ילדותה השנייה
אילת שדה גדלה בשנות ה־60 וה־70 על ספרי הילדים של קדיה מולודובסקי, עודד בורלא וז'ול ורן. עכשיו היא מפרסמת ספר שירים לילדים וכבר קיבלה חיזוק מהקורא הצמוד שלה, בן הזוג מאיר שלו
עשרים שנה המתינו השירים הנפלאים של אילת שדה במגירה, עד שצמחו ואוירו ונאספו לספר ילדים מקסים בשם "ביצה של תנין" (הוצאת עם עובד). שדה שגדלה בשנות ה־60 וה־70 על ספרי הילדים של קדיה מולודובסקי, עודד בורלא, ז'ול ורן ועוד, ידעה כבר אז שהדמויות והעולם המופלא מספרי הילדים ייכנסו לשירים שלה.
"אני בן אדם עם צד ילדותי מפותח", היא אומרת. "אני בכלל חושבת שהשירים האלה הם גם למבוגרים. גדלתי על חריזה ומשקל. החוויה הפואטית זה דבר שמאוד עיצב את העולם הילדותי שלי ויצא החוצה כשהתחלתי לכתוב".
שדה, 48, גדלה ברמת־השרון שם היא חיה ועובדת גם היום. בין טיפוס על עצים ושוטטות בפרדסים, קראה כל ספר שנקרה בדרכה. היום היא בעלת סטודיו "סדובסקי ברלין" לעיצוב גרפי, אמא של יריב בן 17 ובת הזוג של הסופר מאיר שלו.
"לקח לי זמן להוציא את הספר כי יצירה היא גם עניין של טיימינג. אתה צריך להיות בטיימינג מסוים כדי שסיפור יצא החוצה. וכך גם נוצר החיבור עם המאיירת שירז פומן. יום אחד נתקלתי בגלויות שלה ופשוט נשביתי. היה לי מאוד חשוב שהאיורים יהיו קלאסיים. שיתחברו לרעיון שעומד מאחורי השירים".
איך נולדו הדמויות בשירים שלך?
"הן נולדו מתוך הסקרנות הטבעית שלי לסיטואציות שחוויתי כילדה. חקרתי את העולם, הסתכלתי עליו מקרוב, על חיות, דיבבתי חיות. זה דבר שאני עושה עד היום. בעצם אני מסתכלת על סיטואציות בעיניים של ילד ולא של מבוגר. בכך יש לי יכולת לכתוב מאיזשהו מקום שמסתכל על ילדים בגובה העיניים ולא מחנך אותם".
שדה מבינה שהקריאה כבר לא כפי שהייתה בעבר, בזמן שהיא רצה לחפש הנאה. הטלוויזיה והמחשב תופסים מקום מרכזי בחייהם של הילדים ולרגע נדמה שהם מאבדים את הדבר הכי חשוב שהקריאה מזמנת — הדמיון.
"זה יותר קל לראות סדרת טלוויזיה מאשר לקרוא ספר", אומרת שדה. "אבל כשילד קורא ספר שבו מתואר איך ילד אחד נכנס לאוטו ולאחר מכן עף, הוא מדמיין איך הילד עף. הבעיה שבסרט מישהו אחר מדמיין את זה במקומו, והוא תמיד יזכור את הדמיון של מישהו אחר. הילדים נשענים על דמיון של מפתח משחקים מסיליקון ואלי, וזה עצוב. אני חושבת שצריך לקרוא לילדים כמה שיותר וכמה שיותר מוקדם כי זה פותח להם את העולם".
מה היית רוצה שייקחו מהספר?
"שההורים יבלו יותר עם הילדים שלהם. קראתי שההורים מבלים 14 דקות בממוצע עם הילדים. לי היה חשוב לבלות עם הילד שלי. ילד צריך להיות עם הוריו כמה שיותר והקריאה ביחד יוצרת חיבור שאין כמותו. חיבור שממשיך ללוות את הילדים וההורים הרבה אחרי שהספר נסגר".
