"מבצע מנהטן": לוחמה בטרור באריזה צעירה

מותחן ריגול לנוער? שבכלל מתרחש במנהטן? מה לנו לזה? ובכן, מדוע לא? בעוד הטלוויזיה הופכת למעוז של סדרות בלשים ומותחנים מסוגים שונים, וגם סדרות הנוער מציגות עלילות מתח ומדע בדיוני ומטריפות את הצעירים והצעירות, ספרות הנוער המקורית מדשדשת מאחור.

באמירה גסה, ניתן לקבוע שמאז "חסמב"ה" של יגאל מוסנזון לא נכתבה בעברית סדרת ספרים משמעותית שהציגה דרמה עלילתית מותחת (וסדרת "ג'ינג'י" היא לא דוגמא, מסיבות רבות שלא נפרט אותן כאן). "חסמב"ה" אמנם נכתבה במסורת ספרי החבורות והיו בה אלמנטים לאומניים בעייתיים למדי, אבל היא היתה יצירה מקורית ורלוונטית לתקופתה, שהציגה אמירה של ממש אודות החיים בישראל.

לתוך הואקום היחסי הזה נכנסת סדרה חדשה בשם "שליחות חשאית" (אחוזת בית), שכתבה דנה אלעזר-הלוי, מתרגמת ועורכת ספרים, שזהו הניסיון הראשון שלה בכתיבה לנוער. הסדרה, שמיועדת לגילי 9-13 ומעלה (לפני כמה שנים היינו ודאי אומרים שזו סדרה לגיל תיכון, אך כיום היא בהחלט מתאימה לגילים קטנים יותר), שולחת את יריית הפתיחה שלה עם הספר "מבצע מנהטן".

במרכז העלילה שני נערים ונערה, המצטיינים בדבר מה, שנבחרים על ידי חנן שומרוני, בכיר ב"מוסד", כדי להיכלל במשימה סודית במנהטן שמטרתה להשיג מידע מסווג על אחמד אבו בשיר, טרוריסט ששומרוני מנסה ללכוד כבר שנים רבות. המשימה סודית כל כך שאפילו במוסד לא יודעים על קיומה, אבל זה לא עוצר את שומרוני האובססיבי, שמצליח בקלות רבה לצוות אליו את שלושת הצעירים האמיצים.

"מבצע מנהטן". ילדים הכרחיים ללוחמה

כל אחד מבני הנוער מגיע מרקע שונה, ובעל איכותיות אישיותיות אינדיבידואליות. ובכל זאת, עד מהרה מתברר כי הם ניחנים בתכונות שהיו מסייעות להם לעבור כל ראיון עבודה: הם בעלי תושייה, מתמודדים היטב במצבי לחץ, יוזמים, נטולי מורא, עובדים היטב בצוות ונותנים את המקסימום על מנת שהמשימה תצליח. מיותר לציין שעל אף הרצינות הרבה שבה מבצעים השלושה את המוטל עליהם, העניינים מסתבכים, והם מוצאים עצמם בסיטואציות מסוכנות למדי, כאלו שראו רק בסרטים.

אבל זוהי למעשה הנקודה הבעייתית בספר הנוער הזה. במקרים רבים נדמה כי הסיפור מציג תבנית עלילתית מוכרת למדי מעולם הקולנועה והטלוויזיה. מבלי לגלות יותר מדי, נציין שהתסבוכות והתרתן מוכרות מאוד, ולא תמיד מפותחות. יחד עם זאת, נקודות המפנה הדרמטיות שמופיעות בדיוק ברגע הנכון, וכן ההתמודדות של בני הנוער עם ההתרחשויות - מתאימות לסיפור ולקצב שלו, גם אם עם חלקן נפגשנו כבר בעלילות אחרות.

הסיפור שלה אלעזר-הלוי מעניין לכל אורכו, ומעניין גם לעקוב אחר הדמויות והאופן שבו הן פועלות; הסצנות הדרמטיות כתובות כהלכה, וכל הפרטים מתלכדים יחד לכדי שלם מגובש ומשכנע. דמותו של שומרוני נוגעת ללב במיוחד, דווקא משום שהיא דמות שנמצאת במצב פגיע תמידי.

למעשה, אחד ההישגים הגדולים של הספר הוא בתיאור הזניח לכאורה של קריסתו של המבוגר האחראי. שומרוני מוצג מלכתחילה כאנטי גיבור, כמי שדרכו נחשפים הקיבעון והיעדר התעוזה והדמיון ב"מוסד", אשר בני הנוער מהווים לו אלטרנטיבה. אלעזר-הלוי היטיבה להראות בדמותו את המלחמה בין ההכרח להיצמד לחוקים של הממסד בתור מבוגר, ובין ההבנה כי מאפיינים ילדיים, הם למעשה הכרחיים אף יותר עבור כל לוחם ולוחמת. בהיעדר תעוזה וכושר אמצאה, אומר לנו הספר, לא ייתכנו מהלכים גדולים בעולם.

מבוגרים יותר שיקראו את הספר יוכלו ודאי לזהות בדמותו משהו מדמות הבלש המקומי של דרור משעני, אברהם אברהם ("תיק נעדר", "אפשרות של אלימות") - דמות של אנטי גיבור בעל ראייה ייחודית ותפיסה עצמאית, המוצא את עצמו כבול לא פעם בשלשלאות הבירוקרטיה, ההגבלות והחוקים.

כיוון שספרה של אלעזר-הלוי מיועד לקוראים צעירים, ההבניה של מערך נפשי וממשי סבוך של הדמות הבוגרת

אל מול הפתיחות, הגמישות והיוזמה של הדור הצעיר - מעניקה כוח לא רק מבחינה דרמטית-עלילתית אלא גם מבחינת האמירה שיוצאת מהספר אל קהל היעד שלו.

"מבצע מנהטן" רואה אור אחרי שיאה של הספרות הדיסטופית לבני הנעורים. במיוחד מאז "הארי פוטר", ואחר כך, מכיוון אחר, "משחקי הרעב". ספרות הנוער העכשווית מציבה את הגיבורים הצעירים שלה בשלל מצבי קיצון, שברובם עתיד העולם והאנושות תלוי בהם. הם תמיד נבחרים (בדרכים שונות; תהא זו נבואה עתיקה, הגרלה מצמררת או מקריות לכאורה), ויוצאים למסע מסוכן שבו הם מוכיחים את גבורתם.

בהשוואה לכך, פעילות חשאית במלון במנהטן בעקבות קבצים חשאיים שנמצאים במחשב של טרוריסט, נדמית כמסיבת תה ועוגיות. ובכל זאת, על רקע הדיסטופיות הבינלאומיות האלימות, מצליחה אלעזר-הלוי להציג לנו, חרף ההיצמדות לנרטיבים מקובלים, עלילה שיש בה מתח ומעט אלימות, דרמה שמאדירה את האינדיבידואל לא פחות מאשר את עבודת הצוות, והמשך של מסורת מסעות החניכה ומציאת הכוחות הפנימיים להתגבר על מכשולים בזכות תבונה ותחבולה - בתוך סיפור מקומי.

נכון, העלילה אמנם מתרחשת בעיקר במנהטן, אבל הדמויות ישראליות, "המוסד" הוא, כמובן, שייך לנו ורק לנו, והאתגרים שעומדים בפני בני הנוער מהדהדים תדיר את מציאות הלחימה הבלתי נגמרת בישראל. ייתכן וזה נשמע כדבר פעוט, אבל יש ערך לכך שבמקום לקרוא על קבוצת מרגלים אמריקנית, למשל, יקראו צעירים וצעירות ישראלים על חבורה של בני נוער מישראל. לו בשל כך, סדרת "שליחות חשאית" מעוררת סקרנות ועניין להמשך, ויש לקוות שבפעם הבאה אלעזר-הלוי תפתיע אותנו יותר, כשתשבור מוסכמות עלילתיות מוכרות.

"מבצע מנהטן", מאת דנה אלעזר-הלוי. הוצאת "אחוזת בית". 318 עמ'.