1 מתוך 3 והשיירה עוברת
למרות שפגיעות מיניות במדינת ישראל רווחות ביותר: 1 מכל 3 נשים תפגע במהלך חייה ו-1 מכל 6 ילדים יפגעו - טרור זה מבית ומבחוץ לא מצליח לגרום לזעקה חברתית של ממש
השבוע מציינים בארץ ובעולם את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים כדי להזכיר וגם לזכור כי מגיפה חברתית קשה זו ממשיכה להכות וממשיכה לגבות קורבנות רבים.
עוד בערוץ הדעות:
מבחני המיצ"ב רחוקים מלשקף את המציאות
בשנת 2014 הגיעו לתשעת מרכזי הסיוע הפועלים ברחבי הארץ קרוב ל-9,000 פניות חדשות של נשים וגברים, בנות ובנים, שנפגעו מינית. חלק מהפגיעות התרחשו לאחרונה וחלק התרחשו לפני שנים. מנתונים אלו, עולה כי כל שעה מתרחשת במדינת ישראל פגיעה מינית והחיים של מישהו נהרסים - הרס ארוך טווח, הרס שלא פעם יש לו השלכות עצומות על הפרט ועל החברה כגון: חוסר יכולת להשתכר, חוסר יכולת לקיים יחסים אינטימיים, צורך להשקיע שנים בטיפולים פסיכולוגיים, אישפוזים פסיכיאטרים ועוד.
למרות שפגיעות מיניות במדינת ישראל רווחות ביותר: 1 מכל 3 נשים תפגע במהלך חייה ו-1 מכל 6 ילדים יפגעו - טרור זה מבית ומבחוץ לא מצליח לגרום לזעקה חברתית של ממש. מפליא שלמרות שאנו יודעים שבכל שעה משעות היום נפגעים ילדות וילדים כמו גם נשים וגברים, אין הפנמה בחברה הישראלית כי מדובר בנגע עמוק שיש לעשות מאמצים אדירים כדי למגרו.
לא פונים למשטרה
מהנתונים עולה כי כרבע מכלל הנפגעים מינית שפנו אלינו בשנה האחרונה נפגעו בתוך המשפחה וכי מיעוט מהפניות (רק 11%) הן עקב פגיעה על-ידי אדם זר. לעומת זאת, נתוני התלונות למשטרת ישראל מראים על התפלגות שונה לחלוטין: למעלה ממחצית מהתלונות הן עקב פגיעה מינית על-ידי אדם זר ושיעור נמוך הרבה יותר הוא עקב פגיעה במשפחה (14% בלבד).
פער זה בין הנתונים מעיד על מגמה ברורה: קל יותר להתלונן כאשר מדובר על אונס "קלאסי", המתיישב עם המיתוס חסר הבסיס ולפיו רוב מקרי הפגיעה המינית נעשים על-ידי אדם זר. הרבה יותר קשה להתלונן כאשר מדובר על פגיעות שנעשות על-ידי אנשים מוכרים ובפרט כאשר הפגיעות הן בתוך המשפחה.
הרשויות במדינה צריכות להיות מודעות לפערים אלו ולגזור מכך עשייה מאוד ברורה. לאור העובדה כי שיעור הפגיעות במשפחה ועל-ידי אנשים מוכרים גבוה הרבה יותר מאשר סך התלונות למשטרה על פגיעות אלו וכי עוברות לא פעם שנים עד שהפגיעה נחשפת - יש להשקיע רבות באיתור וזיהוי ילדים שנפגעים מינית. על מערכות החינוך, הרווחה והבריאות להשקיע משאבים רבים בהכשרת אנשי המקצוע: מורים, יועצים, רופאים ועו"סים לזהות ילדים שעוברים פגיעה ולתת להם טיפול וסיוע מיידי.
המוסדות להשכלה גבוהה צריכים לדאוג שהסטודנטים במקצועות הרלוונטיים (חינוך, עבודה סוציאלית, רפואה ופסיכולוגיה) ילמדו במסגרת קורסי החובה את הנושא שכיום נלמד במרבית המוסדות רק כקורס בחירה.
שר החינוך צריך לחייב כל תלמיד במערכת החינוך הישראלית לעבור במסגרת לימודיו ביסודי, בחטיבה ותיכון שיעורים וסדנאות העוסקים בגבולות, במיניות בריאה ומניעת פגיעות.
כיום ההחלטה האם לחשוף ילדים לתכנים אלו היא של הרכזת או המנהלת ובפועל מערכת החינוך אינה מחויבת לתת לילדים שלנו כלים וידע כדי שיוכלו להתגונן ולהתלונן.
1 מתוך כל 3 נשים ו-1 מתוך 6 ילדים נפגעים מינית - והשיירה עוברת. את הילדים שלנו מכינים כבר מכיתה א' לנושא "זהירות בדרכים" אך לא מכינים אותם ל"זהירות בחיים". גם אנשי המקצוע וההורים לא ערוכים להתמודד עם תופעת האלימות המינית שמתעצמת אף יותר לנוכח החשיפה לפורנוגרפיה והשפעתה הקשה על תפיסות המיניות של בני-נוער. הגיע הזמן לשים את המאבק בתופעה קשה זו בראש סדר העדיפויות החברתי-חינוכי, לקיים שיח פתוח עם הילדים בנושא ולתת כלים לאנשי המקצוע, כדי למנוע רשלנות פושעת והפקרת ילדינו.
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
לפנייה לכתב/ת 
