צפו: כך רוקי בלבואה סיים את המלחמה הקרה

מעריצי האיגרוף בוודאי מכירים את הקרבות האגדיים בין ג'ו לואיס למקס שמלינג הגרמני בניו יורק (1936), ובין מוחמד עלי לג'ורג' פרומן ב-1974 בקונגו ("Rumble In The Jungle") ושנה לאחר מכן בין עלי לג'ו פרייזר בפיליפינים ("Thrilla in Manila"). וכמובן גם שזוכרים את קרב האדירים בין רוקי בלבואה לאיבן דראגו הרוסי ב-1985 במוסקבה. רגע, רגע, רגע. בלבואה נגד דראגו זה לא קרב איגרוף שקרה באמת? נכון, אבל בסרטון קומי של רשת ESPN, מתייחסים אליו ככזה: 

הקרב בין רוקי בלבואה האמריקני לאיבן דראגו הרוסי נערך במסגרת "רוקי 4" משנת 1985 - הרביעי בסדרת סרטי האיגרוף המיתולוגית, בכיכובם של סילבסטר סטאלון והשרירן השבדי דולף לונדגרן באחד מתפקידו הראשונים בקולנוע. העלילה סיפרה על העימות בין השניים בזירה כקרב הכרעה לוהט ומיוזע בעיצומה של המלחמה הקרה, והיוצרים של סדרת התעודה "30 על 30" שמשודרת ברשת הספורט ESPN סוקרים אותו בדיעבד כאילו היה כזה: אירוע מכונן בספורט העולמי, וגם בפוליטיקה הגלובלית.

עיתונאים, פרשני איגרוף וחוקרי היסטוריה מופיעים פה לצד קטעים מהסרט כדי להעלות זכרונות מהקרב בין בלבואה לדראגו במוסקבה. הם גם מעלים מן האוב את הקודם - בין דראגו לאפולו קריד בלאס וגאס, בו מצא את מותו המתאגרף האמריקני הוותיק (בגילומו של קארל ווית'רס).

שדרן ESPN רוברט פלורס מספר שקריד הגיע מוכן לריקודים בדרך לזירה, אבל לא לקרב שנערך עליה. פרשן האיגרוף מקס קלרמן נזכר שהיתה זו הפעם השנייה שהוא בכה בחייו בגלל אירוע ספורט.

כתב העיתון פילדלפיה אינקווייר, הנק פירס, מספר למצלמה שהוא ראיין את רוקי ב-1984 ומעיד שהוא היה תשוש, ושהוא רצה לבלות זמן עם משפחתו והרובוט שלו כמו כל אדם נורמלי. קלרמן קובע ש"זו היתה לא רק נקודת ההכרעה של עולם האגרוף, אלא נקודת ההכרעה של העולם כולו", מה שמגובה בפגישת הנשיא האמריקני רונלד רייגן ומזכיר ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב כמה חודשים לפני. 

איבן דראגו הוא דולף לונדגרן נגד רוקי בלבואה הוא סילבסטר סטאלון

הפרשנים והכתבים משחזרים את מהלכי הקרב ופירס אף דואג להזכיר שלמרות ש"לפעמים המכות לא פגעו, הראש ניתז בכל מקרה מהאוויר או משהו" - כך הוא מדגיש את האינטנסיביות של הקרב (בעוד שלמעשה מדובר בפספוס של כוריאוגרפיית קרב על המסך). והם כמובן כולם נזכרים בערגה ברגע בו הקהל הרוסי העביר את תמיכתו למתאגרף האמריקני האורח. היסטוריון הספורט פיליפ וויסמר אומר: "אני מכסה ספורט כבר 45 שנה, ומעולם לא ראיתי קהל מקומי עובר צד".

קנת' ברנן, שמוצג כמי שהיה השגריר בברית המועצות, מספר: "הקהל הרוסי החל להריע לרוקי בגלל הרוח שלו, התשוקה, המחויבות. אני לא יודע, מעולם לא הרגיש לי הגיוני". הוא מוסיף פרשנות פוליטית: "אני חושב שרוקי הרגיש שהוא מעולם לא קיבל מספיק קרדיט על תרומתו לסיום המלחמה הקרה. רייגן מעולם לא הודה לו, וזו אחת הסיבות שהוא נעלם מאור הזרקורים". והפרופ' הרוסי סרגיי אניינייב מעיד כי "אחרי ניצחון רוקי הוא ידע שברית המועצות עומדת לקרוס". כל כך יפה, וגם משעשע, רק חבל שאין לזה תוקף במציאות.