שתף קטע נבחר

הלוחשת לקלינטונים

רובי שמיר כל כך קרובה למשפחת קלינטון, שהיא לגמרי מרגישה חלק ממנה. היא עבדה עם הילארי בבית הלבן ובקונגרס, ועכשיו עזרה לצ’לסי קלינטון בעבודה על הספר שלה. ראיון עם מקורבת

״הכל הוגן באהבה ובמלחמה״, אמרו פעם, וגם בקרב על הנשיאות האמריקאית, שם נשלחים דרך קבע חצים מורעלים לכל עבר. במערכת הבחירות הנוכחית נאמר על הילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית, שהיא מתנשאת, אופורטוניסטית וקרה, אבל הרושם של רובי שמיר, שעבדה בצמוד למועמדת לנשיאות עשור מחייה, שונה לחלוטין. ״האמת שהיא כמעט הבן אדם הכי מפורסם בעולם, אבל אנשים לא מכירים אותה. ברמה הבין אישית היא ממש חמה, מצחיקה, מתעניינת ומקשיבה, ולא דמות רחוקה, ויש לה את הצחוק הקולני המצחיק שלה... זה משהו שבא ממנה עד לאחרון העובדים. היתה פעם, למשל, שישבנו ליד שולחן המטבח שלה בזמן העבודה על הספר שלה, והיא שאלה אותי שאלות על הבת מצווה שלי. בהתחלה חשבתי: ״למה שהיא תרצה לדעת כזה דבר?!״ אבל סיפרתי לה את החוויות שלי והיא פשוט התמוטטה מצחוק. אם אני הייתי סתם אשת צוות והיא הייתה מלכה מורמת מעם, שלא אכפת לה מאף אחד, היא לא היתה שואלת ומתעניינת. לא יודעת אם זה עוזר לצייר את התמונה, אבל זאת רק טעימה קטנה מאיך שהיא באמת״.

 

שמיר, 40, נולדה בשכונת ריברדייל שבברונקס להורים ישראלים-אמריקאים. בגיל 19 הגיעה לסמסטר אחד של סטאז׳ בבית הלבן, במשרדה של הגברת הראשונה, ומאז נכרכו חייה יחד עם אלה של משפחת קלינטון, וקורות חייה מספרים גם על הגלגולים שעברה המשפחה הנשיאותית.

 

״כשסיימתי את הקולג׳, בשנת 96, עבדתי בקמפיין לבחירתו מחדש של ביל קלינטון לנשיאות. השתלבתי בתפקידי מחקר שקשורים לקמפיין שלילי על המועמדים האחרים, בעיקר כנגד בוב דול, סנטור מקנזס שהתמודד מטעם המפלגה הרפובליקנית. זה סוג עבודה שבה לא בוחרות כמעט נשים צעירות, אבל היה לי חשוב לעסוק בעבודה ערכית עם הרבה תוכן".

 

בשנת 97’ נכנסה שמיר למשרד התקשורת בבית הלבן ושימשה כעוזרת למנהלת התקשורת, אן לואיס. ״בהתחלה עוד היה רגוע, אבל בינואר 1998 התפוצץ הסקנדל הגדול עם מוניקה לווינסקי וכל השטויות האלה, והמשרד שעבדתי בו, שהיה בדרך כלל עמוס, נעשה עוד יותר עמוס. נשארתי שם עד אפריל 1999, ואז עברתי למשרד של הגברת הראשונה וקיבלתי משרה כאחת מצוות העניינים המקומיים. הייתי חלק מצוות קטן של שלושה אנשים והתעסקנו במדיניות ילדים ומשפחה, רווחת הילד, אימוץ ילדים ומשפחות אמנה. אז יצא לי לעשות הרבה דברים מגניבים בכובע הזה וללמוד הרבה על איך מייצרים מדיניות ופועלים להגשמתה״.

 

"הילארי אמרה 'מתי שתרצי יש פה מקום בשבילך'". שמיר ()
"הילארי אמרה 'מתי שתרצי יש פה מקום בשבילך'". שמיר

 

כשהילארי קלינטון קיבלה חוזה לכתיבת ספר הזכרונות שלה, קיבלה שמיר הצעה שאי אפשר לסרב לה. ״התקשרו ואמרו לי לעלות למגורים הפרטיים בבית הלבן. הילארי קראה לי ולא ידעתי על מה היא רוצה לדבר איתי, לא היה שום דבר על הפרק, אז ממש רצתי לשם... ישבתי בחדר האובלי הצהוב והיא סיפרה לי שהיא הולכת לכתוב ספר ושאלה אם אני מוכנה להיות התחקירנית שלה. אמרתי: ״כן, ברור, אין שאלה בכלל!״ בשנתיים שבאו אחר כך עבדתי מהקומה השלישית בביתה שבוושינגטון די.סי. באותה תקופה התקרבנו מאוד, כי זה ספר אישי, ועד היום אנחנו מרגישים כמו משפחה מורחבת, אני בעצם חלק מהמשפחה של הקלינטונים״.

 

קלינטון תכנה אחר כך בספרה "Living memory" את ההחלטה לקחת את שמיר לצידה ״אחת הטובות שעשיתי״, ובפרק ה״תודות״ היא תכתוב: ״כל מילה שאשתמש לתאר את רובי שמיר תהיה לא מספקת... היא היתה אחראית לתהליך מתחילתו ועד סופו, בודקת ומתאימה מיליוני מילים שנכתבו עליי... את הירידה שלה לפרטים ואישיות מתוקה כמו שלה נדיר למצוא״.

 

איך היה לעבוד כל כך צמוד עם הילארי קלינטון?

״יש בה משהו, שבערך כל מי שעובד איתה ועבורה, ממשיך איתה לאורך הרבה מאוד זמן. היא מייצרת בעובדים תחושת נאמנות, בגלל שהיא נאמנה לצוות שלה, ודואגת ומתחשבת. העבודה בהחלט מאמצת ושואבת, והציפיות מאוד גבוהות, אבל יש גם תחושת אחריות חזקה: לעשות ככל שאתה יכול לשרת אותה ואת החזון הרחב יותר. היא היתה בוסית מדהימה.

 

“בשנת 2003, אחרי כתיבת הספר, בן זוגי ואני עברנו בחזרה לניו יורק, שם גדלנו, וכשאמרתי להילארי שאנחנו עוברים היא הציעה לי משרה במשרד הסנאט בניו יורק, בהיותה הסנאטורית. הסכמתי ועבדתי שם במשך כמה שנים בניהול המשרד. עבדתי בשבילה בסך הכל עשר שנים, ועזבתי ב-2007, אחרי שבני הבכור נולד. שבועיים אחרי הלידה הבנתי שאני לא רוצה לחזור לכזה סוג של עבודה תובענית. כשאמרתי לה שהחלטתי להישאר בבית, היא הציעה להביא עריסה למשרד ולעשות התאמות לחיי החדשים. היא באמת התכוונה לזה, היא רצתה להשאיר אותי כי היא אהבה אותי ואת העבודה שאני עושה, אבל גם היה לה חשוב לשדר שאני יכולה לעשות כל עבודה גם אם יש לי ילד. עזבתי כי ידעתי שהעבודה תדרוש ממני דברים שלא אוכל למלא ומתוך כבוד לבן שלי. היא רק נכנסה למירוץ הנשיאותי וידעתי כמה זה יהיה מטורף בשבילי לאזן את דרישות הקמפיין עם המשפחה. לבסוף היא אמרה שהיא לגמרי מבינה את ההחלטה שלי, ואפילו מזדהה בגלל הקשיים שהיא עברה במאמץ לחזור לעבודה אחרי הלידה של צ׳לסי, וסיימה במילים: ״מתי שתרצי, יש כאן מקום בשבילך״. בשבילי זה היה נוגע ללב, וגם ייצג מאוד את מי שהיא ומה סדר העדיפויות שלה. זאת רק דוגמה לכמה יש המשכיות בין מה שהיא אומרת למבצעת. היא מנסה ליצור מקום עבודה משפחתי, ומאמינה שזאת צריכה להיות המדיניות במקומות עבודה בכל רחבי הארץ״.

 

אתן שומרות על קשר?

״כן, רק ביום ראשון הייתי במסיבה בה נכחה כל משפחת קלינטון, והיה נהדר. דיברנו, השלמנו פערים. אמנם ראיתי את הילארי ביום השקת הקמפיין שלה לנשיאות בחודש יוני, אבל תמיד נחמד לשבת ולפטפט״.

 

 

כמעט משפחה. הקלינטונים ()
כמעט משפחה. הקלינטונים

 

בזמן הקמפיין הראשון של הילארי לנשיאות התנדבה שמיר מתי שרק היתה יכולה ובכל דרך. בגלל הידע הרב על הרקע של קלינטון מכתיבת ספר הזכרונות שלה, היא ענתה בקלות רבה על כל שאלות העיתונאים בנוגע לביוגרפיה של המתמודדת.

 

כמה התאכזבת כשלא נבחרה?

״כל כך התאכזבתי. הייתי כל כך עצובה. תראי, אובמה היה נשיא מדהים, אבל מאוד התאכזבתי. חשבתי שהיא תהיה נשיאה מצוינת, ואני עדיין חושבת ובאופן ברור תומכת בה גם עכשיו, וזה היה כל כך קשה. היו הרבה רגשות מעורבים בזה. הכתובת היתה על הקיר במהלך הקמפיין, זה היה תהליך איטי ועקבי. בנקודה מסויימת ידענו שהיא לא תקבל את הקולות שהיא צריכה, אז זה לא היה שוק בשבילי, אובמה עלה, היא שקעה, ובסופו של דבר השורה התחתונה היא מספרים. אתה צריך את הקולות בשביל ההכרעה והיא לא הצליחה להביא אותם. היה קשה״.

 

ולמעשה הקלינטון האחרונה שעבדת איתה, בינתיים, היא צ׳לסי.

״כן. כשעזבתי את הסנאט למדתי ל-MBA וגם עשיתי תחקירים לכל מיני סופרים, ביניהם שני ספרים לעיתונאי טום ברוקאו, ועבדתי עבור AFL-CIO, ארגון הגג הגדול ביותר בארה״ב. ואז התחלתי לעבוד עם צ׳לסי קלינטון על הספר שלה״.

 

במה עוסק הספר?

״הספר שיצא ממש עכשיו נקרא "It's your world: get informed, get inspired and get going", והוא מיועד לילדים בגילאים 10-14. הוא עוסק במגוון נושאים שמשפיעים על העולם ובמיוחד על ילדים. עוני ברחבי העולם ובארצות הברית, חינוך, שוויון מגדרי, בריאות ומחלות שונות, שינוי האקלים בעולם וזנים בסכנת הכחדה. המגוון רחב והיכולת של צ׳לסי להראות את התמונה הרחבה של נושא היא מדהימה. גם לה וגם להוריה יש יכולת לתת קונטקסט רחב ולהפוך נושאים מאוד מורכבים לנגישים. יש בספר הרבה גרפים, טבלאות ותמונות, זה ספר עשיר ומעניין ומהווה פרויקט מדהים, ואני בכנות ממש שמחה שהיה לי חלק בו״.

 

מה היה התפקיד שלך בכתיבת הספר הזה?

״עשיתי את התחקיר ועזרתי לה בהחלטות שקשורות בעריכה. בתקופה האחרונה עזרתי בסיור המכירות ובשאלות שעולות מהעיתונות, בדרך כלל על התוכן של הספר. אתמול, למשל, היינו בכמה אירועים יחד ברחבי ניו יורק. היו אירועים גם בשיקגו, אטלנטה, ארקנסו, והיא תמשיך הלאה לוושינגטון די.סי. אבל לשם לא אמשיך איתה...״

 

החיים של צ׳לסי קלינטון הם בדרך כלל מלאי פעלתנות בצורה כזאת?

״היא כל הזמן מוזמנת לאירועים, המשרה הרשמית שלה היא סגנית יו״ר ב״קרן ביל, הילארי וצ׳לסי קלינטון״. תחת הכותרת הזאת היא עושה המון דברים. היא טסה ברחבי ארה״ב והעולם לקדם את הקרן, לתמוך בשותפים שלה ובחזון שלה. הספר הזה הוא נפרד. למרות שהוא נוגע ברבים מהנושאים שהקרן מתמקדם בהם, הוא לא קשור טכנית לקרן בשום צורה, אבל יוצא שהמסרים והשאיפות שהיא מעבירה דומים לאלה שהיא מעבירה בנסיעות שלה מהארגון של משפחת קלינטון״.

 

"היא אדם רציני מאוד". צ'לסי ()
"היא אדם רציני מאוד". צ'לסי

 

למה היא בחרה לכתוב ספר כזה?

״המוטיבציה המרכזית שלה היתה אמונה חזקה שהעולם שייך לצעירים, שיש להם זכות ואחריות לדעת מה קורה. בסיורים שלה בעולם היא נפגשת רבות עם ילדים רגישים, שרוצים לעשות שינוי, והיא חשבה שזאת תהיה דרך ממש מצוינת לעזור להם להתגייס למטרות טובות. לקבל את המידע, ללמוד ולהיות מושפעים מאנשים אחרים שהצליחו לעמוד בפני אתגרים גדולים ואז באמת לחשוב על דרכים שבהן הם יכולים בעולמם הפרטי, בחיים שלהם לעשות צעדים קטנים לשינוי. היא רק נותנת להם כלים, משהו שיזיז אותם להתחיל בעשייה.

 

במהלך התחקיר דיברתי עם קבוצות של ילדים שאספו למשל כסף כדי לבנות בארות מים באוגנדה, או ילדים שתרמו את שיערם לארגון שמכין פאות לילדים חולי סרטן. ילדים שואלים שאלות ומתעניינים בספר, הבן הבכור שלי דנטה, למשל, התחיל לקרוא אותו, ואמר שהוא מעניין. בגלל שהוא הבן שלי, הוא זכה להצצה מוקדמת של תמונת הכריכה, ואהב אותה״.

 

קלינטון הצעירה בחרה בנושאים קשים מאוד לתווך לילדים.

״צ׳לסי היא בן אדם רציני מאוד, והיא גם מדברת על זה בספר: הדבר הראשון שהיא זוכרת את עצמה קוראת, כילדה, היה את העיתון. והיא מאוד שמחה על כך כי זה איפשר לה להיות מעורבת בנושאים שהוריה היו מדברים עליהם מסביב לשולחן, במכונית ובדרך חזרה מהכנסייה. היא ילדה יחידה, והם היו מדברים באופן בלתי פוסק על העולם הגדול, וברגע שהתחילה לקרוא את העיתון היא יכלה לקחת בזה חלק. הוריה ציפו ממנה מגיל צעיר לחוות דעה ולנמק אותה, הקשיבו לה וכיבדו את מחשבותיה. היא יודעת שילדים רוצים שיקשיבו לרעיונות שלהם, והצעד הראשון הוא שיהיה לך את המידע. ברגע שאתה קורא את הספר ונכנס לנושאים האלה הם נשארים מורכבים ואינסופיים, אבל עדיין משאירים תחושה שיש תקווה״.

 

המבקרים אומרים שהתזמון של הוצאת הספר, בתיאום עם הקמפיין של אמה, הוא חשוד.

״זה איננו ספר פוליטי. אנשים יכולים להגיד שכל מה שעושים משרת את הפוליטיקה. כשמישהו שאל את צ’לסי ״מהי התפיסה המוטעית הכי גדולה בקשר להורים שלך?״ היא ענתה ש״אנשים חושבים שהם עושים רק את העבודה שתשרת את האמביציות שלהם. אבל אין שום דבר רע באמביציות. כשהוריי מסתכלים על בעיה אחת בעולם, הם אומרים - האם המצב השתפר מאז שהתחלתי לעבוד על הנושא? לכמה אנשים עזרתי? כמה השפעה היתה לי?״ ואז בדרך המוזרה הזאת אני עונה לשאלה שלך, ומנסה להגיד: אתה יכול להסתכל על כל דבר שהם עושים ולהגיד שהם ירוויחו מזה פוליטית, אבל למטרה של הספר הזה אין שום קשר לפוליטיקה. בסופו של דבר, אם תהיה לו השפעה פוליטית חיובית? אולי. ואולי לא. זה לא היה הפוקוס של צ׳לסי.

 

ובכל אופן, קהל היעד כאן הוא ילדים בני 10-14, שאינם מצביעים פוטנציאליים״.

 

מה את חושבת על המירוץ של הילארי קלינטון לנשיאות עד עכשיו?

״היא עושה עבודה מצוינת. היא נהדרת. אני חושבת שהרבה ממה שמעסיק את העיתונים לא בהכרח מתואם עם מה שאנשים רואים בפועל. כשהיא נפגשת עם אנשים, הדברים שהם שואלים אותה ואומרים לה הם לא תמיד מה שנכתב עליה. אנשים רוצים לדבר איתה על הקשיים הכלכליים שלהם, על הצורך בעבודה טובה יותר או בהטבות רבות יותר, על דאגה לילדים או התמודדות עם הורים מזדקנים. לפעמים יש נתק בין מה שהילארי באמת שומעת ממצביעים לבין מה שמככב בתקשורת. התמונה הרחבה יותר שהיא מציגה, של חיזוק הכלכלה, משרות טובות יותר והרבה דברים שהיא שמה עליהם את הדגש יחלחלו, זה רק לוקח זמן עד שזה יתפוס. היא צריכה להמשיך להסתובב, להיפגש עם כמה שיותר אנשים, לדבר לכל מי שיקשיב, להאזין לדאגות של האזרחים ולעשות את המיטב למצוא פתרונות״.

 

לשמיר יש קשר עמוק ויציב עם ישראל והיהדות. שני הוריה נולדו בישראל, אביה התגייס בגיל 16 לשורות הלוחמים על עצמאות המדינה, ולחם גם אחר כך במלחמות ההתשה וששת הימים. הוריה היו אמנים בולטים בתל אביב. בזמן מלחמת ששת הימים, המשוררת נעמי שמר והזמרת שולי נתן יצרו קשר עם הרמטכ״ל והוציאו את אביה, עמירם שמיר משדה הקרב לכמה שעות כדי לעצב את עטיפת התקליט עם הלהיט דאז ״ירושלים של זהב״. בשנת 1968 עברו הוריה, עם שתי בנותיהן, לשנה אחת לארה״ב לפוסט דוקטורט של אביה. אחר כך ניסו לגור בניו יורק לשנה, ושנה אחת הפכה לחיים שלמים. בבית דיברו עברית ושמיר ואחיותיה נשלחו לבתי ספר יהודיים. שמיר בילתה סימסטר באוניברסיטת תל אביב, שחיזק מאוד את הקשר שלה לישראל, ולמרות שנישאה לבחור מבית איטלקי קתולי הם מגדלים את ילדיהם על טהרת היהדות.

 

״שני הוריי נפטרו ביום כיפור, מה שמראה גם כן על הקשר הסימבולי ליהדות. לילדיי שמות איטלקיים, אבל הם לומדים עברית, ואנחנו צוחקים שהם פיצה-בייגל...״ היא מספרת.

 

״נכנסתי לפוליטיקה כי אני מאמינה שהיא כלי לשפר את חיי האנשים בארה״ב ובעולם והרגשתי שזאת שליחות. אני גאה בכל האספקטים של העבודה שלי עם משפחת קלינטון, ותמיד ניסיתי לשאת באחריות הגדולה שהיתה מונחת על כתפיי. באופן אישי, שמחתי מאוד להכיר להוריי את המשפחה הנשיאותית. הרגשתי שיצרנו סיפור ייחודי: לסבים שלי, שהגיעו לישראל כחלוצים מפולין, רוסיה וצ׳כיה יש נכדה שעובדת לצד נשיא ארצות הברית״.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים