"אנחנו רוצים להיות איתם כשהם גדלים"

מרקו פרנקו־גלאור בן ה־6 וחצי היה אמור לעלות לפני חודשיים לכיתה א' בבית־הספר היסודי הסמוך לביתו בכפר־ויתקין. אחיו סימון בן ה־5 היה אמור ללכת לגן חובה. אבל במקום לפקוד את מערכת החינוך המסורתית שניהם לומדים עכשיו מדי יום בבית, יחד עם תלמידה נוספת שמוכרת להם היטב: אחותם צ'רלי בת השנתיים.

האם הדר, ד"ר לקרימינולוגיה, ובעלה גיא, מהנדס, קיבלו את ההחלטה לא לשלוח את הילדים לגנים ולבתי־הספר כשמרקו היה בן שנה וחצי. "כשכולם סביבנו חיפשו מסגרות, אנחנו רצינו להשאיר אותו עוד קצת בבית", מספרת האם. "ככה עשינו גם עם האחים שלו. רצינו להיות נוכחים בתהליך הגדילה שלהם, ולכן מעולם לא הייתה אצלנו מטפלת ואף פעם לא שלחנו אותם אפילו למעון. הם תמיד היו בבית ותמיד דאגנו שאחד מאיתנו יישאר איתם".

סדר היום של שלושת הילדים בחינוך הביתי מתחיל בסביבות 10-9 בבוקר. אין צלצול, כמובן, גם לא לחץ. "אנחנו לא אוהבים את הקצב המהיר של החיים ולא רוצים לקום מוקדם בבוקר ולזרז אותם", אומרת הדר. "אנחנו גם לא חושבים שילדים צריכים ללכת כל יום למסגרת גדולה, שגרתית וקבועה. מצב שבו לומדים 40-30 תלמידים בכיתה הוא בלתי אפשרי וגורם לילדים לתחושת הישרדות. בחינוך הביתי כולנו חווים את החופש שלנו בקצב המתאים, ומה שחשוב לנו הוא שכולם יהיו מאושרים".

מה כוללת תוכנית הלימודים? מילוי חוברות קריאה וחשבון, טיולים וחוגים, ובעצם כל דבר שהילד רוצה. משפחת פרנקו־גלאור משתדלת לספק לכל אחד מהילדים גם סביבת לימודים עם גירויים, למשל פינה עם אותיות שמרקו יכול לשחק איתן. "הבן שלי יכול לשבת שעתיים על חוברות עבודה ובמשך שבועות שלמים לא לגעת בהן, וזה בסדר משום שהוא נחשף ללמידה אחרת גם אם אינה פורמלית־דידקטית. מרקו כבר קורא וכותב, ובחשבון הוא ברמה של כיתה א'", אמרה אתמול הדר. "בחינוך הביתי אנחנו מקשיבים לקצב של הילדים ומתאימים את הלמידה לכל אחד מהם".

כדי שהילדים לא ייפגעו מבחינה חברתית, הוריהם מפגישים אותם עם ילדים אחרים הלומדים בחינוך ביתי. בשעות אחר הצהריים הם הולכים לחוגים, שם הם פוגשים ילדים נוספים. ומה לגבי העבודה של ההורים? כדי שיוכל להיות עם הילדים עבר האב לעבוד בחצי משרה. הדר עצמאית, ולכן מתאימה את היקף משרתה בהתאם לצורכי הילדים.