שתף קטע נבחר

 

"התסריטאי": מציאות נושכת

הסדרה החדשה של סייד קשוע מתכתבת עם חייו הפרטיים, ומספרת על יוצר שחווה משבר. מדובר בגרסה ריאלית ואכזרית יותר של התוכנית הקודמת שלו, "עבודה ערבית" - שאפו על האומץ

את הסוף – או יותר נכון את האמצע – אנחנו כבר יודעים. סייד קשוע, העיתונאי והתסריטאי של "עבודה ערבית", קיבל משרה שהוצעה לו בארה"ב ועבר עם המשפחה שלו מארץ-הקודש לארץ הקצת-פחות-קודש אבל כנראה יותר מרחב מחיה. אולי זו התחושה שהדו קיום הקריספי של ערבים ויהודים בישראל עומד להתפצח בקרוב. ואולי מדובר דווקא בתוצאה של משבר גיל ה-40 שלו, עליו נוכל ללמוד ב"התסריטאי", הסדרה החדשה שכתב ושתעלה הערב (ה') בערוץ הראשון (ובהמשך בשידור שני בערוץ 2 בשידורי קשת, שהיתה שותפה ליצירתה).

 

"התסריטאי". בין מציאות לבדיון    (באדיבות: הערוץ הראשון)

"התסריטאי". בין מציאות לבדיון    (באדיבות: הערוץ הראשון)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

כאתב (יוסף סווייד) הוא בן דמותו של קשוע, תסריטאי וסופר ערבי-ישראלי שגר בשכונה חילונית בירושלים. מאחוריו כמה עונות מוצלחות של הסדרה "עבודה ערבית", הוא כבר התבסס בנישה של ערבי-ישראלי שלא שייך לשום צד והוא לא מצליח – או לא רוצה – להטיל עוד ביצת זהב. כשמשדלים אותו לכתוב עוד קומדיה על ערבים ויהודים, הוא מגיב ברתיעה. עכשיו הוא רוצה לכתוב סדרה על המקום שהוא נמצא בו היום, גבר בן 40 שמאס בנישואים שלו ובעבודה שלו ובהחלטות שהוא צריך לקבל, ומנסה למצוא פרצה אל חיים שהוא מסוגל לחיות אותם ולא רק לתפקד בהם.

 

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"ארץ נהדרת": המציאות עולה על הסאטירה

"בית ספר למוסיקה": תנו לילדים לשיר 

"פארגו": יש צבע בקרח

 

"התסריטאי" מרוויחה פה שני עולמות. ירצה או לא – הגיבור של קשוע לכוד במציאות דו-לאומית שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות שלה על היום-יום שלו. הילדים שלו שכבר לא רוצים ללמוד ערבית, ואשתו שמתעקשת שיישארו מחוברים למקום שהגיעו ממנו. נותני שירות שמתנהגים אליו בחשדנות, ועולם השואו ביז שרוצה בו כערבי מחמד. אבל כל מה שכאתב רוצה זה שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו לקרוס אל תוך משבר גיל ה-40 שלו, זה שאין לו שפה או דגל.

 

"התסריטאי". מחטטת בפצע (צילום: באדיבות הערוץ הראשון) (צילום: באדיבות הערוץ הראשון)
"התסריטאי". מחטטת בפצע(צילום: באדיבות הערוץ הראשון)
 

לא מעט נקודות השקה יש ל"תסריטאי" עם המציאות, נקודות שיוצרות את הרושם שקשוע פשוט פרש את החיים שלו עם כל התסכול, המרירות והחולשות, אחד לאחד על המסך. שי קפון הוא אכן הבמאי של "עבודה ערבית" כמו הדמות שהוא מגלם. העונה החמישית של "עבודה ערבית" לא נראית באופק וקשוע אכן ערך בסופו של דבר את העונה השנייה של "שטיסל" (שתעלה בסוף החודש), ממש כמו בסדרה. אם קשוע באמת חשוף פה כמו שהוא רוצה שנאמין, אז שאפו על האומץ. לאוסמוזה הזאת בין המציאות לבדיון יש המון כוח, והיא אחד המנועים החזקים של הסדרה.

 

סווייד מצוין בתור כאתב – אולי כי בתור שחקן ערבי הוא חולק עם קשוע את אותה הדואליות, והמבט המוטרד שלו עושה חצי מהעבודה. הבימוי (שי קפון) והצילום משרתים את הראייה הקלאוסטרופובית שלו וביחד הם מסתכמים לגרסה ריאלית ואכזרית יותר של "עבודה ערבית". אין ספק, הפעם לא באנו לכאן לגחך, באנו לחטט בפצע בלי לטשטש או לעקוף את הכאב (מי אמר "לואי"?). דווקא הדמויות הנשיות בסדרה – אשתו של כאתב (רובא בלאל) או נשים אחרות שהוא פוגש, הן דו מימדיות, אבל כנראה אי אפשר לקבל את הכל. ואם "התסריטאי" דומה במשהו לעתיד של הערוץ הראשון, כדאי לכולנו לעלות על הדולוריאן כבר הערב.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: באדיבות הערוץ הראשון
יוסף סוויד מצוין בתפקיד הראשי
צילום: באדיבות הערוץ הראשון
לאתר ההטבות
מומלצים