שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הצילו! הילדים משקרים

    מקבלים עונשים כשהם אומרים את האמת, נותנים תשובות מסויימות רק כדי לרצות אתכם ומבינים מהר מאוד מתי כדאי להשתמש בשקר לבן. אם אתם לא מבינים למה הילדים שלכם משקרים, כדאי שתבדקו את עצמכם

    המילה "שקר" היא מילה צורמת כיוון שהיא מצביעה על חוסר יושרה, וכהורים המחנכים את ילדנו לערכים של אמון העובדה שהם נתפסים בשקר מעוררת תסכול ותגובה בהתאם. לפני שאתייחס לתופעה באופן מפורט אני חייבת להקדים ולומר שברמה כזו או אחרת השקר קיים בחיינו והוא לא תופעת ילדות חולפת.

     

    סוג השקר וההיקף שלו משתנה מגיל לגיל ומאדם לאדם. העובדה שילדים משקרים היא כשלעצמה תופעה נורמטיבית ומהווה חלק אינטגרלי משלבי התפתחות תקינים. אם זאת התגובה שלנו לגילוי השקר עשויה להשפיע על הממדים אליו יגדל ועל התכיפות בה יופיע.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    איך להגיב לשקרים בכל גיל:

     

    גילאי 2-3

    גיל של ראשית החיברות. בגיל זה הם מנסים, בוחנים, לומדים. ממשחק של זה לצד זה הם עוברים למשחק משותף ובאופן טבעי מתוך האינטראקציות מופיעים גם העימותים הראשונים ובכי שמזעיק את המבוגר האחראי. "מה קרה??" בגיל זה הילדים אומרים את האמת - "הרבצתי לו". "למה?", "כי הוא לקח לי את הדלי". המבוגר פונה לילד השני "זה נכון?" "כן" עונה הילד השני בכנות "אני גם רוצה את הדלי".

     

    התגובה הרווחת בקרב המבוגרים היא להעניש את הילדים על המעשה כדי שילמדו עד כמה חמור הוא היה "לא מרביצים! לא חוטפים! העונש שלכם הוא …" ומה הילדים לומדים? הם לא לומדים דרך חלופית להשיג את מבוקשם, מה שהם כן לומדים זה שלאמירת האמת יש תוצאה שלילית - עונש. ומסיקים מסקנה בלתי נמנעת, שאולי בפעם הבאה לא כדאי יהיה לומר את האמת.

     

    תפסיקו לשאול את הילדים "איך היה"

     

    במקום להעניש מומלץ לדבר איתם על המטרה שלהם (הדלי) ועל דרכים בטוחות להשגת המטרה (לעשות תורות, לבקש, למצוא דרך לשחק בו יחד - אחד מחזיק והשני ממלא, להביא פריט משחק שונה, לעשות "החלפות" ועוד). תנו להם 2-3 אפשרויות לבחירה. במקרים הבאים, עודדו אותם לחשוב על אפשרויות חלופיות באופן עצמאי ("שניכם רוצים את הדלי, מה לדעתכם אפשר לעשות במקרה כזה?" ואגב, יתכן מאוד שאחת האפשרויות שיציעו תהיה "לקחת לו", וזו בהחלט אפשרות לגיטימית, אך מה תהיה התוצאה במקרה שיעשו זאת? עדיף לחשוב על אפשרות שתביא לתוצאה רצויה יותר). בהמשך כבר לא יצטרכו אתכם יותר כמתווך ויוכלו לפתור קונפליקטים בעצמם.

     

    גילאי 3-5

    בגילאים אלו השפה של הילד כבר עשירה ובמקביל המשחקים החברתיים משותפים ומורכבים יותר ומשלבים בתוכם גם תכנים דמיוניים אליהם נחשף בספרים וסרטים. עולם הדמיון ועולם המציאות מתערבבים זה בזה ולא אחת מעוררים בלבול אצל הילד. ילדים בגילאים אלו לעיתים תכופות מספרים סיפורים שיקריים המעוררים אצל הוריהם תרעומת והם ממהרים לתקנם "לא היה פיראט בגן, אתה מתכוון ששיחקתם בפיראטים".

     

    למען האמת דווקא משחקי דמיון אלו מפתחים חשיבה יצירתית. במקום לבטל אותם ו"לקרקע" את הילד במציאות אימרו לו "אז אתה אומר שפיראט ביקר היום בגן? זה נשמע כמו התחלה של סיפור מרתק! אולי נכתוב אותו?" אפשר גם לתת לו לאייר והנה כך בבת אחת יש לכם מזכרת נפלאה ודרך חיובית ובונה לעזור לילד להבחין בין דמיון למציאות.

     

    בשלב זה ילדים עשויים לשקר גם כדי לתת מענה למשאלת לב. למשל ילד שיספר שיש לו בבית מלא חיות או ילדה שתשתף שביומולדת שלה היא תסע לפגוש את הנסיכה סופיה בארמון או מקרה נפוץ אחר - כשילד משתף שאמא שלו בהריון ובקרוב יהיה לו אח תינוק ילד אחר יאמר מיד "גם אמא שלי!" למרות שאין כך הדבר.

     

    לא תמיד הילדים מבינים שהם אומרים דבר שקרי. הם כל כך היו רוצים שזה יהיה אמת, עד שלפעמים הם מאמינים לסיפורים שהם מספרים וכל נסיון לומר להם שאין כך הדבר רק יבסס אותם בעמדתם "זה באמת!". במקרה זה מיותר לדבר על "אמת" ו"שקר" אלא להתייחס למשאלת הלב ולעובדות במציאות: "מאוד היית רוצה שגם לך יהיה אח תינוק כמו לחברך, אך לאמא עוד אין תינוק בבטן. היא לא בהריון".

     

    בשלב זה גם הולכת ומתפתחת היכולת להבחין בין טוב לרע, מותר ואסור, והילד עשוי לשקר כשיודע שעשה דבר אסור כדי להתחמק מתוצאה שלילית או מעונש (כמו בדוגמא עם הדלי). באופן פרדוקסאלי דווקא שקרים מסוג זה מצביעים על הפנמת חוקים חברתיים שכן הם מראים שהילד מודע לחוקים. חשוב לבחון ביחד אתו מה בדיוק קרה כדי להבין את הסיבה שגרמה לו להפר את החוק ולעזור לו למצוא דרך חלופית לפתרון הבעיה. בכל מקרה יש להדגיש שאמירת האמת, גם אם היא לא נעימה, עדיפה על אמירת שקר, שאם מתגלה חמור בהרבה שכן הוא פוגע באמון בין אנשים.

     

    שקר יכול לשמש את הילדים גם כמניפולציה להשגת מטרה. כמו למשל במקרה של ילד שנהנה לשחק בגן עם הדינוזאורים ולבסוף ניגש לגננת לשאול אם יוכל לקבל אחד הביתה ומוסיף בקול עצוב "כי אין לי דינוזאורים בבית. בכלל אין לי צעצועים". כשהאמא תגיעה היא תופתע לשמוע על כך - לא רק שיש לו צעצועים רבים, יש לו גם אוסף דינוזאורים! עוד דוגמה אופיינית היא ילד שאומר "לא קיבלתי" כשמחלקים לילדים סוכריות בעודו לועס את הסוכריה שקיבל.

     

    במקרים כגון אלו מומלץ להתייחס באופן מינימלי למניפולציה ולהדגיש את האפשרות האלטרנטיבית להשגת המטרה: "אני מבינה שמאוד נהנית לשחק עם הדינוזאור בגן. הצעצועים בגן כדי שהילדים ישחקו אתם. תוכל לשחק אתו שוב מחר", או - "אם אתה רוצה עוד סוכריה אתה יכול פשוט לבקש".

     

    איך החיים נראים מנקודת מבטם של הילדים?

     

    סוג נוסף של שקרים הם שקרים מרצים, הנאמרים מתוך האמונה שזה מה שהשואל רוצה לשמוע. כשאתם נפרדים בבוקר מהילדים בגן ואומרים להם "שיהיה לך היום כיף" רוב הסיכויים שכשתאספו אותם מהגן ותשאלו "איך היה היום בגן?" תקבלו את התשובה "כיף". הילד יודע שזה מה שמצופה ממנו, (זה הרי הובהר לו בבוקר), ולכן אפילו לא יחשוב פעמיים לפני שיענה. זו, אגב, התשובה שתקבלו גם אם אתם כבר שמעתם מהגננת שהיה אחרת.

     

    אם אתם רוצים תשובה כנה ויותר מפורטת תפרדו ממנו בחיבוק ואמרו לו משהו בסגנון "להתראות אהוב, אני אחזור לאסוף אותך ב-X ואשמח לשמוע את כל החוויות שלך מהגן היום". דוגמה נוספת היא ילד שרואים עליו שמשהו קרה אך הוא אינו רוצה לשתף. לא מעט הורים (וגם גננות ומורים) ינסו לדובב אותו וכשהילד לא יגיב יתחילו לנחש.

     

    הצרה היא שלעיתים תכופות הילד יאשר לבסוף את אחד הניחושים גם אם אינו נכון רק כדי לתת מענה כלשהו ו"להוריד אתכם מהגב", מבלי לחשוב על שרשרת התגובות שעשויות להיות גורליות עבורו ועבור אחרים. מסיבה זו הזהרו מניחושים.

     

    במקום זאת התייחסו להבעה - "אני רואה שאתה עצוב, אתה רוצה לספר לי מה קרה?" במידה והוא לא עונה, נסו שוב בעדינות. אמרו שכך תוכלו לעזור, אך אם הוא דבק בשתיקתו יתכן והוא צריך את הזמן שלו. אמרו לו בקול רך היכן אתם נמצאים ושאתם זמינים עבורו מתי שירצה לשתף אתכם.

     

    גילאי 5-7

    בסביבות גיל חמש מתפתחת היכולת להבחין בין "אני" ל"אחר" ואיתה מתפתחת גם המודעות לשקר. זה השלב בו הילדים מתחילים להשתעשע ב"עבדתי עליך!" משחקים עם היכולת לגרום לשני להאמין. מעבר לשעשוע שבכך, הם גם שואבים ביטחון ותחושת כוח מהיכולת שלהם להשפיע על חשיבתו של האחר. זהו שלב התפתחותי טבעי וחשוב והילדים יכולים להשתעשע בו כל עוד אף אחד לא נפגע.

     

    מאחר ומדובר ביכולת מתפתחת לא תמיד הם יהיו מודעים לתחושות האחר ולכן אם הם משתמשים בהלצה פוגענית מתפקידכם להסביר להם זאת. אגב, לא אחת הם ישתמשו בהלצה שנעשתה על גבם. מצד אחד יש לכך חשיבות עבורם - לא להיות רק בצד הקורבן (של ההלצה) אלא גם בצד החזק, היוזם אותה. מצד שני זה מעודד המשכיות של דבר שלילי. אם ילדכם מעורב בהלצה שלילית, דברו איתו על הרגשות המלווים לכך ועל העובדה שזה לא יהיה חברי לעשות זאת לאחר.

     

    לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

     

    בשלב זה הילדים כבר מודעים לטוב ורע, מותר ואסור, והחשיבה הערכית שלהם נבנית. כשמשקרים הם לרוב יודעים שעשו או אמרו משהו שלא צריכים היו לומר או לעשות. הם מרגישים רע עם הדבר (התפתחות מצפונית) אך חוששים יותר מהתגובה ולכן ישקרו כדי לחמוק מעונש. מסיבה זו חשוב לדבר איתם על הדברים. על חשיבות אמירת האמת לבניית אמון והיכולת שלכם לעזור כשנסיבות המציאות ברורות לכם. בנוסף, למדו אותם לקחת אחריות ואם משהו מרגיש להם לא נכון או לא נעים לחזור ולתקן בין על ידי כך שיחזירו דבר שלקחו, ידברו עם חבר שנפגע, ינקו דבר שנשפך וכד'. למידת האחריות האישית לא תוכל להגיע כתוצאה מענישה אלא כתוצאה משיחה כנה הבוחנת את הארוע וחשיבה משותפת על דרכי תיקון אפשריות.

     

    עוד סיבה נפוצה לשקרים בגילאים אלו נובעת כתוצאה מרגשות עזים, כגון קנאה ("אז מה, גם לי יש כזה בבית"), תחרותיות (ילדים המרמים במשחקים למשל), שנאה (יפלילו ילד בדבר מה בכדי שיכעסו עליו) או אהבה (פתאום מסתבר שהם אוהבים את אותם הדברים, גם אם לא כך היה הדבר עד שהכירו). הדרך להתמודד עם שקרים מסוג זה היא לתת לרגש שם. "אני מבין שאתה מאוד מקנא ביונתן וזה גורם לך לעשות דברים שאחר כך אתה מצטער עליהם". או "שמתי לב שכל פעם שאתה מרגיש שאני עומדת לנצח במשחק המספרים שלך בקובייה פתאום עולים. אתה כל כך רוצה לנצח עד שאתה מוכן לרמות במשחק בשביל זה!" ואז בדקו איתו אפשרויות להתנהגות אלטרנטיבית שתתן מענה לאותו רגש, תוך לקיחת אחריות על רגשותיו ומבלי לפגוע באחר.

     

    גילאי 7-12

    בגילאים אלו הולכת ומתגברת המודעות החברתית וחשיבותה עולה. הרצון של הילדים להרשים ולמשוך תשומת לב כדי להתקבל חברתית הוא חזק ולעיתים יהיו מוכנים להגמיש את המציאות לטובת העניין. כך למשל ילד ללא פלאפון יכול לספר שיש לו בבית אייפון 6 והוא לא מביא אותו כי הוא נורא יקר וההורים שלו לא מרשים לו. אם יבואו אליו חברים ויבקשו לראות רוב הסיכויים שהאייפון בדיוק יהיה "בתיקון". העניין עם הגוזמנים למיניהם הוא שדי מהר עולים עליהם והשקר הופך לנושא לעג וכך ישיגו בדיוק את ההפך מהמטרה שלשמו נוצר.

     

    במקרים קיצוניים יותר יהיו גם ילדים שיגנבו כסף מארנקי הוריהם כדי לרכוש מותגים או לקנות ממתקים ולחלק לחבריהם, שוב מתוך הרצון של להיות מרכז חברתי. כשהתנהגות כגון זו מתגלה, שהיא על גבול הפלילי, הבהירו זאת לילדים ושוב, בררו איתם את הסיבה למעשה. הם צריכים כסף? דאגו לשמור על ערוץ תקשורת פתוח שידעו שהם תמיד יכולים לפנות אליכם. הם רוצים כסף עבור משהו שאתם לא מרשים להם? אל תסתפקו בתשובה מסוג "אמרתי לא ובזה נגמר העניין" אלא הסבירו את הסיבה, ההגיון, הערך העומד מאחורי הסירוב ("זה לא בריא", "זה מסוכן", "זה לא לגילך" וכדומה).

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    כעת, מה עושים עם הכסף שנגנב? הוא יצטרך להחזיר אותו. להרוויח אותו. במקום להעניש אותו למדו אותו את הערך של הכסף ע"י עבודה ששכר בצידה. איזה פרוייקט מזמן רציתם לעשות בבית והוא יכול לקחת בו חלק? לצבוע גדר? לרחוץ את הרכב? לשתול באדניות? וכד'. בנוסף כמובן שלא יוכל לקבל כסף לסרט או כל דבר אחר שירצה כי זה ירד מהכסף שלקח. הרעיון הוא שילמד את הערך של הכסף ובה בעת שיבין שהפשע אינו משתלם.

     

    המודעות לאחר שהחלה בשלב הקודם ומתפתחת כאמור עוד יותר בשלב זה עם מודעות גם לרגשותיו של האחר ומתוך הרצון שלא לפגוע בו מתפתח גם שקר מסוג אחר - שקר לבן. למשל להגיד לילד שהגיע עם כובע לבית ספר, ואומר שאין מצב שיוריד את הכובע כי הוא הסתפר אתמול ויצא ממש גרוע, חבריו ישכנעו אותו להוריד ויבטיחו לו שיצא מוצלח ממש, גם אם לא כך הדבר בעיניהם. אנחנו סלחנים בהרבה על שקר מסוג זה כי כוונתו טובה אם כי כשמתגלה עשוי להיות פוגעני לא פחות ואולי אף יותר, כי לרוב יאמר מאנשים הקרובים לנו עליהם אנחנו סומכים שיהיו דוברי אמת.

     

    שקר נוסף הרווח בגילאים אלו הוא שקר שמטרתו המנעות מעשיה. לדוגמה "אין היום שיעורים", "צחצחתי שיניים", "סידרתי את הילקוט" וכד'. לשקר הזה אפשר להגיע ממקום אמפתי - אני מבינה שזה לא משהו שאתה אוהב לעשות או רוצה לעשות כרגע אבל חשוב שתעשה זאת. למה לדעתך זה חשוב? אם יוכל לחשוב על תועלת, במיוחד אחת שבאמת חשובה לו, יהיה לו קל יותר לבצע את המטלה. אם הוא לא יודע עזרו לו למצוא תועלת שתהיה רלוונטית עבורו מעבר ל"כי צריך".

     

    בשלב זה חשוב גם להראות לילדים שאין אמת אחת לכל והמציאות פנים רבות לה וכל אחד עשוי לפרש אותה באופן שונה. לפעמים יגיעו הביתה נסערים ויספרו לכם על "נועם השקרן הזה, אתמול הוא אמר לי שהוא הולך היום לסבתא שלו והיום שמעתי שהוא קבע עם אורי שהוא יבוא אליו!" מתפקידכם להראות לו זויות שונות, אפשריות גם הן: "זה לא אומר שהוא שקרן. יתכן שאמור היה ללכת לסבתא שלו ומסיבה כלשהי התכניות השתנו".

     

    התגובה שלנו

    אמנם השקרים שזורים באופן טבעי בשלבי ההתפתחות והמודעות שלנו, מילדות לבגרות, אך התגובה שלנו לגילויים חשובה ביותר ועשויה להשפיע על הסלמתם או התמעטותם של השקרים השונים. במידה ואתם נוכחים כי מסיבה כלשהי יש הסלמה, או שקרים החוזרים על עצמם, או שאתם חושדים במשהו והילד אינו משתף וכן בכל מקרה של שקר רציני שאינו מאפיין את הילד מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.

     

    כל השקרים שהזכרתי אינם נעלמים לגמרי ככל שאנו גדלים, אלא יורדים משמעותית במינון או נעשים מורכבים יותר ומתוחכמים יותר, תלוי כמובן באדם ובנסיבות. שקרים מלווים אותנו גם בחיינו הבוגרים בפוליטיקה, בשקרים לבנים, ברמאויות קטנות להן מוצאים צידוקים. הילדים חיים בצילנו, רואים הכל, סופגים ומפנימים. הקוד האתי לו הם חשופים יהיה הפנס המאיר לדרך בה ינקטו. אל תצפו מהם לנהוג ביושרה מעבר למודל אליו הם חשופים והכוונה לא רק למה שהם שומעים בחדשות אלא גם ובעיקר לתגובה שלכם בבית לחדשות אלו.

     

    זכרו - כילדים הם לומדים. הם עוד לא יודעים. הם מתנסים ובודקים כדרכם של ילדים. היו סבלניים. הנחו אותם. למדו אותם על אמון ועל השפעת השקר על היכולת לתת בהם אמון. על הפגיעה האישית והחברתית שמביא עימו השקר. למדו אותם לומר אמת עד כמה שניתן. עזרו להם לפתח חשיבה עצמאית לפתרון בעיות בדרך הישר ומעל הכל למדו אותם שאתם תמיד שם בשבילם ולמענם וגם אם אתם כועסים אתם תעזרו להם לפתור כל קושי אליו יקלעו. ובשביל לעזור להם באמת חשוב שיהיו ביניכם יחסי אמון. חשוב שתדעו את האמת.

     

    בהבעת רגשות קשה לשקר, שם יוצאים הדברים האמיתיים. צפו בסרטון המקסים: 

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים
     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    "צחצחתי שיניים ואין היום שיעורים"
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים