לא כל אלימות היא אינתיפאדה

אילו אנשי תקשורת ישראלים היו מסקרים את מפלתם של הפלסטינים במלחמת העצמאות, היא לא הייתה מכונה על ידם ה"נכבה" אלא .."אינתיפאדת 48". הנטייה הבלתי מובנת של התקשורת לכנות כל פיגוע טרור, או אף סדרה של פיגועים בשם המוכר והנוח, דומה להרגל של פעוט לכנות כל מה שזוחל סביבו בין שזה צב, שממית או לטאה - נחש.

עוד דעות ב-ynet:

הפרטת הטבע

שמחת תורה במרחב החילוני

עד מתי נזהם נחלים?

הכחדת המשק החקלאי המשפחתי עולה לנו ביוקר

בואו נלמד משהו מאבותינו: "האינתיפאדה" של השנים 1936-1939 כונתה בפי הפלסטינים "המרד הערבי הגדול" אבל היישוב היהודי התעקש לקרוא להם, "המאורעות". מדוע? כי אלו היו פרעות פלסטיניות טיפוסיות שבמהלכן רצחו הערבים איש את אחיו, 5,000 נפש. זה היה רחוק ממרד.

בערבית, אינתיפאדה היא התנערות, התקוממות עממית, תסיסה ואף מרד המוני של ציבור, קהילה או עם. השם אינתיפאדה נישא לראשונה בפי הפלסטינים בדצמבר 1981 (6 שנים לפני אירועי דצמבר 1987 בעזה) כשגורמים לאומניים בגדה המערבית קראו לעשרת אלפי המורים והעובדים המקומיים בממשל הצבאי להתקומם ולהתנער נגד הכוונה להפכו למנהל אזרחי. חוברת בשם "אינתיפאדת המורה הפלסטיני" מ-14 בדצמבר 81' היא העדות היחידה שנותרה מהניסיון הכושל לגרום לציבור הפלסטיני להתנער מהממשל הישראלי.

בשלושת העשורים האחרונים אירעו שני פרצי אלימות שיזמו הפלסטינים ושזכו, סוף סוף מבחינתם, לכינוי אינתיפאדה. הראשון, החל בדצמבר 87' והסתיים עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993-1995. היקף המעורבות הפלסטינית שכלל כמעט כל עיר, עיירה וכפר ב"שטחים", הציות העיוור של הציבור והנהגת האירועים בידי צעירים העניקו להתרחשויות בצדק, אופי של התקוממות עממית. עשרות אלפים שנכלאו בתוכם נערים וילדים רבים, שצולמו מיידים אבנים ובקבוקי תבערה, זיכו את הציבור ב"שטחים" באהדת צופה הטלוויזיה הממוצע בעולם. לימים תכנה התקשורת העולמית את האירועים הללו בשם "האינתיפאדה הלבנה", להבדילה "מאינתיפאדת אל אקצא", שהייתה מבחינתם שחורה משחור.

האחרונה, שפרצה בקיץ 2000 תיזכר כאלימה במיוחד, במהלכה ירו והתפוצצו מדי יום מחבלים מתאבדים במסעדות, קניונים ואוטובוסים שהותירו מעל אלף קורבנות ישראליים. "אל אקצא" לא הייתה אינתיפאדה, אלא פעילות טרוריסטית מוכוונת שדוגמתה היו בהיסטוריה של העימותים הישראלים-ערבים כהנה וכהנה כמו: "הכף השחורה", כנופיית עז א-דין אל קסאם, אבו דורה ואבו ג'ילדה משנות ה-30. רוב הציבור הערבי לא נטל בה חלק ולכן זו איננה התקוממות או התנערות.

"בבדק בית", שנעשה בחברה הפלסטינית לפני כעשור, נצרבה היטב המסקנה שפיגועים נוסח "אלאקצא" פגעו קשות במאבק הלאומי הפלסטיני ואין עוד לשוב ולעשותם, בעוד שההתקוממות "הלבנה" שירתה את האינטרס הפלסטיני בצורה טובה.

בכל פעם שנזרקת אבן או נדקר יהודי יש מי שישאל: "האם אנו על סיפה של אינתיפאדה שלישית?"

 קשה להאמין שהשפה העברית דלה עד כדי כך, שכל פרץ אלימות או טרור פלסטיני, זוכים לקבל כאן את השם האלמותי - אינתיפאדה. השימוש הפסול במונח אינתיפאדה לכל מקרה או סדרת מקרים של יידוי אבנים, דקירת סכין או ירי נועד ליצור דרמה מלאכותית, שכביכול מדובר בהתקוממות עממית מאורגנת או בהתנערות של כלל הציבור כדוגמת זו של 1987, ולא היא. כל האירועים שנמנו לאחרונה בירושלים ובגדה פחותים בהיקפם, בוודאי במספרם מ"הפרות סדר", מ"מקרי הירי", ואף מ"התארגנויות מחבלים" שאירעו בסוף שנות ה-60, לאורך שנות ה-70 ועד דצמבר 87'. לא לכל הפרת סדר, דקירה בסכין או ירי יש ראש של נחש.