מאה כסאות, חג אחד
אני גרה בניו יורק שלושים שנה. הגעתי לעיר כסטודנטית צעירה, עבדתי בקונסוליה והקשר עם ישראל והקהילה הישראלית היה חזק. עם הזמן, בגין חיי משפחה ועסקים בקרב החברה האמריקאית, התנתקתי.
ברגע האחרון ממש, שבוע לפני ראש השנה, קראתי בידיעות אמריקה מאמר על "מאה כסאות" ועל ארגון "מועצה מקומית ניו יורק", וזה עניין אותי משתי בחינות – האפשרות להתנדב אבל גם להתארח אצל משפחה. וכך היה. למזלי צורפתי למשפחה של ניצי כהן, אישה חמה ומכניסת אורחים, ובשלנית מעולה. האוכל היה מזרח תיכוני מסורתי, למשל כרוביות מבושלות ולביבות כרישה מסוג שהיה חדש עבורי וסלטים מעולים. קראנו מה המשמעות של כל סוג מזון לפני הברכות, וזה הוסיף ערך.
כיתוב: רות יסקל (עם הצעיף הצהוב) ומשתתפי ארוחת ראש השנה בביתה של ניצי כהן
האווירה היתה מאוד טבעית וגרמה לי ולחברתי שהגיעה איתי להרגיש בנוח, למרות שזו הפעם הראשונה שהכרנו את המשפחה הזו, ולמען האמת הפעם הראשונה שבה היה לי את האומץ להשתתף באירוע כזה. הרגשתי בבית, ופתאום הכל חזר אלי – המוזיקה הישראלית, ההווייה, תחושת השייכות. בעיר שהזרות היא מסימניה המובהקים, זו ממש ברכה.
נכחו באירוע אצל ניצי שלושת ילדיה המקסימים וגם בחור שרק ביצע את המעבר מלוס אנג'לס לניו יורק, ואבא שלו "סידר" לו את ארוחת ערב ראש השנה הזו. אני לא חושבת שדבר כזה קיים בקהילות או לאומים אחרים. הכנסת האורחים והגישה הבלתי אמצעית, היכולת והזכות להיות אותנטיים. שכחתי את זה. תודה למועצה ול"מאה כסאות" שהזכרתם לי שאני ישראלית. ארגון נפלא, רעיון נהדר ומחמם את הלב.
* רות יסקל היא סוכנת נדל"ן המתגוררת בוושינגטון הייטס.
קהילה הוא מדור הנכתב על ידי פעילי מועצה מקומית ניו-יורק, ארגון הגג של הקהילות הישראליות השונות בניו יורק רבתי.
רות יסקל (במרכז)
מומלצים
