פיפ"א, תולדות השחיתות

ב־1903 נפגשו בציריך נציגים של שבע מדינות, בהן כבר שיחקו אז כדורגל, והחליטו להקים ארגון עולמי שיפקח על הענף וירחיב אותו למקומות נוספים. השם שנבחר: פיפ"א, בצרפתית "ארגון בינלאומי לכדורגל". שום גוף רשמי או ממשלתי לא בחר בהם. הם מינו את עצמם ומאז למעשה שולטים במשחק. יחד עם הוועד האולימפי, פיפ"א הפכה עם הזמן למפלצת ענק המאגדת בתוכה בעלי הון. במשך עשרות שנים איש לא קם ושאל באיזו זכות שולטים ראשי פיפ"א בכדורגל. מי הסמיך אותם לקבוע היכן ייערכו מונדיאלים ועל סמך מה הם מוכרים זכויות שידור ופרסומות שהכניסו מיליארדים. אף אחד לא שאל לאן זורמים הסכומים האדירים, מה עושים בהם ומי מנהל את הקופה.

כבר שנים רבות שרצות שמועות לפיהן ראשי פיפ"א עושים בכסף כאילו היה רכושם הפרטי, מעבירים מיליונים מאחד לשני ללא קבלות או מסמכים, וגובים סכומי עתק עבור הענקת זכויות אירוח טורנירים למדינות. כל זאת ללא דיווח לוועדת הכספים של הארגון, אם בכלל הייתה כזו.

ואז השתלט על פיפ"א השווייצרי יוזף ספ בלאטר, שהצליח בתחבולות להיבחר על ידי רוב חברי הארגון. בלאטר הפך לדיקטטור של הכדורגל העולמי וראה בפיפ"א רכושו הפרטי. איש לא העז לקום נגדו, ואת אלה שהשמיעו טענות נגדו הוא ידע להשתיק באמצעות בונוסים שמנים ותמיכות. ה"בוס" הקיף את עצמו בנאמנים.

אלא שעל־פי הפתגם: "הכד הולך לבאר עד שהוא נשבר". והכד של בלאטר היה החלטת הוועד הפועל של פיפ"א להעניק את מונדיאל 2018 לרוסיה ואת זה של 2022 לקטאר. כן, לנסיכות ערבית קטנטנה הנחשבת למדינה העשירה בעולם, ובה הטמפרטורות נעות בין 45 ל־48 מעלות ברוב חודשי השנה.

מבקרי פיפ"א זעקו כי שתי המדינות "קנו" את המשחקים. בלאטר, כמובן, דחה את ההאשמות והצליח לשכנע את חבריו בוועד להעביר את הטורניר בקטאר לחורף. אלא שהפעם קמו לו יריבים רציניים בדמות ה־אף־בי־איי ושלטונות החוק של שווייץ שמאסו בקומבינות שלו. אחרי חקירה, החליטו עסקני פיפ"א להשעות לשלושה חודשים את בלאטר, את המנכ"ל שלו ז'רום ואלקה ואת נשיא פיפ"א אירופה, מישל פלאטיני. אלא שזו רק ההתחלה של הסוף. הסוף של פיפ"א בצורתו הנוכחית. כי אחרי שנים רבות של כאוס מוחלט ושתיקה מצד כמעט כל העסקנים, צריך לבנות הכל מחדש. הכדורגל ראוי למנהלים מסוג אחר.