ישראלים באמריקה - התנועה החדשה
הכנס הגדול השני של ארגון ה-IAC הביא לוושינגטון 1,300 משתתפים ודיונים לוהטים כמעט כמו המצב בארץ
כנס הקהילה הישראלית-אמריקאית השני בארה"ב נחתם ביום שני האחרון לפני הצהריים במילותיו של התורם הגדול והעיקרי עליו נשען הארגון שלדון אדלסון: "אנחנו משפחה אחת וצריכים לדאוג האחד לשני". מילותיו מיצו את ההתרחשות שמתקיימת בשנתיים האחרונות, מאז הוקם ה-IAC שהחל את דרכו לפני שמונה שנים בקליפורניה עם תרומתו של חיים סבן שנעדר מהכנס עקב חילוקי דעות בנושא החרם על ישראל, והתגבש לידי ארגון כלל ארצי בארה"ב עם כניסת הצ'ק הגדול של המולטי מליונר ואיש הקזינו שלדון אדלסון. אדלסון מקיים את עקרון הערבות ההדדית בכל מה שנוגע לתנועה הישראלית החדשה בארה"ב, והם מצידם נענים לו במיפגנים עוצמתיים שדורשים השקעה גרנדיוזית של ממון, לצד כח אדם מסור למטרה, ובמה לתפיסת עולמו שלא מתכתבת תמיד עם המציאות במדינת ישראל.
הדבר ניכר כש-1,300 אנשים, בהם מוזמנים רבים מרחבי העולם נחתו בוושינגטון הבירה כדי לדון במצבה הפוליטי של ישראל, לחשוף תוכניות אותם הם מקיימים בקהילותיהם המקומיות ולהיחשף למיזמים של אחרים. ה-IAC מצידו נתן במה לכ-217 ארגונים שהשתתפו בכנס, מי בפאנלים ודיונים שהתקיימו במשך יום אחד שלם ומי בהצגת מרכולתו בשני ירידים שהתקיימו במרכז שבין אולמות הכינוס, ולאלה שלקחו חלק כקהל קשוב ודינאמי. גם חילופי המשמרות על כסא המנכ"ל בין שגיא בלשה שישוב לישראל בקרוב, למנכ"ל הנכנס שוהם ניקולט ועמדת היו"ר שון אבן חיים שפינה מקום ליו"ר הנכנס אדם מילשטיין לא נעדרו מהמפגן.
נראה כי שני סקרים שנערכו בעשר השנים האחרונות בארה"ב ומצביעים על היעלמותה של הזהות הישראלית בקרב בני הדור השלישי לישראלים מדור תש”ח, הדליקה נורות אדומות רבות בקרב הקהילות. היהודים האמריקאים שומרי המסורת זילזלו בסקר ה"פיו" ולעומתם, הרוב בארה"ב (כ-80%) יודעים כי זו האמת. ובין אובדן הזהות הישראלית, להתבוללות הגואה בקרב הקהילה היהודית באשר מוצאה הוא, יש למה לדאוג.
אדם מילשטיין ושגריר ישראל לאו"ם לשעבר רון פרושאור
לאור שני הנתונים הקשים הללו חלה התעוררות רבתי, וקולות החלו להישמע מכיוונים שונים, החל באלה שקראו לשנות את השיח לגבי ישראלים שעזבו את המדינה מסיבות שונות, וכונו בכינויים שהשפילו אותם, או לפחות גרמו להם להנמיך ראש, וכלה באלה שלקחו את הדברים לעשייה משמעותית והרימו קול הסברתי. נראה כי היללה "ששום דבר לא נעשה" ו"אין מספיק תקציבים להסברה" מקבלת תפנית לעשייה בשטח, שרחשה בשנים האחרונות בעיקר בקליפורניה, וכמו סטארט אפ שנבנה מחלקי פאזל קטנים, קיבלה השקעה משמעותית שתומכת באופרציה ובשיווק של הפצת הבשורה לכל עבר. החל בדור הצעיר ביותר שמיזם "ספריית פיג'מה" מתכתב עם צרכיו, דרך תמיכה משמעותית בתנועת "הצופים" שמקיימת עשרים שבטים עם הנהגה מסודרת, "משלנו" שמתפשט באוניברסיטאות שם פני השטח מבעבעים ודעות מתגבשות, וכלה בבני הדור הבוגר שמגדל כאן את ילדיו, וזקוק לקשר עם ישראל ברמה התרבותית, מעבר לחדשותית אותה הוא יונק בקלות ללא עזרה חיצונית.
הארגונים שהיו קיימים עד למפץ הגדול קיבלו חיבוק כלכלי משמעותי, והפכו לגוף גדול וחזק עם השקפת עולם מתגבשת. בני הדור שהגיעו לארה"ב ב-20 השנים האחרונות יכולים לפתע להרים ראש, ומבלי להתבייש להבין שיש להם קול וכח השפעה במישורים רבים, וכל זאת מבלי להתנצל. מתוך הרוח הגבית הזו צמחו מיזמים רבים והאחרון והמשמעותי ביותר אולי בתחום ההסברה הוא האפליקציה Talk Israel שרק בקעה לאויר העולם לפני כחודש בניצוחו של ד"ר עמיר גבעון שמעורב בארגון מימיו הראשונים ואחראי להקמה של 'בינה' והרצתה בשנה וחצי הראשונות להקמתה.
דוברים מקצוות הקשת הפוליטית של ישראל צעדו לבימה בזה אחר זה, כשאנשי תקשורת ישראלים מכובדים מובילים אותם בשאלות משמעותיות על עתיד העם היהודי, והכל מתנהל באנגלית, לעיתים רצוצה, הן מצד התקשורת ובעיקר מצד הדוברים הישראלים. אפילו שרת המשפטים, איילת שקד, שחשבה לבטל את השתתפותה בכנס עקב המצב הביטחוני הקשה בארץ, קיבלה את במת הפתיחה והעידה כי מצאה שהכנס הוא קריטי בימים אלה, ויש חשיבות לפגישה עם הקהילה הישראלית בארה"ב שנחשבת אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל. עוד הצהירה השרה כי ישראל לא תוכל לשרוד עוד בלי קיומה של קהילה ישראלית חזקה בארה"ב.
בהמשך עלה יו"ר האופוזיציה יצחק (בוז'י) הרצוג והביא את משנתו הסדורה בנושא מדינה אחת לשני עמים והתייחסותו לטרור הפנים ארצי והבינלאומי. למרות הנסיון להביא דוברים מכל קצוות הקשת הפוליטית, לא הצטיינה הבמה בדוברים שמאלה מהעבודה. לא נעדרו מהבמה הדוברים משני קצוות המפה הפוליטית האמריקאית, בהם חברי הקונגרס אליוט אנג'ל (D) ואד רויס (R) שהוכיחו מעל הבמה כי עמדת ארה"ב כלפי קיומה של מדינת ישראל מאוחדת וברורה. מיותר לציין שהעיסוק בהסכם האיראני שנחתם ונסגר, וקיבל פרשנויות רבות לזמן שהוא "קונה" (כל דבר שנע בין 5-13 שנים) לא ירד מהפרק, והדוברים הראשיים לא יכלו להתעלם מהדיון עליו.
חברי הכנסת הרבים השתתפו כדוברים גם בפאנלים הפנימיים שדנו בזהויות שנושאים ישראלים שבחרו לחיות מחוץ לישראל, באנשי חינוך פורמאלי וא-פורמאלי, יזמים בתחומים שנוגעים לקהילה הישראלית כאן ועוד. בפאנל נשות עסקים בהנחייתה של העיתונאית דליה בן ארי, הצהירה ח"כ מטעם העבודה וקדימה בעבר, דליה איציק, כי למרות שהכריזה בדצמבר 2012 על פרישה מהחיים הפוליטיים, היא חוזרת לפוליטיקה בקרוב.
בין הדוברים הבולטים בכנס נמנה גידי גרינשטיין, מייסד ונשיא מכון ראות בישראל, שספרו על סוד הקיום של העם היהודי עושה כנפיים, והוא מוצא חשיבות רבה לקיומו של ארגון ה-IAC בארה"ב. במהלך הכנס הוא דן עם הרב הראשי לישראל, דוד לאו, שנתן במה לדעה הרווחת בעולם האורטודוקסי שם לא יתנו לאישה לשמש בעמדת רב בישראל וזכה לקיטונות מצד הפמניסטיות בקהל, ובינהן טובה בירנבאום שבאה מבית חרדי, חיה כחילונית ונמנית בין הדמויות הבולטות בתנועת היהדות המתחדשת בארה"ב ומנחה את תוכנית הדגל למנהיגות ב-IAC בשם 'גוונים'.
כנס המנהיגות הישראלית יצא לדרכו כשהוא נאלץ לשאת על גבו מטענים כבדים וביניהם התייחסות לחרם העולמי על ישראל, הקרב על ההסברה הישראלית, המאמץ לבניית תנועה ישראלית מקיפה בארה"ב שרק מתחילה לרקום עוד וגידים לקראת העתיד תוך חיזוק תמידי של המודעות בקרב הישראלים החיים בארה"ב לחשיבות של שימור השפה והתרבות העיברית כחלק משמעותי בזהות שלהם ושל בני הדורות הבאים. הכפלת מספר הנוכחים בו, העידה יותר מכל על החשיבות שמוצאים הישראלים בארה"ב לדיבור על הנושא ועל המודעות הגוברת. הגדלה משמעותית של מספר הארגונים החברים בו אמורה לבסס את העתיד של הקהילות השונות בארה"ב ולתת ביטחון בזהות הישראלית שלהם ושל בני הדורות הבאים.
שלדון אדלסון
מומלצים
