שירה: "קרוב באותה המידה אל המוות"

המראה הכפולה

בְּשָּׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בֵּין אִמִּי

לְבֵין הַיַּלְדָּה, אֲנִי פִּתְאוֹם נִרְעָד,

כְּאָדָם הַמַּבִּיט בִּשְׁתֵּי מַרְאוֹת בְּבַת אַחַת.

וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יִפָּתֵר הַגּוּף

וְלֹא תְּגַלֶּה לִי הָרוּחַ אֶת סוֹדָה.

מַבִּיט בְּגַבָּה. וְהִנֵּה בִּתִּי צוֹחֶקֶת,

אֶת צְחוֹק הָעוֹלָם הַבָּא.

אחרית

וְאֵלֶּה הָיוּ יְמֵי הַשֶּׁקֶר וְלֵילוֹת הַכָּזָב. וְכָל מַה

שֶׁיָּגֹרְתִּי מִפָּנָיו בָּא. וְכָל מַה שֶׁבָּא –

יָגֹרְתִּי מִפָּנָיו. וְהָיִיתִי כְּאִישׁ אַחֵר שֶׁחַי

אֶת חַיָּיו. וְהָיִיתִי כְּגֶדֶם

עֵץ אוֹ כְּנַחַל שֶׁסָּטָה מֵעֲרוּצָיו.

וְלֹא פָּגְעָה הַסּוּפָה

וְלֹא עָלָה הַיָּם

עַל גְּדוֹתָיו. לְעִתִּים

מַחְרִיב אָדָם אֶת בֵּיתוֹ

בְּמוֹ יָדָיו.

השליח

וּמִי שֶׁנּוֹלָד לְפִי הַבָּשָׂר וְעַל פִּי הַהַבְטָחָה

לֹא תַּעֲלֶה בְּיָדוֹ הַבְּרִיחָה מִפְּנֵי הַהַשְׁגָּחָה,

כִּי הוּא הַשָּׁלִיחַ וְהוּא עַצְמוֹ הַבְּשׂוֹרָה.

וּכְשֶׁבָּא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר כְּבָר הִתְגַּשְּׁמָה

הַנְּבוּאָה, וְשָׁרָה הַקָּנָרִית עַד כְּלוֹת כֹּחָהּ.

וּכְשֶׁבָּא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר וְהִיא כְּבָר הֲפוּכָה,

וְהָלַךְ בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ וְנָפְשׁוֹ דְּרוּכָה.

וּבַשָּׁמַיִם עָמְדָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ כֶּתֶם שֶׁל דָּם. וְלֹא הוֹעִילוּ

חִצֵּי הַמִּלִּים שֶׁשָּׁלַף מֵאַשְׁפַּת הַנֶּפֶשׁ וְלֹא

הוֹשִׁיעוּ הַסְּפָרִים מִפְּנֵי הָאָדָם.