שחר אבן דר־מאנדל על הרוקנרול של ג'סיקה הופר

בערך באמצע ספרה של ג'סיקה הופר מופיע ראיון ארוך עם קורטני לאב, בניסיון לשחזר לפרטי פרטים את סיפור ההפקה של 'Live Through This', האלבום שהפך את לאב לדמות הנשית המרכזית של מהפכת הגראנג'. את הראיון הזה, ובעיקר את הבחירה להקדיש לו חלק ניכר מהספר, צריך לקרוא בצמוד לביקורת עוקצנית שמציגה המחברת בהמשך הספר, על הוצאה חגיגית מחודשת של 'Nevermind'. הופר זוכרת את נירוונה לטובה, אבל היא מתריסה נגד הנבירה המתמדת בעיזבונו של קורט קוביין ובאי־היכולת של עולם הרוק להשתחרר מצילו. "קורט קוביין מת אולי למען חטאיו של מישהו", היא כותבת, "אבל לא שלי".

הופר היא עיתונאית רוק צעירה שכבר הספיקה לבסס לעצמה מעמד. היא חברת מערכת באתר המשפיע Pitchfork, כותבת ביקורות במגזינים שונים ומסקרת כמעט כל ז'אנר מוזיקלי. אסופת המאמרים שמרכיבה את הספר היא, בהתאם, אקלקטית ומרתקת, ונוגעת בכל התופעות המוזיקליות הבולטות של העשור האחרון. אבל הנושא המרכזי של הספר, כפי שמעיד שמו הארוך וכפי שעולה מהיחס המיוחד שלה אל קורטני לאב, הוא מקומן המצומצם והמוגבל של נשים בעולם הפתוח לכאורה של מוזיקה פופולרית.

שמו של הספר, היא מודה כבר בפתיחה, הוא מעט מוגזם. הופר מצליחה למנות שניים או שלושה ספרים שיכולים לגזול ממנו את תואר "קובץ הביקורות הראשון של מבקרת רוק חיה", אבל השם הזה הוא פרובוקציה חשובה שנועדה להפנות מבט להיעדרן הכמעט מוחלט של נשים מפנתיאון הרוק, גם כמבקרות, אבל בעיקר כיוצרות.

מצוידת בתודעה פמיניסטית, הופר מבקרת בחדות את הגבריות המוחלטת של ז'אנר האימו, מפרקת לגורמים את העיסוק המתמיד בכוכבות פופ כמו מיילי סיירוס וטיילור סוויפט, ומטילה ספק בדחף לפקפק באותנטיות של לנה דל ריי. מעל כל אלה מרחף הסיפור המרתיח של עבירות המין המיוחסות לזמר R. Kelly, והסלחנות שבה התפוגגו ההאשמות מדגישה את הצורך האמיתי בעוד כותבות כמו הופר.

The First Collection of Criticism by a Living Female Rock Critic // Jessica Hopper 2015