שתף קטע נבחר

אריק סיבלין: "באך בחר בי"

בספרו "הסוויטות לצ'לו" הסופר אריק סילבן כתב את סיפורן של היצירות המסתוריות של יוהאן סבסטיאן באך, שמרגע שנחשף אליהן - שינו את חייו. "הספר הוא מסע מתוך עולם הפופ והרוק אל עולם המוזיקה הקלאסית, וזה בהחלט מסע שאני ממליץ גם לאחרים לעבור אותו". ראיון

"כתיבת הספר הזה באמת הפכה את חיי, ואפשר להגדירה במובן מסוים כאובססיה שלא עזבה אותי עד עצם היום הזה", כך אומר אריק סיבלין.

 

סיבלין, עיתונאי ויוצר סרטי תעודה קנדי, כתב את "הסוויטות לצ'לו" (הוצאת כתר, תרגמה: סמדר מילוא), ספר המספר את סיפורן של היצירות המסתוריות של יוהאן סבסטיאן באך, ואת האופן שבו חייו ויצירות אלו התממשקו עם המוזיקאי פאבלו קזאלס.

 

לכאורה, ספרים על מוזיקה קלאסית ויוצרים קלאסיים מתויגים כמעט אקסיומטית כטקסטים ייעודיים, במידת מה אפילו אליטיסטיים. אבל קריאה בספרו של סיבלין טומנת בחובה לא מעט ממדים. זו לא רק הביוגרפיה הייחודית של באך שנשזרת דרך הסיפור על הסוויטות, ולא רקהצלילים הבארוקיים הקסומים שמהווים מעין פסקול מודע ובלתי מודע לכל פרק - זו בעיקר תחושת ההתפעמות והגילוי של סיבלין עצמו, שלוקח את הקורא יד ביד, אוזן באוזן, בעצם, וגורם לו לחוות כמעט בדיוק את מה שהוא חווה, גורם לגלות את באך מחדש, למרות שלכאורה הוא אחת הדמויות הגלויות ביותר בהיסטוריה, לפחות מבחינה מוזיקלית.

אריק סילבן. יצירות לא שגרתיות לצ'לו (צילום: Marcie Richstone) (צילום: Marcie Richstone)
אריק סילבן. יצירות לא שגרתיות לצ'לו(צילום: Marcie Richstone)
 

יוהאן סבסטיאן באך נולד ב-1685 בעיירה בשם אייזנך בגרמניה, כנצר למשפחת מוזיקאים. אביו היה האורגניסט הקבוע של כנסיית גאורג הקדוש, וכן כנר וויולן מצוין, שהדריך את יוהאן הצעיר ביסודות הנגינה בכינור ובצ'מבלו. יצירותיו של באך, המוכרות יותר או פחות, כתובות תוך מיצוי אמנותי מופלא של טכניקת הקונטרפונקט. הן נודעות בעומקן האינטלקטואלי וביופיין האמנותי ולפיכך, רבים רואים בו כמי שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית. בתקופתו נודע בעיקר כנגן עוגב וירטואוז, ולאחר מותו דעכה תהילתו, אך היא הושבה לתודעת הציבור במאה ה-19 ומאז למעשה, כנראה רק צוברת תאוצה. מלבד הסוויטות המדוברות, הוא ידוע גם בזכות יצירות אלמותיות אחרות כמו טוקטה ופוגה ברה מינור, וריאציות גולדברג ועוד.

 

"כל רגע פנוי קראתי על באך, חשבתי על באך, האזנתי לבאך, אפילו שכרתי צ'לו והתחלתי לקחת שיעורים. לא ממש הגעתי רחוק מדי בכך, אבל חשבתי, איכשהו, שזה יכניס אותי יותר לרוח של הסיפור, למרות שבעצם כבר הייתי הכי עמוק בפנים שאפשר", ממשיך סיבלין. "למעשה, פתאום מספרים שרירותיים קיבלו בעיניי משמעות אחרת. בכל פעם שראיתי מספר שהוא שנה שקשורה לסיפור, כמו למשל 1890 או 1685, משהו הבהב לי במוח, ועד היום זה ככה. יש מספרים שלעולם כבר לא יהיו תמימים או סתם מספרים".

 

המסע של סיבלין החל בשנת 2000. ערב אחד, תמים לכאורה, הוא האזין בלי שום כוונה מוקדמת לרסיטל של הסוויטות לצ'לו. משהו שם קרה, כבש אותו ולפת אותו בדרך חד-פעמית, ובדיעבד כמובן, שינה את חייו. הוא החליט כי הסיפור שמאחוריהן מעניין אותו. הוא חזר לביתו ולאט לאט החל בסדרה של בירורים ראשוניים.

 

"מה שהניע אותי הן כמה שאלות חקר בסיסיות, מדוע באך הלחין יצירות כה לא שגרתיות לצ'לו? האם הן נוגנו בכלל בתקופת חייו? ולמי הוא הקדיש אותן בעצם?" אומר סיבלין. "מוזיקה היתה גם לפני כן חלק חשוב מחיי, אולי החלק הכי חשוב, וזה בהחלט התעצם עם הכניסה של הסוויטות לחיי".

 

תוך זמן קצר מצא עצמו נשאב לתוך העולם הקסום, המסתורי שלהן. והוא הבין שהעולם הזה שהוא החל להיחשף אליו הוא הרבה יותר עמוק פלאי ממה שתיאר. עולם של תככים פוליטיים, של כסף וכבוד, והכל שזור בהכל. חשוב לציין, כתב היד של הסוויטות הלך לאיבוד במאה ה-18, עד שפבלו קזאלס מצא אותן כמעט 100 שנה לאחר מכן, ואיכשהו הן הגיעו לברצלונה ומצאו את דרכן אליו. גם הוא, כמו סיבלין, וכמו רבים אחרים, התאהב בהן מהאזנה ראשונה, והבין שהוא מצא אוצר בלום, ומשלב זה הם החלו להפוך לשכיות חמדה קולקטיביות.

"סוויטות לצ'לו". ספר שנועד לציבור הרחב ()
"סוויטות לצ'לו". ספר שנועד לציבור הרחב
 

"למעשה, הפעם האחרונה שקזאלס ניגן אותן היתה בישראל. זה היה בקונצרט ב-1973 בירושלים, והוא ניגן אותן לפני ראש הממשלה דאז, גברת גולדה מאיר", אומר סיבלין שדומה כי לכל תו, לכל פסיק מחייו של באך, תמיד תהיה לו אנקדוטה בשליפה.

 

אז למה בעצם באך, ולא נניח מוצרט או בטהובן או כל מלחין דגול אחר?

 

"זו באמת שאלה שלא פעם שאלתי את עצמי, ואני חושב שהתשובה הכי טובה ומדויקת שאני יכול לתת היא שבאך בחר בי ולא אני בו. הוא עשה זאת באמצעות אותן הסוויטות. הייחודיות שלהן עבורי היא השילוב האידיאלי בין הגאונות של באך לעולם הסאונד המופלא של הצ'לו, והיה מדובר, לפחות בתקופה המדוברת, בעניין מאוד חתרני. החל מהרגע שבו באך החליט ליצור אותן ב-1720 ואפילו מאתיים שנה לאחר מכן, זה עדיין לא מובן מאליו. ועצם העובדה שהוא נתן לכל סוויטה אופי משל עצמה, גם הוסיפה לכך מאוד".

 

סיבלין מוסיף כי לא היה מדובר בתהליך פשוט, וכמו כן ההחלטה לצאת למסע הזה ולתעד אותו באמצעות הספר, אף היא לא היתה קלה. "החלק הכי קשה בלכתוב את הספר היתה התחושה שאני דורך על אדמה לא יציבה. לא ידעתי כלום על מוזיקה קלאסית לפני כן, בקושי האזנתי לה באופן רציני, ולא הרגשתי בטוח לכתוב על מוזיקאי די מוכר, שיש לא מעט אנשים שאפשר להחשיב אותם כמומחים בתחום, ולא אותי".

 

"אבל אני חושב כי אותה בורות, לכאורה, רק שירתה אותי. האופן שבו אני, בבורותי, נחשפתי לאותו יופי קסום, גרמה לכך שיכולתי באותה שפה 'בורה', באותם כלים פשוטים, להעביר את החוויה לאחרים.

 

"הספר שלי לא נועד לחובבי מוזיקה קלאסית, אלא לציבור הרחב, ולמעשה הספר מספר על מסע מתוך עולם הפופ והרוק אל עולם המוזיקה הקלאסית, וזה בהחלט מסע שאני ממליץ גם לאחרים לעבור אותו".

 

יש איזה רגע אחד שאתה נוצר מכל המסע הזה?

 

"יש הרבה רגעים, אולי יותר מדי רגעים, אבל יש רגע שלעולם לא אשכח, הייתי אפילו קורא לזה רגע בעל איכות מטאפיסית. זה היה בספרייה בבריסל בלגיה, אני זוכר את הרגע שבו דפדפתי לראשונה בכתב היד של באך. צמרמורת אחזה אותי, זה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי, אבל מצד שני רגע של חיות נדירה, של תחושה שאני לא בטוח אפילו שהצלחתי להעביר אותה במדויק, אולי אי אפשר".

 

ספרים על מוזיקה ובעקבות מוזיקה לא תמיד משרתים את המטרה, אם ישנה כזאת, שלשמה הן נכתבו. אבל אם יש משהו שסיבלין כן מצליח להעביר זו את אותה תחושת היקסמות מבאך, והוא לא היחיד שעשה זאת. תומס ברנהרד הסופר האוסטרי עשה זאת ל"וריאציות גולדברג" בספרו הבלתי נשכח "מייסטרים דגולים", אבל בדרך ברנהרדית טיפוסית - מלאת זעם ושנאה ולופים אין סופיים הכל כך מזוהים איתו. למעשה, ברנהרד הוא הנגטיב האולטימטיבי. לעומתו, סיבלין עומד בצד הבהיר של התמונה.

 

יש איזו תובנה מאוד משמעותית שאיתה יצאת מתוך התחקיר והכתיבה?

 

"בעיקר למדתי על ההשפעה האדירה שיש לבאך, באופן מודע ובאופן בלתי מודע, על כלל התרבות העולמית, במובנים שאנשים לא מודעים לכך. באך, אם תרצו או לא, הוא חלק מהחיים שלכם. המוזיקה שלו נוגנה ועדיין מנוגנת בכל מיני מקומות וסגנונות, החל מממאורות ג'אז ועד לסינתיסייזרים של ניו-ווייב ואפילו לרוק כבד ולהיפ-הופ. כל אחד מפרש ואוהב את באך בדרכו".

 

"באך לא צריך להיות במוזיאון. הוא לא צריך להיות נחלתם של מתי מעט. כל אחד יכול להתחבר אליו בדרכו, אבל אם יש משהו שהפתיע אותי בכל המסע שלי, מבחינה אינטלקטואלית ולא מוזיקלית, זה כמה מוזיקה קשורה קשר ישיר להיסטוריה של אירופה, ובעצם להיסטוריה של המין האנושי, ובמקרה של באך, קשר ישיר לעלייתה של הלאומיות הגרמנית במאה ה-18.

 

האם היום החברה האנושית יכולה לייצר באך חדש?

 

"בגלל שגרמניה היתה מדינה לא מאוחדת במשך המון זמן, ובנויה בעצם ממדינות קטנות אוטונומיות, היא תרמה לגדולה של באך. אני חושב שכיום אנחנו חיים בעולם שונה לגמרי, הן מוזיקלית והן קיומית, אני לא רואה מציאות שבה באך חדש עולה פתאום".

 

סיבלין סיים לכתוב את הספר כבר ב-2008, הוא ראה אור ב-2009, וזיכה אותו הן בפרס מייביס גלנט לספרי עיון והן בפרס מקסואלן לספרי ביכורים, אבל מבחינתו סיפור האהבה המיוחד שלו עם באך עדיין רחוק מסיומו, וספק אם יסתיים אי פעם בכלל.

 

"אני עדיין מאזין לבאך בקביעות, איך אפשר שלא? מכיוון שאני גם נגן על גיטרה,

זה נכנס לי לתוך הנגינה, מצאתי עצמי לא פעם מתחיל לנגן משהו אחר לגמרי, ופתאום כמו איזו אנרגיה מסתורית - באך נכנס לי פנימה וסירב לצאת".

 

ואיך היית ממליץ להאזין לסוויטות הללו ולבאך בכלל?

 

"הכוונה המקורית של באך לא היתה שיאזינו לכולן ברצף, ובהחלט אני ממליץ להאזין להן אחת אחת, רק כך אפשר יהיה להעריך כל אחד לפי איכותה, ואחר כך לשזור לבד בראש את החיבור ביניהן, ולחשוב כמובן איך באך בראשו וביצירתיותו שזר ביניהן, כי זה לא מובן מאליו.

 

"כמו כן, אם אתם חובבים מתחילים, ממש ממליץ לכם להאזין גם לסונטות גאמבה שלו המנוגנות על ידי פסנתר וצ'לו, הן פשוט אלוהיות, אין לי מילה אחרת, כמו כן להאזין להקלטות מקונצרט ברנדבורג. כיום אני מאזין בעיקר ליצירות הווקאליות של באך, יש עולם ומלואו, צריך לתת קשב לכל דבר ראוי. אני ממשיך להקשיב לבאך, ולגלות בו עוד ועוד רבדים, ואני מקווה שזה לא ייגמר לעולם. למעשה, אני משוכנע שזה לא ייגמר לעולם".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתוך odur.let.rug
באך. להקשיב, ולגלות
מתוך odur.let.rug
לאתר ההטבות
מומלצים