מכתב ליצחק / דעות
בשנת 1992 כתב מתן פלג מכתב לראש הממשלה רבין שהשיב לו במכתב תודה וכתב לו על חשיבות המשא ומתן לשלום. 23 שנים אחרי, מתן כותב לו שוב
יצחק היקר,
23 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך. הייתי אז ילד בן 10 והתרגשתי מעצם העובדה שבכלל טרחת לענות לי. "אנחנו נמצאים במשא ומתן לשלום והכי חשוב לכולנו הוא השלום, כדי שאתה וחבריך תגדלו בארץ ללא מלחמות" כתבת לי. "תודה מכל הלב על המכתב".
הרבה השתנה מאז בחברה הישראלית. רוב העם התפכח מחלומות המשוואה של "מסירת שטחים תביא שלום". ומי שלא הבין את השיעור שערפת עשה לנו באוסלו, קיבל את זה יפה מהחמאס לאחר ההתנתקות מגוש קטיף. אני לא יודע אם עדכנו אותך שם בגן עדן, אבל את הסירוב לקבל את המציאות לקחנו כאן עד הקצה. 8,000 יהודים גרשנו מתוך אותה תקווה שהתבדתה כמו בפעם ההיא. היום כולם יודעים שמסירת שטחים מביאה טרור והרס. לא שום דבר אחר.
גם השמאל הציוני שאתה מכיר התגמד לממדים מבהילים. במקומו השתלטו על המפלגה ההיסטורית הזו, מנהיגי נישה וסתם אנשים חסרי דרך. אלו שנותרו נאמנים לדרכך הציונית ועדין צולחים את הפריימריז- מעדיפים לשתוק.
אילו היית מתמודד היום לראשותה של מפלגת העבודה, קרוב לוודאי שהיו קוראים לך לאומן, גזען ואפילו ימין קיצוני. שולחים אותך לליכוד או אפילו לבית היהודי.
כי אתה יצחק, שלא כמו השמאל של היום, הבנת שאת הטרור חייבים לחסל. בלי בג"ץ ובלי בצלם. באינתיפאדה הראשונה הורת "לשבור להם את העצמות". לו היית מדבר כך היום, ב"שלום עכשיו" היו מוציאים נגדך פוסטים זועמים בפייסבוק, בצלם היו קוראים ליועמ"ש לחקור אותך על הסתה ושאר הארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה היו מכריזים על קץ הדמוקרטיה.
המורשת האמיתית שלך, יצחק, זו של הפלמ"ח, של מלחמה בלתי מתפשרת בטרור, של אהבת ירושלים המאוחדת ואהבת ישראל, הונחה בצד. בצל.
אלו הרואים עצמם כ"ממשיכי דרכך" קוראים לקרוע את ירושלים לגזרים מבלי שהם בכלל מכירים מחצית מהרבעים והרחובות בעיר. הם מעדיפים להקל על משפחות של מחבלים מאשר על אזרחי ישראל. לחלקם לא נוח ממש עם מילות התקווה, וגם לא ממש עם המושג מדינה יהודית.
המשפטיזציה שממנה חששת עד כדי כך, שהסכמת להביא לכאן שכיר חרב מתוניס שיעשה במקומך את העבודה, משתוללת במסדרונות ו"ממשיכי דרכך" הם הראשונים להגן עליה. היא מסכנת כל חלקה טובה בצבא ובצביונה של המדינה. ממש כמו שתמיד חששת שיקרה.
אתה יצחק, בן הארץ הזו, שראה אותה בנס תקומתה, לא הייתה מרשה שמורשתך תוצא כך מהקשרה.
