yed300250
הכי מטוקבקות
    ניקול קידמן. "לא משנה כמה רע לך, אתה תמיד יכול להתעשת ולקום בחזרה"
    7 ימים • 25.11.2015
    ניקול דבש
    בשנה האחרונה נאלצה ניקול קידמן להתמודד עם מות אביה ועם מערכת יחסים מעורערת עם ילדיה המאומצים, אבל היא לא נשברת. אמיר קמינר שמע ממנה מה הציל אותה אחרי הגירושים מטום קרוז, מתי היה הרגע הכי בודד בחייה ואילו מחוות רומנטיות עושה לכבודה בעלה הנוכחי, הזמר קית אורבן - וגילה איך הכוכבת שעל חשבונה יש הכי הרבה בדיחות בוטוקס, נראית מקרוב
    אמיר קמינר | מילאנו

    עיניה התכולות של ניקול קידמן קורנות. על פני החרסינה הצוננות שלה, שברוב הצילומים מהשנים האחרונות נראות חלקות ונטולות הבעה באופן חשוד, מתפשט חיוך חם. "אתה מריח טוב", היא מתכופפת ולוחשת באוזני בעודה מחבקת אותי. אני מצליח להגיע רק עד קצה אפה.

     

    איפה קידמן ואיפה כל בדיחות הבוטוקס והשמצות הפוטושופ שנקשרו בשמה. בשתי פגישותינו, גם במלון חדש וטרנדי להפליא במילאנו וגם ערב קודם לכן, בנשף המפואר שבו כיכבה בשמלת קולר שחורה נוצצת וחושפת ירך של טיירי מוגלר, קידמן בת ה־48 נראית פשוט נהדר. אין שום עקבות לשנה הקשה שעברה עליה. אביה, טוני קידמן, מדען ופסיכולוג אוסטרלי, שהיה אגב תומך נלהב של ישראל, צנח ומת במפתיע בבית מלון בסינגפור לפני שנה. בעלה לשעבר של אחותה, אנטוניה, מת אף הוא בפתאומיות מהתקף לב בגיל 46 והותיר אחריו ארבעה יתומים.

     

    ולא רק זאת, גם האירוע שהיה אמור לשמח אותה גרם לה רק עוגמת נפש: בתה המאומצת של קידמן — איזבלה קרוז בת ה־22, נישאה בחודש שעבר בלונדון, בטקס שנערך על פי כללי הכנסייה הסיינטולוגית, שאליה היא משתייכת. אם הכלה לא נראתה בחתונה. גם לא האב, טום קרוז, שמימן את החגיגות, ולא האח, בנם המאומץ קונור. קידמן, אם להאמין לרכילאים, אפילו לא ידעה שבתה מתחתנת, ושני ילדיה הגדולים אינם מדברים איתה.

     

    איך את מתמודדת עם כל הקשיים והפרידות? מאיפה את שואבת כוחות?

     

    קידמן זוכה באוסקר ב־ 2003. "שיאים אדירים ונפילות עמוקות" | צילום: איי.אף.פי
    קידמן זוכה באוסקר ב־ 2003. "שיאים אדירים ונפילות עמוקות" | צילום: איי.אף.פי

     

    "בחיים תמיד יש עליות ומורדות, וכפי שכולנו יודעים, המסע שלנו מאוד לא צפוי. יש שיאים אדירים ונפילות עמוקות, זה טבעם של החיים. אני בת מזל שמצאתי שותף, קית (זמר הקאנטרי קית אורבן – א"ק), שאני אוהבת. יש בינינו סינרגיה נהדרת ואנחנו מגדלים יחד את שתי הבנות המשותפות שלנו: סאנדיי רוז בת השבע ופיית מרגרט, שהיא כמעט בת חמש – עם אותה גישה, אותם רעיונות ואותם גבולות.

     

    "אני גם שואבת הרבה מאוד כוח ממדיטציה ומהאמונות שלי. למזלי גודלתי על ידי הורים בעלי קוד מוסרי מאוד חזק. הם תמיד עודדו אותי. למדתי מהם שלא משנה כמה רע לך, אתה תמיד יכול להתעשת ולקום בחזרה. במשפחה שלנו אנחנו אומרים: 'בחרו באהבה'. זה אולי נשמע צ'יזי, אבל אני חושבת שזה הבסיס, וזה מאוד יפה ואמיתי. אני מנסה לחיות לפי הקו המוסרי של הוריי ולחנך לאורו את הילדות שלי. אני באמת מאמינה שחשוב למצוא סוג של דרך, שבמסגרתה אפשר לומר מה נכון ומה לא, איך להתנהג. חשוב לי במיוחד לנסות לעזור לארבעת הילדים שלי למצוא את דרכם. אבי היה אומר: 'מה נועדנו לעשות? אנחנו כאן כדי לתרום ולעזור לאחרים, ודרך זה אנחנו מוצאים את האושר של עצמנו'. אני פשוט משתדלת לחיות לפי מה שאבא אמר".

     

    ימי הטום

     

    בימים אלה לוח הזמנים של קידמן עמוס מתמיד. אמנם בשנים האחרונות היא הופיעה בסדרה של סרטים גרועים ("העיתונאי" ו"גרייס ממונקו", הם רק חלק מהרשימה), והיא בקושי מככבת בלהיטים הוליוודיים (לפי השמועות, קידמן הפסידה את תפקיד אמה של גל גדות ב"וונדרוומן" לרובין רייט), אבל אין צורך להספיד אותה: היא שיחקה עד לאחרונה על במות לונדון בתפקיד מדענית שזיכה אותה השבוע בפרס השחקנית המצטיינת מטעם ה"איוונינג סטנדרד" – את הפרס הקדישה לאביה המנוח, מדען אף הוא; השנה תגיח למסכים בכמה סרטים מעניינים; ובמקביל היא מוצאת זמן להפיק סרטים וסדרות ואפילו לכתוב שני מחזות.

     

    האקס קרוז והילדים המאומצים איזבלה וקונור
    האקס קרוז והילדים המאומצים איזבלה וקונור

     

    לאיטליה הגיעה קידמן מתוקף היותה שגרירת חברת השעונים השווייצרית היוקרתית אומגה זה עשור, לרגל פתיחת תערוכה היסטורית המציגה את שעוני הנשים של המותג, החל משנת 1848, ולכבוד השקת שעון חדש, "ליידי מאטיק". כיאה לפרזנטורית של שעונים, קידמן מודעת מאוד לזמן החולף ולעובדה שהיא נושקת לגיל 50. "ברגע שיש לך ילדים, את מבינה איך הכל עובר כל כך מהר", היא אומרת. "בתי סאנדיי רוז הראתה לי לא מזמן כמה סרטונים קצרים שהקלטנו באייפד, כשהיא הייתה רק בת שלוש ובדיוק התחילה לקרוא. זה היה רגע שובר לב, בגלל שהיא כבר בת שבע, וארבע השנים הללו עברו כל כך מהר. זה כל כך מעציב אותי.

     

    "זמן? אני פשוט הייתי רוצה שיהיה יותר ממנו. אני פשוט אוהבת להיות בעולם. ברור לי שבנקודה מסוימת לא אהיה פה יותר, ומחריד אותי לחשוב על זה. אני פשוט רוצה להיות בריאה ותומכת, כמה שיותר זמן, בשביל ילדיי. גם אם לא אוכל לטפל בהם לחלוטין, לפחות אהיה שם כדי שיוכלו להתקשר ולבקש עזרה מאמא, כפי שאני עושה עם אמא שלי".

     

    כשאת מביטה לאחור, באילו זמנים את מעדיפה להיזכר ואילו את מעדיפה לשכוח?

     

    "או אלוהים. אני מנסה לא לומר: 'אני רוצה לשכוח משהו', כי אני תמיד רוצה לחשוב: 'או־קיי, עם הכאב בא האושר'. זו הדרך היחידה שבה אני מבינה את זה: העניין הוא לא לשכוח, אלא לעבור את זה".

     

    בקמפיין של "אומגה". השעון כאביזר פמיניסטי
    בקמפיין של "אומגה". השעון כאביזר פמיניסטי

     

    רגע אחד שסביר להניח שקידמן לא תשכח לעולם הוא גירושיה מטום קרוז ב־2001, אחרי 11 שנות נישואים, שלושה סרטים משותפים ("ימי הרעם" שבמהלך צילומיו ב־1990 הכירו והתאהבו, "הרחק מכאן" ו"עיניים עצומות לרווחה" השערורייתי והסקסי של סטנלי קובריק), שני ילדים מאומצים והפלה טבעית אחת, שקרתה כשהייתה בחודש השלישי, מיד אחרי הפרידה. במהלך הנישואים נאלצה קידמן להתמודד עם שמועות משמועות שונות על קרוז ועם התמסרותו לכנסייה הסיינטולוגית. לפני שנים אחדות חשפה בראיון למגזין "וניטי פייר" את תחושותיה לגבי הזוגיות שלה ושל קרוז: "בהתחלה הייתי צמודה לגמרי לטום והרגשתי שזה מוזר וגדול עליי", סיפרה אז. "התחתנתי מאוד מהר, ואני לא מתחרטת על זה, כי כך קיבלתי את ילדיי, וגם הנישואים היו מעולים זמן רב. כשזה נהיה גרוע, הייתי צריכה לעבוד מאוד קשה כדי לצאת מהדיכאון. הכל היה חלק מתהליך ההתבגרות".

     

    רגע אחר שהיא זוכרת אירע ב־2003, כשקידמן זכתה באוסקר השחקנית הטובה ביותר על גילום דמותה של הסופרת וירג'יניה וולף בסרט "השעות". "אחרי הטקס שבו זכיתי באוסקר, רגע השיא בחיי המקצועיים, חזרתי הביתה, ולא הייתה לי אהבה", היא נזכרת בלי געגוע. "זאת הייתה התקופה הכי בודדה בחיי. זה היה מאוד משונה לחוות את ההתרגשות הכי גדולה שיכלה להיות לי כשחקנית, ובו בזמן להיות במקום הכי נמוך מבחינה אישית".

     

    אבל גם ברגעיה הקשים, קידמן מגלה לי עכשיו, היא המשיכה להאמין באהבה – "רגש הליבה שלנו, שאי־אפשר לחיות בלעדיה. סבתי חיה עד גיל 90", היא מוסיפה, "והמילים האחרונות שלה אליי היו 'תהיי שמחה, ניקי'. ברגעים שבהם כל הדברים נראים כל כך קשים ומפחידים, אני נזכרת בקול הקטן של סבתא אומר לי את זה, וחושבת לעצמי: 'זה נכון', בגלל שבסופו של דבר, כלום לא משנה. הדברים קורים, ואחר כך חולפים. היו תקופות שחשבתי שלעולם לא אצא מהחור השחור שהייתי בו. אם הייתי לומדת את מה שסבתא שלי לימדה אותי הרבה יותר מוקדם, אני חושבת שהייתי חוסכת לעצמי הרבה דמעות".

     

    אני וג'וליה רוברטס

     

    קידמן ובעלה קית אורבן. לא מאמינים בסמסים
    קידמן ובעלה קית אורבן. לא מאמינים בסמסים

     

    סבתה של קידמן לא הייתה האישה המשמעותית היחידה בחייה. "באוסטרליה, כשגדלתי, הייתה לנו משפחה מאוד חזקה שהתמקדה בנשים", היא מספרת. "גם לאמי תמיד הייתה השפעה גדולה על חיי. היא אישה חזקה ופמיניסטית, וגידלה אותי ואת אחותי כך שנרגיש שוות ונוכל לעשות כל מה שנרצה. אמא שלחה אותנו לבית ספר לבנות, כך שיכולנו לגדול בלי שום הסחת דעת, וזה היה נהדר. שתי הסבתות שלי היו מאוד מעורבות בגידולי, ואני נזכרת בהן המון, וגם בדודות שלי. הנשים במשפחה שלי כולן שורדות וחזקות".

     

    בשל החינוך שקיבלת חשוב לך לפעול למען נשים?

     

    "בהחלט. חשוב לי במיוחד לפעול נגד מבצעי האלימות נגד נשים. לכן אני נוסעת בעולם, מגייסת כספים, מתערבת ומנסה לשנות את החוקים — הכל כדי לתת קול לנשים שאין להן אפשרות להשמיע את קולן. אגב, בשנות ה־40 וה־50, שבמהלכן היחס לנשים היה יותר סקסיסטי, הרבה חברות שעונים לא טרחו לשווק שעונים לנשים, אומגה כן עשתה זאת. היו תקופות שזה נחשב לא מנומס שאישה תסתכל בשעון ותבדוק מה השעה, ונשים שענדו שעונים החביאו אותם מתחת לתכשיטים ושרשראות. טוב שהזמנים השתנו, אבל ברור שעוד דברים צריכים להשתנות".

     

    בזמן האחרון נשמעים מהוליווד הרבה קולות של כוכבות שמוחות נגד קיפוח בשכר ובתפקידים, ביחס לגברים. גם את תומכת במאבק הזה?

     

    "בוודאי. לאחרונה נאמתי באירוע שהתמקד בנשים בסרטים וסיפרתי איך בגיל 14, כשהתחלתי את דרכי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה באוסטרליה, נאלצתי להתמודד עם חוסר ביטחון ועוד כל מיני דברים, ואני אז חשבתי שמשהו לא בסדר איתי! אנחנו בהוליווד צריכות לתמוך זו בזו ולגרום לנשים להרגיש בטוחות, גם כשהן מתבגרות. צריך לעזור לצעירות של הוליווד וללמד אותן לא לוותר, לסמוך על האינסטינקטים ועל הכוח שלהן, כדי שהבחירות שהן עושות יתבססו על מה שהן באמת רוצות, ולא על מה שאנשים אחרים רוצים".

     

    במסגרת קריאתה של קידמן לסולידריות נשית בהוליווד, היא מקדמת יחד עם חברותיה לצמרת פרויקטים שבמרכזן נשים חזקות. "אני מפיקה עכשיו סדרת טלוויזיה עם ריס וויתרספון, שנקראת 'שקרים קטנים גדולים', ומצפה לעליית הסרט 'הסוד שבעיניים', שבו אני משחקת עם ג'וליה רוברטס".

     

    "הסוד שבעיניים", שמוקרן בימים אלה גם בארץ, הוא עיבוד הוליוודי למותחן פוליטי ארגנטינאי, שזכה באוסקר לסרט הטוב ב־2010. במרכז העלילה, שהועתקה לארה"ב, הצוות שחוקר את אירועי הטרור של 11 בספטמבר 2001. קידמן מגלמת בו מפקחת במשרד התובע המחוזי.

     

    איך נוצר החיבור שלך עם ג'וליה רוברטס?

     

    "ג'וליה היא חברה טובה מאוד שלי. כשהיא שלחה לי מייל: 'האם תעשי את הפרויקט הזה איתי?' חשבתי שזה יהיה מאוד מגניב לעשות משהו עם אישה שאני מאוד מעריכה. אני אוהבת את הדרך שבה היא מתנהלת – ג'וליה היא אמא נהדרת, אבל עדיין עושה את עבודתה וגם מצליחה לשמור על הפרטיות שלה. זה נהדר לחבור אליה".

     

     

    אהובי קית

     

    גם קידמן מצליחה לשלב בין קריירה ובין זוגיות והורות. "אני נשואה לנסיך. נסיך הקאנטרי", צוחקת קידמן, שוויתרה למען בעלה על מגורים בהוליווד ועקרה לנאשוויל, בירת הקאנטרי, וגם תמכה בו כשהלך למכון גמילה. "בעלי ואני כמעט לא מתכתבים בסמסים או במיילים. בדרך כלל אנחנו אומרים: 'אני רוצה לשמוע את הקול שלך'. ככה התחלנו את הקשר לפני עשר שנים, ולא השתנינו. אנחנו מנסים לשמור את זה כמה שיותר אינטימי ואישי".

     

    איך זה לגור בנאשוויל?

     

    "אני גרה בנאשוויל ועובדת בכל העולם. ככל שאתה מזדקן, אתה מבין עד כמה החיים הם בני חלוף, אז חשוב להאט ולנסות ליהנות מהחיים, במיוחד אני, שאוהבת לחלום בהקיץ ולהתבטל. אבל עדיין יש כל כך הרבה דברים שאני סקרנית לגביהם, יש כל כך הרבה הרפתקאות שאני רוצה לחוות. לכן אני משתדלת לשמור על האיזון הזה – גם לבלות זמן עם הבעל והילדים, וגם להגשים את הרצונות האינטלקטואליים והיצירתיים שלי".

     

    ואיך את אוהבת לבלות את שעות הפנאי?

     

    "אני פשוט אוהבת להיות עם קית ועם הבנות. הילדים הם הדבר החשוב ביותר, ולבלות איתם הוא הדבר החשוב ביותר. אני יודעת שזו קלישאה, אבל אני לא רוצה להפסיד שום דבר בגדילה של הבנות. אני נהנית לאכול איתן ארוחת בוקר ארוכה. בעלי ואני מברכים לפני כל ארוחה — זה דבר נהדר ללמד את הילדים שלך, ששם אותך במקום של הכרת תודה. אני גם אוהבת לפזר דברים על הרצפה ולשחק עם הבנות. קראתי שחשוב לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולשחק איתם שעה ביום, אז אני עושה את זה, וזה כיף. זה מחזיר לי את הילדה שבי.

     

    "אני בת מזל שיש לי תא משפחתי כל כך חזק, ומאז שאבי מת אני יודעת להעריך את זה. כשאני מקבלת הצעה לעשות פרויקט במקום רחוק, אנחנו מתכנסים ודנים בה. אני לעולם לא מקבלת החלטה בעצמי או רק בשבילי. זו החלטה משפחתית, ואפילו לבתי הקטנה יש מה לומר בנידון. אם הבנות יגידו לי יום אחד: 'אמא, אנחנו לא רוצות שתעשי את זה' או 'לא, אנחנו לא רוצות לטייל יותר', אז נקשיב להן ונישאר לגור בנאשוויל. בינתיים הן די הרפתקניות, ואנחנו חבורה של צוענים. כשהבמאי ורנר הרצוג הציע לי לשחק ב'מלכת המדבר', שצולם במדבר במרוקו, שאלתי אותו אם אני יכולה לצרף את הבנות, והוא אמר, 'בשמחה, אם הן מוכנות לחיות באוהל', והן הסכימו.

     

    "גם בעלי מורגל בנסיעות, בגלל עבודתו כזמר וכשופט ב'אמריקן איידול', וכרגע אנחנו בעיצומו של מה שאני מכנה 'קרקס טיולים' – עד סוף נובמבר אני מופיעה בלונדון במחזה 'Photograph 51', שבו אני מגלמת את רוזלינד פרנקלין, המדענית שהייתה בין החוקרים שגילו את מבנה הדנ"א, וקית יצא לסיבוב הופעות בארה"ב".

     

    אז מתי אתם נפגשים?

     

    "טוב שיש לי בעל מדהים שמוכן לעלות על מטוסים ולטוס בשבילי למקומות רחוקים, אפילו אם זה רק ללילה. בגללי הוא סובל עכשיו הרבה מג'ט לג. כשקית הציע שהוא יקפוץ לבכורה של המחזה בלונדון, למרות שהוא באמצע סיבוב הופעות, אמרתי לו: 'אם זה יותר מדי בשבילך לטוס את כל הדרך, אל תטרח', אבל קית התעקש וטס עשר שעות בשביל לבוא ולהיות איתי באותו לילה, ואז הוא טס חזרה לארה"ב כדי להופיע. זה מעשה יוצא דופן, ובשבילי זוהי אהבה בפועל. הייתי עושה את אותו הדבר בשבילו".

     

    משפחת אורבן־קידמן מחזיקה גם בחווה בסידני. "אני מתה על בעלי חיים ושמחה לראות שגם הבנות שלי מרגישות כך. יש לנו אלפקה, והיא היצור הכי מדהים שיש. כשאנחנו נופשים בסידני ומבקרים את אמי ואחותי, אנחנו שמחים ללכת לים, למרות שאני מאוד בהירה. בצעירותי, תמיד הייתי הילדה עם העור היפה שלא הולכת לים. פשוט ישבתי בבית וקראתי ספרים. אבל כיום אני שמה על עצמי את בגדי השחייה הארוכים והלא מושכים, ואנשים צוחקים עליי. גם הילדים שלי צוחקים עליי".

     

    הבנות שלכם הולכות בעקבותיכם ומפגינות כישורי זמרה או משחק?

     

    "ילדים הם חקייניים – הם לומדים מה שאתה עושה, אז אני כבר רואה איך הבנות שלי מחקות אותי. עכשיו, כשאני משחקת בלונדון, הן עומדות לצד הבמה וצופות במה שקורה. אבל אף אחת מהן לא רוצה עכשיו להיות שחקנית. שתיהן אמרו את זה בצורה מאוד ברורה: 'זה כרוך ביותר מדי עבודה'. מצידי, די טוב שהן לא רוצות להיות שחקניות. האמת, למרות שקית ואני בשלנים גרועים, הבנות הרבה יותר מתעניינות בבישול, ואחת מהן רוצה להיות מארגנת מסיבות. אתמול, אחרי המסיבה, אמרתי לה: 'הלוואי שהיית רואה את המסיבה הזאת. היא באמת הייתה יוצאת דופן'. אם בתי תהיה מתכננת מסיבות, זה בסדר גמור מבחינתי. אני אשכור את שירותיה". •

     

     

     


    פרסום ראשון: 25.11.15 , 15:01
    yed660100