שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    בסאם נגד החרם על ישראל
    בסאם עיד הוא פלשתינאי מיריחו שמסתובב בכל העולם ונלחם בחרם על ישראל. את האצבע המאשימה במצב הוא מפנה לכיוון הרשות הפלשתינאית, לא ישראל
    מה הייתם חושבים אם הייתם שומעים על כנס בקמפוס אוניברסיטה שיעסוק בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, ששמו של הנואם המרכזי הוא באסם, שמגיע מיריחו, ומתכוון לדבר על החרם האנטי ישראלי? ברור מה הייתם חושבים, אבל זו היתה טעות. בסאם עיד הגיע השבוע לניו יורק לנאום מטעם ארגון stand with us ולספר למה הוא, פלשתינאי גאה, מתנגד נחרצות לחרם הכלכלי נגד ישראל.

     

    כבר קרוב לחודש שהוא כאן, עובר בלמעלה מ-22 קמפוסים, נואם מטעם ארגונים יהודיים ותומכי ישראל שונים. הוא כבר עשה את זה קודם בניו זילנד וגם אוסטרליה, "זה מעייף, אבל חשוב", הוא מספר כשאנחנו נפגשים בבית קפה מקומי לשיחה נעימה ונטולת כל חיץ.

     

    ״נולדתי בעיר העתיקה״, הוא מתחיל לספר. ״משום מה, בשנת 66’ הממשל הירדני החליט להעביר 500 משפחות מהרובע היהודי למחנה פליטים שועפאט. הייתי בן 8 אבל אני זוכר את הכל. אני זוכר את החיילים הירדנים נכנסים הביתה ומספרים שהם מתכוונים לפנות אותנו, ובתמורה, אמרו לאבא שלי שיקבל בית עם אדמה שתהיה שלו לעד. עברנו, ובדיוק שנה אחרי פרצה המלחמה. התעדכנו ברדיו, שם שמענו כל הזמן ‘יהוד, יהוד’, כששאלתי מי זה ה׳יהוד׳ האלו, אמרה לי שיהודים הם אוכלי בשר אדם. זה היה מבהיל״.

     

    בסאם גם זוכר את המפגש הראשון עם היהודים. ״ברדיו אמרו שיש מקום שמחלקים בו אוכל. הדודה רצתה שאביא אוכל, אבל אני פחדתי מאוד כי חשבתי שהיהודים יאכלו אותי. היא שלחה אותי עם צעירים נוספים והלכתי״.

     

    באסם הילד נרגע כשגילה שהחיילים היו דווקא די נחמדים, דיברו ערבית, וחילקו לחםן, חלב בשקית ועגבניות.

     

    המחשבה על יהודים אוכלי אדם התפוגגה מהר מאוד עם העובדות שראה באסם בשטח. ״בשבילי ׳יהוד׳ מהר מאוד הפך למשהו אחר. להורים שלי לא היה כסף, כשאבא
    שלי מצא עבודה כמנקה בהדסה הדברים השתנו דרמטית. פתאום היה חשמל. עד אז לא ידענו מה זה חשמל. היה לנו ברור שזו תוצאה של העבודה של אבא בישראל. מה שהשפיע עלי יותר מכל בדעתי על היהודים, זו העובדה שרמת החיים שלנו השתפרה תחת השלטון הישראלי. לא רק אנחנו. פלשתינאים רבים השתלבו מצוין בחיי היום יום שלהם עם הישראלים. הדברים", הוא טוען, "החלו להידרדר באינתיפאדה הראשונה. והגיעו לשפל אחרי אוסלו. למעשה, מאז אוסלו כולם אומרים לי שזה רק הזיק להם, בעיקר בגלל בכעס שיש על השחיתויות שזה יצר אצל הרשות".

     

    "מה עשתה הרשות הפלשתינאית עבור העם הפלשתינאי?" הוא זועק באיפוק. "אני לא זוכר שראיתי ולו בית ספר אחד או מרפאה שנבנו מכל הכסף שהתקבל. הכל שחיתויות. אני חושב שהיום הפלשתינאים כועסים על הרשות יותר מאשר על ישראל”.

     

    אז מדוע אותם קולות כמעט ולא נשמעים?

    ״לא צריך לשכוח שזהו שלטון דיקטטורי. אין הבדל בין החמאס לבין עבאס. שליטים שמקריבים את העם שלהם בשביל בצע כסף אישי”.

     

    “לא אכפת לי גם אם יגידו עלי בוגד”. באסם עיד ()
    “לא אכפת לי גם אם יגידו עלי בוגד”. באסם עיד

     

    איך התחלת בפעילות הפוליטית חברתית שלך?

    ״הצטרפתי לעיתון ׳כל העיר׳ שהיה בזמנו מקומון של ׳הארץ' בירושלים. עבדתי ככתב לענייני שטחים, קרוב לשלוש שנים באינתיפאדה הראשונה״. זה לא מפתיע ככשומעים את העברית הרהוטה של עיד. "לעיתון יותר קל עם כתב דובר עברית שהוא פלשתינאי. במקביל לעבודתי, הוקם באותם ימים בסוף שנות השמונים ארגון 'בצלם' שפנו אליי לעבוד כמעין תחקירן בשטח, לגבות עדויות על כל מה שקשור בנושא זכויות אדם״.

     

    באסם עבד באינטנסיביות בארגון ‘בצלם’ במשך 7 שנים. ״הייתי מגיע לשטח כאדם נייטרלי. זה היה קשה כפלשתינאי״. הוא מספר שחובת חשיפה של הפרת זכויות אדם עמדה לנגד עיניהם בארגון בצלם, לכן הוחלט לפרסם דו״ח על יחס של פלשתינאים למשתפי פעולה עם ישראל. ״זו הייתה הפרה פלשתינאית שאין בה שום ישראליות, פלשתינאים שהורגים את עצמם. הם הרגישו שעברתי צד ואני הסברתי שהעבודה שלנו היא גלובלית, על דברים שנעשים באופן שראוי לדווח עליו. אין חלוקה כשמדובר בהפרת זכויות אדם. וזה קלקל את היחסים״.

     

    זה שם אותך בעמדת סיכון?

    “לא. חקרתי באיזורים שאני והמשפחה שלי לא חיים בהם. אני חי במזרח ירושלים. והייתי במחנות פליטים שונים”.

     

    בשלב ההוא התעוררו ויכוחים במסגרת ארגון ׳בצלם׳ על חובת ההתערבות גם בהפרת זכויות האדם ברשות והוחלט שלא להתערב. את באסם זה הכעיס מאוד.

     

    ההחלטה הזו קוממה אותך כמי שראה עוולות מקרוב?

    ״בטח. מיד פרשתי. המשכתי לחקור את המקרים של הפרות זכויות האדם עד שהתחלתי לפרסם אותן. בשנת 96’ הייתה מערכת הבחירות הראשונה של הרשות ואני הצעתי להקים ועדה בירושלים שתשקיף על כלי התקשורת הממלכתיים, לבדוק האם התקשורת שוויונית. עקבנו עם 2 עיתונאים צרפתים אחרי התעמולה וראינו שערפאת אסר על מתחרה בזמנו להופיע בטלוויזיה. פרסמנו את זה ודברים נוספים במסיבת עיתונאים. באותו לילה נעצרתי. חיכו לי ליד הבית כוח 17 ובאדיבות מופגנת הציע לי לנסוע איתו לרמאללה.

     

    לא פחדתי, אבל בדרך התקשרתי לעיתונאים הצרפתים שעבדו איתי כדי להודיע״.

     

     

     

    עיד מספר שלא כל מי שהציעו לו לנסוע לנסיעות כאלה גם חזר, לכן מה שהיה, או יותר נכון לא היה, בלילה הזה הפתיע אותו. ״ישבתי במשרד ולא עשו לי כלום. איש לא שאל כלום. באותן זמן אין לי מושג מה עומד מאחורי זה. אני חושב שהמעצר עשה רעש גדול בחוץ. חשבו שאיש לא ידבר על זה והם ישתיקו אותי מהר, אבל הבינו שזה לא יגמר ככה. בסוף שר החוץ האמריקאי כריסטופר הרים טל לערפאת ואמר שיש לו 5 דקות לשחרר אותי. הגיעו נביל שעאת ואחמד טיבי וחיבקו אותי. שאלו אם מישהו פגע בי, אמרתי שלא. הם ליוו אותי. זה היה בחצות. אחמד טיבי עלה איתי לאוטו ודאג לפתוח גלי צה”ל שאשמע שההודעה הראשונה הייתה ששוחררתי. זה הכל היה טריק אחד גדול אבל כל זה בסופו של דבר העניק לי בדיעבד סוג של חסינות ויכולתי בדרכי להמשיך לפעול״.

     

    לפני 15 שנים עזב את מחנה הפליטים, ועבר להתגורר בבית חנינא, הנחשבת לשכונת היוקרה של הציבור הפלשתינאי במזרח ירושלים. ״כל יום חמישי אני מופיע שתכנית פלשתינאית בשידור חי בערוץ הראשון, ואף אחד לא עשה לי כלום. אף אחד לא ניגש או דפק בדלת. הפכתי לעובדה בשטח״.

     

    באיזור כל כך נפיץ, אתה, מתנגד מוצהר לרשות, נועם מטעם ארגונים פרו ישראלים, לא זוכה לשום תגובות?

    ״אנשים מדברים איתי, משתפים אותי, אני חי את העם והדברים שקורים לו. אנשים מתלוננים כמה הם איבדו את האמון ברשות, אין להם ביטחון כלכלי, עבודה, המצב לא טוב והרשות דואגת רק לעצמה ושוחה בשחיתויות. האזרחים אומרים כמה עדיף להם תחת שלטון ישראלי. לפי דעתי, הסכסוך לא כל כך מרגש אותם. התקשורת בעולם מגלה עניין בכיבוש יותר מבעבר. אולי היא תחת לחץ של פוליטיקאים, פעם התקשורת הייתה חביבה לכיבוש ועכשיו המגמה היא להקשות. אני הייתי מתראיין בעבר לא מעט, עד שאובמה עלה לשלטון ועכשיו אין עניין לשמוע את הדברים שלי, שמנפצים את מה שאומרים. אני גם חושב שזה קשור לאנטישמיות שעולה, אולי קשור לכמות הארגונים שקמו היום. בשמונה השנים האחרונות יש ארגונים שאף פלשתינאי לא שמע עליהם. רק לפני כמה זמן, ארגון בשם ג'וויש ויוס פור פיס חילקו כרוזים בקמפוס להחרים הרצאה שלי. הגיעו בסוף 80 איש אבל עדיין, זה ארגון שלא שמעתי עליו אפילו. אני חושב שאלו אנשים שמנסים לטרפד את הסכסוך יותר מאשר למצוא לו פתרונות״.

     

    במה זה בא לידי ביטוי?

    ״למשל אם אני לוקח את החרם של סודה סטרים שהעתיקו בסוף את המפעל שלהם לבאר שבע, כתוצאה מזה 2500 עובדים פלשתינאים איבדו את העבודה. הלכתי לאחד מהם ואמרתי לו אתה יודע שבגלל BDS איבדת את מקום העבודה שלך? הוא ענה לי איפה זה BDS, אני רוצה להרוג אותם. אין לו בכלל מושג מה זה. לכן אני אומר שהארגונים האלו הורסים לנו את הכלכלה והפרנסה. אנחנו חיים על הכלכלה הישראלית, אז כשאתה מכריז חרם על ישראל מה בדיוק האלטרנטיבה? מי נתן את המנדט לאנשים האלו שידברו בשמי? BDS מטפס על הגדר של האנטישמיות וככה הוא גם צובר כסף. אם יקרא את הקריאות שלו בשטחים אנשים שם יעשו ממנו קציצות. לפני חודש עשו סקר ב-14, שכונות פלשתינאיות ושאלו למי אתה מאמין יותר לשלטון הישראלי או לרשות. 52 אחוזים אמרו שלישראל״.

     

    אין איומים עלייך?

    ״לא אכפת לי. לא אכפת לי גם אם יגידו עלי בוגד. לא קיבלתי שום תגובה שלילית. ה-BDS כבר פרסם 5 מודעות נגדי, אפילו בניו זילנד. אני פועל מתוך אמונה שאני עוזר לעם שלי. זה בשבילו. כולם מדברים על הכיבוש, ואף אחד לא מדבר על החברה. זה התפקיד שלי״.

     

    שחר עזאני, מנכ״ל stand with us בחוף המערבי, אומר שהקול של באסם הוא קול ייחודי אמיץ ושונה. ״הוא לא בא בכובע של פרשן. הוא פלשתינאי שגר שם ולא מפחד להביע את דעתו. יש המון כבוד והערכה ורצון עז לשמוע קולות כאלו וזו דעתו בלבד, שמבוססת על מה שהוא רואה ויודע. באסם פירסם בשנה שעברה מאמר על BDS שאומר ׳מה אתה עשית בשביל הפלשתינאים׳. זה גם מה שאמר בהרצאה שערכנו השבוע בג'ון ג’יי״.

     

    עזאני מספר שכשבקהל מחו על דבריו, אמר באסם בביטחון: ״אתה לא תגיד לי מי שם ומה קורה. אני חי שם. אתה יודע מה טוב בשבילי? לאמירה הזו יש אמירה מאוד חזקה ממנו, הרבה יותר חזקה ממה שכל אחד מאיתנו הישראלים יכול להגיד. הדעות שלו הן משב רוח מרענן בהרצאות. חשוב לא להשאיר פתח בזירה למצב של דיסאינפורמציה. רוב האנשים לא באמת יודעים מה קורה. במצב כזה מאוד פשוט להשפיע על אנשים וכשאני כישראלי אציג עובדות, זה יכול להדהד רק עד גבול מסוים, ואנחנו זקוקים לקול אוביקטיבי כמו של באסם מהשטח. המסר שלו מהדהד עשרות מונים, בעיקר עכשיו״. באסם מוסיף ואומר גם הוא שהמצב הנוכחי הוא תוצאה של מה שכבר שנים לא מטפלים בו. עד היום לא נגענו בליבה האמיתית. בניית תשתית, מנהיגות ועתיד.

     

    הייתה משתתפת בהרצאה אתמול שקמה ואמרה שמתנחלים מגרשים פלשתינאים מהבתים שלהם״, הוא משחזר. ״שאלתי מי אמר לך את זה? אמרה בתקשורת. אמרתי, זה לא נכון, אנחנו מכרנו את הבתים האלה, אני יודע את זה, לא את״.

     

    בתור מי שפתוח לשיח וחשיבה אחרת, מה להבנתך הפתרון לסיפור הלא נגמר של השכנות שלנו?

    ״כמובן ששתי מדינות לשני עמים זה אידיאלי, אבל בשביל שדבר כזה יתקיים חייבים תשתית אמיתית ורצינית. תארי לעצמך מחר בבוקר נקבל מדינה פלשתינאית. כולם ימשיכו לעבוד בישראל כי אין עצמאות באמת. גם ההכרה שהייתה באו״ם למדינה זה לא רציני. מה בעצם כל ההכרה הזו של 138 מדינות שינתה בשטח? אם המדינה לא תהיה מבוססת כלכלית אסור להכריז עליה מדינה ואני אגיד לך יותר מזה. אני בספק עם עבאס מעוניין בה בכלל. האנשים האלו רוצים כסף.

     

    “אני חושב ששינוי צריך לבוא מהעם. המדיניות נכשלה. הכעס כלפי ישראל מגיע יותר מהעולם מאשר העם עצמו. אני הייתי יושב עם נתניהו ומבקש פסק זמן של 5 שנים לבנות את הבית שלי מחדש, כשהוא יהיה התורם העיקרי לזה. הוא יעזור, יספק כלים להכין תשתית. אני מאמין שזה מה שהפלשתינאים רוצים״.

    פורסם לראשונה 11/11/2015 23:24

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים