הרגע הזה שבו את מבינה שלבן שלך יש חברה
משב פולניות חלף על פניי. הרגשתי אותו קריר ולח, זורם וזולג. אנטיתזה למזג האוויר שבחוץ. חברה? איך היא נראית? מה עושים ההורים? רגע, רגע, מה אכפת לי מה עושים ההורים, מה אכפת לי איך היא נראית. לילד שלי יש חברה. תגידי איזה יופי ותשתקי כבר. אבל אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה. אף אחד בכל העולם כולו
"וואו, איזה יופי! אני ממש שמחה", שמעתי קול בוקע מגרוני. הוא חייך אלי שוב ופסע לעבר הגיטרה אהבתו הראשונה (או השנייה בעצם?). רצתי אחריו. "ספר קצת, מה, מי, מדוע". "נו באמת, אמא, די, אל תחפרי". הרכנתי את ראשי. טוב לא אחפור. ובכלל אני אמא מודרנית לגמרי. אמא של פייסבוק, וואטסאפ ויוטיוב. והילד כבר בן 16.5. אבל זו פעם ראשונה שהוא בא והצהיר ואמר וחייך. אולי היו עוד שלא ידעתי. אבל ככה פתאום לעת ערב? בלי להודיע? בלי להתריע? Girlfriend?
משב פולניות חלף על פני. הרגשתי אותו קריר ולח, זורם וזולג. אנטיתזה למזג האוויר שבחוץ. חברה? איך היא נראית? מה עושים ההורים? רגע, רגע, מה אכפת לי מה עושים ההורים, מה אכפת לי איך היא נראית. לילד שלי יש חברה. Girlfriend. תגידי איזה יופי, ותשתקי כבר. אבל אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה. אף אחד בכל העולם כולו.
מוצ"ש. אני מול המחשב, שולחת איזה מייל סורר, והוא ככה מולי מצהיר קבל עם ועדה. ומחייך. כן, הוא מחייך. חיוך כזה מאוהב. והעיניים החומות והיפות שלו נוצצות באור זר, לא מוכר. אף אחד לא הכין אותי. ובכלל, למי אספר? את מי אשתף? הרי זה רק הוא ואני ושנוץ הכלבונת. מאז שהתגרשתי מאביו, אנחנו יחד באש ובמים, ופתאום ככה.
ובעצם אני צריכה לשמוח. לשמוח מאוד. מאיפה האמביוולנטיות הזו שצנחה עלי? ואני בכלל לא פולניה. האם ישנן סיטואציות בחיים שפתאום הפולניות משתלטת? לא, אני שמחה. ממש שמחה. לילד שלי יש חברה ועכשיו הוא יתחיל לצאת איתה להופעות והם ישבו אחרי זה אולי לאיזו בירה, למרות שאסור בגילם. והוא גדול, יש לו כבר תעודת זהות וצו ראשון, ומה אני רוצה מהחיים שלו? אני שמחה. זהו. אני שמחה לגמרי וממש והכי. איזה כיף. איזה יופי.
שמעתי את הגיטרה נפרטת לאיטה מכיוון החדר, ובטלוויזיה שוב קיטרו על החתונה של בר רפאלי והערב הזה נראה לי פתאום קצת שונה והאוויר של תל אביב הפך דחוס אפילו יותר. ולמה בעצם אני שמחה ומהורהרת בו זמנית? למה הבטן מתכווצת משמחה אך בו זמנית גם מדאגה?
לא, זו לא הפולניות. אני רוצה שיהיה לו טוב. הכי טוב. ואהבות הן חלק דומיננטי מהעניין. אבל אהבות טומנות בחובן גם פגיעות. והרגע הזה, כשהילד שלך עומד בוגר ואיתן ומצהיר, הוא גם הרגע הזה שבו אתה כהורה מבין, שזהו. לא תוכל לגונן עליו לנצח כמו שהבטחת. הוא נכנס למקומות שהם שלו בלבד. לחורים נפתלים שלעולם כהורה, לא תהיה חלק מהם. ואולי הוא יפגע, ואולי הוא יישרט, ואני לא אוכל לעשות כלום. רק לעמוד מהצד השני של הדלת ולשמוע את הגיטרה מייבבת.
די! תשמחי! צעקתי על עצמי. יפגע או לא יפגע. גם את היית בגילו ונפגעת ופגעת. אוי כמה נפגעת, אוי כמה פגעת. עכשיו זה שלו. רק שלו. את כבר היית שם. עכשיו תורו. הבמה כולה שלו. לכי הצידה, פולניה שכמותך. תמחאי לו כפיים. תשבי בקהל כמו צופה נלהבת ומקסימום תמחי דמעה בחושך, אחרי שהמסך ירד.
לפנייה לכתב/ת 
