברו עסק באכיפה, וכעת מגיע לטיפול בצד הלא-נכון של החוק? לדברי אפרים, "השמים נפלו". "אי אפשר להסביר לבנאדם מבחוץ מה זה אומר. אני שביקרתי במקומות האלה מתוקף תפקידי בעבר, לא הבנתי בכלל מה עובר על האנשים שפשוט נמצאים שם יום-יום ושעה-שעה. רק כשאתה פתאום 'מהצד השני', נופל האסימון. מאבדים הכל. אני אישית גם הייתי בהתחלה תחת ערפל של התרופות, בבלבול מוחלט, התמוטטות נפשית. היו שומרים עלי שלא אשלח יד בנפשי, פשוט שבר כלי".

     

    הוא מספר כי באותה תקופה הכל נשאר מאחור: המשפחה, האישה, הילדים. "לא הייתי מסוגל לדבר או לראות אף אחד מהם. לקח לי כמה חודשים טובים להבין מה קורה איתי בכלל. ראיתי אחר כך את התשובות שעניתי לחוקרים ששאלו אותי על התקיפה. פשוט הזוי, שום דבר לא קשור לשני. ככה זה היה עד לגמילה".

     

    "הדת לא עניינה אותי"

    שני האסירים-לשעבר שמצאו את אמונתם דווקא בכלא, מספרים

    בגילוי לב על "השיעור התורני" שקיבלו מאחורי הסורגים - ואיך מצאו ביהדות את הדרך להשתקם ולחזור למוטב. אבינועם כהן, ראש תחום "שיקום תורני" "ברשות לשיקום האסיר", והאבא הרוחני העומד מאחורי שני סיפורי ההצלחה - מאמין שגם החברה הישראלית צריכה ללמוד מאלוהים לתת הזדמנות שנייה, ולסלוח.

     

    יצחק וגם אפרים מספרים, כי "הגילוי הרוחני", לא בא מיד. הם, מתברר, כלל לא היו חלק מהטרנד של "השופט, חזרתי בתשובה". "אמרו לי: תגיד תהילים", מספר אפרים על תקופת המשפט. "זה ממש לא עניין אותי. גם לא להניח תפילין. ניסיתי להתחבר, ופשוט לא מצאתי עניין בזה בכלל".

     

    "רק כשהייתי בתחילת המאסר בבידוד ותחת שמירה, הדברים היחידים שהיו איתי זה אותן תפילין שכלל לא נגעתי בהם - וסידור. בכלא אין זמנים, אין לילה ואין יום, הכול נראה אותו דבר. שם גיליתי אותם מחדש. התחלתי להניח ולהתפלל, בהתחלה רק כדי לציין לעצמי את זמני היום. הסוהר היה אומר לי, קדיש אומרים רק במניין. עמידה מתפללים לכיוון הזה, זו הייתה ההתחלה. גם אז עוד לא הייתי בכלל בקטע של דת, זה הגיע מאוד לאט והרבה אחר כך".

     

    איך מבקשים סליחה על רצח?

    אצל יצחק, ראשונות באו המחשבות: "זה לא קרה מיד. בכלל, עצם הקבלת אחריות על מה שעשיתי, זה תהליך. אדם שבריא בנפשו ועשה משהו לא טוב, לוקח אחריות. אדם חולה, כמו שאני הייתי, מאשים את כל העולם ואת הסביבה במצבו. אבל בכלא יש דבר אחד בשפע, וזה זמן.

     

    "היה לי הרבה זמן להתבוננות פנימית. הרבה זמן לחשוב על כל הרע שעשיתי, ולהתחרט. בכלא גם נתקלתי בספרי יהדות. לאט-לאט, לקחתי בכל פעם ספר. זה היה מאוד איטי. בסופו של דבר, זה דרש הרבה לימוד והרבה עבודה אישית".

     

    אדם נרצח. יש אפשרות בכלל לתקן דבר כזה?

     

    יצחק: "לי אין אפשרות לבקש סליחה. גם סליחה מבני המשפחה שלי על כל הסבל שגרמתי להם, אין אפשרות לבקש. איך אפשר בכלל? עם משפחת הקורבן בכלל אין מה לדבר. לכן אני מקדיש את חיי כדי לתקן. היום אני מסתובב ברחבי הארץ, יושב עם נערים שהיו במצבי, ומנסה לעזור להם להבין את ההשלכות, ולהשתנות. כל מפגש כזה הוא תיקון".

     

    יש היום קשר בכלל עם המשפחה שלך?

     

    יצחק: "היום יש. בהתחלה, עם החזרה בתשובה, הם חשבו שזה

    עוד שיגעון. אנחנו נמצאים בדור שיש בו הרבה חזרה בתשובה, וחלק מהחוזרים די מוזרים, אז לקחו את זה בפרופרציות. 'נו, אז בכלא הוא נהיה דתי'. ברגע שהם ראו שזה עקבי, וגם אחרי שהשתחררתי המשכתי עם זה, היחס השתנה".

     

    הניסיונות של אפרים ליצור קשר עם הקורבן שכמעט ושילם בחייו, עלו בתוהו. "היו כמה ניסיונות דרך העובדות הסוציאליות בכלא, אבל זה לא הלך. זה היה הדבר היחיד שרציתי שיקרה: שהוא ידע עד כמה שאני מתחרט על מה שעשיתי לו. לצערי, לא היה עם מי לדבר, וזה אחד הדברים שהולכים איתי מאז ועד היום, ובטח עוד הלאה".

     

    "מאשתי והילדים ביקשתי סליחה. העברתי אותם גיהנום, הרי אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה להם בגללי. אבל שום מילה לא תכפר על מה שקרה. עכשיו אני מקדיש את עצמי למשפחה. האחים שלי כולם, מלבד אחד, ניתקו כל קשר. הסיבה שאני לא רוצה להזדהות בכתבה, זה בגללם. מבחינתי, אין לי בעיה לעמוד בגלוי מאחורי כל מילה. אני רק לא רוצה שהילדים שלי יסבלו יותר בגללי".

     

    קודם איש עם זקן, אחר כך עבריין

    אבינועם כהן, האיש העומד בראש תחום "השיקום התורני", משקם

    אסירים שהורשעו באמצעות לימודי יהדות. לו יש משנה סדורה על התהליך, שהוא, אגב, אמצעי שיקום רשמי במדינת ישראל. במשרדו הוא מקריא לי שורת התייחסויות מצד שופטים בכירים ואנשי שב"ס על החשיבות שהם רואים בשיקום תורני, שמתחיל אצל המעוניינים עוד בין כתלי הכלא.

     

    "זה עובד אין חוכמות. הם רואים בעצמם. עכשיו יש גם מחקרים על זה באקדמיה. שיקום תורני הוא כלי אפקטיבי בלהחזיר אדם שסרח לחברה מתוקנת", הוא אומר.

     

    כהן, חוזר בתשובה בעצמו, הוא טיפוס צבעוני במיוחד: "עבדתי עשרים שנה בדואר, והחזרתי אבדות גשמיות לבעליהן. עכשיו, כבר יותר מעשור, שאני מחזיר אבדות רוחניות. כשבאתי לפה עם הזקן-אליהו-הנביא שלי, החבר'ה נבהלו. עבורי התהליך התחיל בללמד את הצוות המקצועי לקבל את השונה. מי שלא מקבל אדם עם זקן, איך יקבל עבריין?

     

    "אני קורא לתוכנית שלי 'תוכנית שלושת הצעדים'. העתקתי אותה מהרמב"ם. תרשמי, שלא יהיו לי בעיות מולו", הוא מוסיף בחיוך, ומונה: "וידוי מלא על כל מה שעשה האדם, חרטה גמורה על העבר, וקבלה לעתיד שלא לחזור על זה. אני לא מוותר להם על כלום. שואל בצורה הכי ספציפית, דקרת? איפה דקרת? בחזה? ברגל? כמה פעמים עשית את זה? הכל.

     

    "ארגז הכלים שלנו זה התורה". אבינועם כהן ()
    "ארגז הכלים שלנו זה התורה". אבינועם כהן

     

    "קבלה לעתיד זה אומר להגיע לאותה סיטואציה ולפעול הפעם באופן שונה. לא לגנוב, לא להתפרץ באלימות, כל אחד ו'התיק' שלו.

     

    "ארגז הכלים שלנו זה התורה. הם מתחילים מהבסיס, ועולים לאט-לאט. השיקום עובד גם מהצד הטיפולי-מקצועי וגם מהצד הרוחני-תורני, חז"ל אומרים שהכעס, הגאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם. הם מבינים את זה מכלי ראשון. כשאני לומד סוגיה על גזל, עם מישהו שמעל בכספים - הוא גם מפנים. זה לא תהליך של יום או יומיים, זה תהליך של שנים".

     

    ומה קורה כשהם יוצאים החוצה, ומגלים שאחרים חושבים אחרת ומתייגים אותם?

     

    כהן: "קודם כל, חשוב להבין שגם אנחנו חוטאים, אבל חוטאים נורמטיביים. לא ישימו אף אחד מאיתנו בכלא על דיבור לא יפה לבת הזוג או על שקרים, אבל זה לא עושה אותנו חוטאים פחות בעיני השם. ואז אנחנו מבקשים סליחה, וכמו שאנחנו מצפים שיסלחו לנו על המשגים שעשינו, אנחנו צריכים ללמוד לסלוח לאחרים. החברה חייבת ללמוד לסלוח; לתת לאדם שנפל את האפשרות להיות מחדש אזרח נורמטיבי".

     

    החברה מפנה עורף

    דרכם של "משוקמי אבינועם" לא קלה. יצחק, היום נשוי ואב לילדים קטנים, חש זאת על בשרו. "כשיצאתי מהכלא נכנסתי לישיבה. ישיבה רגילה של חוזרים בתשובה, שלכל אחד מהם היה 'עבר'. אנשים למדו, אנשים שירתו, ואני? אני ישבתי בכלא. ברור שזה משפיע על היחס של הסביבה. גם אם אף אחד לא ידע בהתחלה, ברגע שהגיע איתי אבינועם - גם מי שלא הבין, הבין מיד".

     

    איך הלך עם שידוכים?

     

    "כמו שאת מתארת לעצמך. אומרים לבחורה: אדם ישב בכלא על רצח. היא תרצה להיפגש איתו? הייתה כבר פגישה אחת שהבחורה מאוד רצתה להמשיך את הקשר. אבל ברגע שהמשפחה שמעה על העבר שלי, הם דרשו ניתוק מיידי, ואני לא יכול להאשים אותם. צריך גב מאוד חזק, כי סופגים, סופגים המון. העבודה האמיתית על המידות מתחילה כשיוצאים החוצה, ואנשים נרתעים ממך ודוחים אותך".

     

    אם היית רוצה להגיד משהו לקוראים, מה היית רוצה לבקש מהם?

     

    "שידונו את האדם שנמצא מולם לכף זכות. כשאתה שומע סיפור
    אישי קשה, אל תשלול ישר. תן צ'אנס. יש אנשים שעשו דברים נוראים. אני עשיתי דברים נוראים. מבחינתי, חזרה בתשובה זה לא חוויה של 'אסור', אלא חזרה לעצמי. לומדים להבליג, לומדים לוותר, לומדים לשתוק.

     

    "זה לא קל לשנות את מי שאתה. יש המון קושי בדרך, אבל זה אפשרי. אני מוצא את עצמי במצבים וסיטואציות שבעבר הייתי מגיב עליהם אחרת לחלוטין, ורואה את השינוי. רבי נחמן מברסלב אמר פעם משפט שאני לוקח איתי לחיים. 'אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן'".

     

     

    מושגים ביהדות: כיפה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים