האס החדש של אפל

עד לפני כמה שנים האייפון היה מלך הכיתה. הכי חתיך, הכי מקובל, עם החידושים הכי מדליקים והטכנולוגיות הכי מתקדמות, וכולם התעניינו רק בו. אבל בינתיים מסביב הכל השתנה. המתחרים פיצחו את השיטה, והחלו לנגוס במעמדו המורם. חברות כמו LG וסמסונג, לצד יצרניות סיניות שאפתניות, הצליחו לייצר טלפונים חכמים נחשקים לא פחות – ולפעמים בחצי מחיר. מבחינת אפל, המאמץ לשמור על המותג היוקרתי הפך לקשה יותר משנה לשנה. מלך הכיתה נאלץ לחלוק את הכס עם עוד לא מעט טוענות לכתר.

אתמול החלו להימכר בארץ צמד האייפונים החדשים של אפל, 6s ו־6s פלוס. השניים מוכיחים שאפל, למרות הכל, עדיין יודעת לשלב בצורה הכי טובה טכנולוגיה מתקדמת עם חוויית משתמש אלגנטית, ולהוסיף לתערובת פיצ'רים שלא רק נשמעים מפוצצים בכרזות הפרסום, אלא באמת עוזרים למשתמש. מצד שני, בו־זמנית, האייפונים גם מוכיחים עד כמה קשה – עד סף הבלתי־אפשרי – להציג כיום חידושים דרמטיים בסמארטפונים המשוכללים מתמיד; ושקשה באותה מידה לפתוח פער משמעותי וברור מהמתחרים בענף.

לקחנו את שני האייפונים החדשים, האייפון 6s "הסטנדרטי", בגודל 4.7 אינץ'; ואת אחיו הגדול, האייפון 6 פלוס, בעל מסך ה־5.5 אינץ' – שניהם, אגב, בצבע הוורוד־המטאלי החדש – למבחן שטח אינטנסיבי.

יותר משקל, יותר עובי

מי שעוקב אחרי אפל והשקות האייפון, כבר מכיר את השיטה: בשנים זוגיות יוצא אייפון בעיצוב חדש לחלוטין, ובשנים לא זוגיות יוצא דגם ה־S, ללא שדרוגים פיזיים אבל עם שיפורים מתחת למכסה המנוע וכמה המצאות חדשות.

השנה הגיע תורם של ה־6s וה־6s פלוס, שבהתאם למסורת אינם מציגים חידושים דרמטיים, לפחות לא כשמסתכלים בקנקן. האייפונים החדשים נראים זהים לחלוטין לקודמיהם. אף שהעיצוב העגלגל אינו מלהיב במיוחד, הוא משדר את אותה תחושת איכות יוקרתית שאפל מצליחה להעניק למכשיריה בזכות ההקפדה הקנאית על העיצוב והגימור.

חידוש אחד שאפל מבטיחה הוא מסך חזק שעמיד יותר בפני שריטות ושברים; והבדל נוסף שעליו דווקא לא תשמעו את אפל מדברת הוא שהאייפונים החדשים קצת עבים וכבדים יותר מקודמיהם. משקלו של האייפון 6 היה 129 גרם ועוביו 6.9 מ"מ, בעוד משקלו של האייפון 6s הוא 143 גרם, ועוביו 7.1 מ"מ.

מגע תלת–ממדי

זה החידוש הבולט ביותר באייפונים החדשים. אפל מכנה זאת "מגע תלת־ממדי" (3D Touch). זו טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לאייפון, לראשונה, לזהות את עוצמת הלחיצה על המסך. במילים אחרות, האייפון מזהה כמה חזק אתם לוחצים על המסך עם האצבע. זה פותח טווח רחב של יכולות חדשות, ולמעשה יוצר שפה וממשק חדש בהפעלת האייפון. אחרי שמתרגלים, אפשר בהחלט לעשות דברים באייפון בצורה זריזה ויעילה יותר.

למשל, לחיצה חזקה על צלמית אפליקציה במסך הבית תקפיץ חלונית של קיצורי דרך, המאפשרת לבצע פעולות באפליקציה – עוד לפני שבכלל נכנסים אליה. לחיצה חזקה על אייקון המצלמה תקפיץ תפריט שבו אפשר ישירות לבחור ב"צילום סלפי". לחיצה חזקה על אייקון אפליקציית הטלפון תציג חלונית עם אנשי הקשר האחרונים שעימם דיברתם.

באפליקציות אחרות, כמו מייל או הודעות, אפשר "להציץ" למייל או הודעה, בלי לפתוח אותם ממש. לחיצה חזקה על המייל, וחלונית עם תצוגה מקדימה תיפתח. לא מעניין אתכם כרגע? עוזבים את האצבע וממשיכים הלאה. מייל חשוב? דוחפים את האצבע יותר חזק, והמייל נפתח כרגיל.

הלחיצה החזקה היא משהו שצריך להתרגל אליו. צריך לדחוף את האצבע "עמוק" לתוך המסך — והוא מגיב בתגובה של רטט קל. עם זאת, לפעמים קורה ש"מפספסים", ולוחצים חזק מדי או חלש מדי. נשמע מבלבל? דווקא לא. בסך הכל, המגע התלת־ממדי עשוי היטב, וכשלומדים איך לעבוד ולנצל אותו הוא ללא ספק הופך את העבודה היומיומית עם האייפון ליעילה יותר, וחוסך לכם על הדרך קצת זמן ועבודה.

אבל צריך לזכור שקונספט דומה נוסה בעבר, בדרכים שונות. בסדרת גלקסי של סמסונג, למשל, אפשר "לרחף" עם האצבע מעל המסך, במרחק של כמה מילימטרים, ולקבל תצוגה מקדימה של מייל, הודעות או תמונות. זה לא ממש תפס. המגע התלת־ממדי של האייפון הגיוני ואינטואיטיבי יותר, אך מוקדם עדיין לקבוע יהיה לראות אם זה אכן יהפוך ל"שפת סמארטפונים" חדשה של ממש, בדיוק כמו "צביטה" או "סווייפ".

התמונות קמות לתחייה

אפל סוף־סוף שידרגה את מצלמת האייפון ל־12 מגה פיקסל. נכון, מספר המגה פיקסל זה לא המדד היחיד שקובע את איכות התמונה, אבל כך או כך – המצלמה פשוט מצוינת. היא מהירה – גם צילום התמונות וגם הפוקוס – ורגעים בודדים חולפים מרגע ששולפים את המכשיר מהכיס ועד הצילום. איכשהו, התמונות יוצאות תמיד טוב, בלי להתאמץ – אם אתם בחוץ, בפנים, אם התאורה נמוכה ואם היד רועדת. התמונות חדות ובעלות צבעים רכים וטבעיים. מצלמת האייפון, כמו בדגמים הקודמים, ממוקמת היטב בשורה אחת עם הטובות ביותר בעולם הסלולר.

בנוסף, האייפונים החדשים מאפשרים לראשונה לצלם וידיאו ברזולוציה סופר־גבוהה של 4K. בפועל זה גימיק: על המסך של האייפון לא תראו את ההבדל, ורק למעטים בינינו יש טלוויזיות או מסכי 4K שיכולים להציג את הסרטונים במלוא תפארתם.

כפיצוי, יש כאן בונוס מעניין, חידוש שאפל רוצה שיהפוך לאופנה החדשה של עולם הצילום. היא מכנה זאת "תמונות חיות". בשפתה השיווקית של אפל, אלה תמונות שמתעוררות לחיים. איך זה עובד? אתם מצלמים תמונת סטילס רגילה, אך מאחורי הקלעים, מצלמת האייפון לוכדת כמה רגעים של וידיאו לפני ואחרי צילום התמונה.

לאחר מכן, כשרוצים להתבונן בתמונה, לוחצים עליה חזק — והיא הופכת לפתע לקטע וידיאו קצרצר. האפקט המתקבל מדליק: למשל, מביטים על תמונה דוממת של עץ, ובלחיצת מסך רואים לפתע את העלים נעים ברוח.

זה לא עובד במאה אחוז מהמקרים. לפעמים אותן "תמונות חיות" מתגלות כווידיאו רוטט, רועד ומבולגן המציג ערבוביית רצפה, תקרה וידיים. אבל כשלומדים אפשר לייצר תמונות מדליקות. אפל מקווה שהתמונות החיות יהפכו למיני־טרנד בקרב צלמי סמארטפונים חובבים (בדומה לווידיאו בהילוך איטי).

אגב, גם מצלמת הסלפי שופרה פלאים: היא מצלמת תמונות משובחות (5 מגה פיקסל). לראשונה באייפון אפשר גם לעשות סלפי בחושך כי המסך כולו משמש כנורית פלאש. ברגע הסלפי הוא מבזיק ומהבהב באור לבן זוהר ועז, ומאיר את פרצופכם לרגע קל. התוצאה היא תמונות סלפי איכותיות, גם באור וגם בחושך.

אבל מה עם הסוללה?

אפל שילבה באייפונים החדשים מעבד בשם A9, שהיא מבטיחה שמספק ביצועים מהירים מאי־פעם. ההבטחה קוימה: האייפון זריז ומהיר מתמיד. הכל טס: האפליקציות, החלפת משימות, המשחקים, הגלישה. כמעט לא צריך לחכות. זה נכון, אגב, גם לגבי חיישן טביעות האצבע החדש. חיישן זה, שהפך כיום כמעט לסטנדרט בדגמי פרימיום של סמארטפונים, מאפשר לשחרר את נעילת המכשיר ללא צורך בסיסמה. זו של האייפון היא ללא ספק הטובה והמהירה שבה נתקלנו: נגיעה קצרה עם האגודל, והזיהוי מושלם בהצלחה. תשכחו מטעויות, שגיאות וניסיונות זיהוי לא מוצלחים. זה עובד, ומהר, בכל פעם.

נקודת החולשה של האייפון 6s היא חיי הסוללה שלו. זה לא שונה מאוד ממה שהתרגלנו אליו בדגמים הקודמים. בשימוש אינטנסיבי מאוד, הגענו בארבע אחה"צ ל־20%. לאחר הפעלת מצב החיסכון באנרגיה החדש — המכבה חלק מהפונקציות הלא חיוניות של האייפון — קיבלנו עוד קצת דלק והוא החזיק עד חמש וחצי אחה"צ. אפשר לצלוח יום עבודה שלם, בשימוש יותר חסכוני ופחות תובעני, אבל זו עדיין לא הבשורה לה חיכינו. בנקודה זו האייפון 6s נופל מחלק ממתחריו האנדרואידים.

באייפון 6 פלוס, לעומת זאת, המצב הרבה יותר טוב: בזכות הסוללה הענקית בדרך כלל אפשר לצלוח יום שלם בלי דאגה.

הגודל קובע

רוב הסמארטפונים האיכותיים שתמצאו כיום בשוק הם גדולים, 5 אינץ' לפחות. המסכים הגדולים ניצחו, וקשה למצוא היום טלפונים קטנים.

למעשה, האייפון 6s הוא אחד הסמארטפונים הקטנים בסביבה. הוא אולי קומפקטי וחמוד, אבל לא בטוח שזה מספיק לכולם – ובשביל זה נולד האייפון 6s פלוס האימתני, עם מסך ה־5.5 אינץ' היפהפה.

מה עדיף? ובכן, זה כמו לשאול אם גלידת וניל עדיפה על גלידת שוקולד, או לנסות להחליט מה טעים יותר, סטייק או דג. עניין של טעם. אך באותה נשימה, להערכתנו, רוב האנשים יאהבו יותר דווקא את ה־6s פלוס, למרות מחירו הגבוה יותר. הוא עדיף על אחיו הקטן כמעט מכל בחינה: הרבה יותר נוח וכיף לקרוא ולגלוש בו, וגם לכתוב הודעות ומסרים בזכות המקלדת הרחבה. ועל חיי הסוללה הארוכים יותר כבר דיברנו.

נכון, היה טוב אם ה־6 פלוס היה קומפקטי יותר: בעלי ידיים קטנות, ובהם נשים, עלולים להתקשות בשימוש בו, ויש גם כאלה שיטענו שהוא לא נכנס לכיס.

צריך לזכור שאלה בדיוק הטיעונים שהושמעו נגד הסמארטפונים בעלי מסך ה־5 אינץ' לפני כמה שנים. גודל זה נחשב כיום לסטנדרטי. המסכים הגדולים משגשגים כי אנשים פשוט אוהבים אותם, והאייפון אינו שונה במקרה הזה.

אז לשדרג או לא?

האייפון 6s ו־6s פלוס הם ללא ספק צמד הסמארטפונים מהטובים והמלוטשים בעולם. הם משלבים מהירות וביצועים חייתיים עם חוויית שימוש מלוטשת ומהנה לצד מצלמה מעולה וכמה גימיקים חביבים עם פוטנציאל גדול, כמו המגע התלת־ממדי והתנועות החיות. עיצוב, טכנולוגיה וחוויה — אלה דברים שאפל תמיד הצטיינה בהם, וגם השנה היא לא נופלת.

השיפורים ביחס לדגם הקודם, האייפון 6, אינם דרמטיים. בעלי האייפון 6 יכולים להמשיך לישון בשקט: אתם לא מחמיצים משהו חשוב. כנ"ל אם אתם מתכוונים להישאר נאמנים לאנדרואיד. בשוק יש היום סמארטפוני אנדרואיד שלא נופלים מהאייפון בשום צורה, ובדרך תג המחיר שלהם נוח יותר.

מלך הכיתה? כבר אין דבר כזה.