מסלסלת אותנו

מתישהו במהלך הערב, כטוב ליבם של הסועדים במוחיטו ובטמאלס שלה, מתכננת הבשלנית קרינה גונזלס לעזוב את הסירים והמחבתות במטבח ולצאת החוצה, אל חלל מסעדת מרינדו הסמוכה לעין גב, כדי לרקוד קצת סלסה ולהראות לישראלים מה זה לעשות שמח סטייל הוואנה. אחרי הכל, מדובר ביריית הפתיחה של פסטיבל, היא אומרת בעברית רהוטה וצוחקת.

גונזלס, 42, ששמה הרשמי בישראל הוא קרן רפאל, נשואה ליוני ואמם של איתן ונעמי. היא נולדה בקובה ועד גיל 28 חיה בעיר הולדתה, הוואנה. לאחר שלמדה סיעוד ועבדה כאחות מוסמכת, הבינה שתתקשה להתקדם כלכלית, יצאה ללימודי תיירות ("למדתי איך להיות חלק מצוות בידור בבתי מלון ואתרי נופש, זה מקצוע מכובד בקובה", היא מסבירה) וכששמעה שמחפשים מישהי כמוה באוניית נופש — ניגשה לאודישן, התקבלה והתחילה לשוט.

"מאונייה שהמסלול שלה היה מקסיקו־קובה וחזרה, עברתי לאונייה גדולה וכיפית ששטה לאירופה, ושם הכרתי את מי שהפך לבעלי. הוא, כיאה לישראלי, היה האחראי על הביטחון", מספרת גונזלס במבטא לטיני בולט ומקסים ועברית ללא דופי. "הגברים שמעו קובנית ונדלקו, כולם ניסו להתחיל איתי, הייתי אטרקציה. יוני היה שם עם בחורה מתאילנד שאמרה לו, כך הוא סיפר לי אחר כך, שאני מעוניינת בו, מה שהיה לגמרי לא נכון. היא איימה עליו שלא יעז להתקרב אליי, אבל הוא בא לדבר איתי, הציע באחד הימים שניפגש באחד האולמות כשאני מסיימת לעבוד, הופתע כשהגעתי עם שתי חברות כדי שלא לסבך אותו ונראה לי בעיקר ילד. הוא היה בן 21 ואני הייתי בת 28, אמרתי לעצמי, 'יאללה, רומן קטן וקצר'".

המאבק על הוויזה

אלא שמאותו ערב על האונייה, הם ביחד. בשלב הראשון עברה גונזלס לגור בקבינה שלו, עם הסכמה בשתיקה מצד הקפטן. מאוחר יותר נאלצו להיפרד לתקופה קצרה כיוון שהוא חזר לארץ והיא נשארה על האונייה. "בכיתי נורא", היא מספרת, "חשבתי שלא אראה אותו יותר, כי אצלנו זה לא כמו בישראל — אני לא יכולה להפסיק את החוזה כשהמדינה שלחה אותי לעבודה".

הם התגעגעו ותיכננו להיפגש על אונייה אחרת, אלא שאז התברר שגונזלס בהיריון ורפאל הפתיע אפילו אותה כשהתייצב מיד בקובה כדי לתמוך בה ולהיות שותף להחלטה איך ממשיכים מכאן.

הם שמרו על ההיריון הזה, נאבקו בביורוקרטיה עד שהצליחו להשיג לה את הוויזה המיוחלת, ונפגשו כאן, נרגשים ומבולבלים.

גונזלס: "יוני הוא הישראלי הראשון שהכרתי, הייתי בטוחה שיש פה חולות ושאתם חיים באוהלים, אז די פחדתי, אני באה ממדינה של ים וחופש. אמרתי לו גם 'אל תחשוב שאני אשים רעלה ושמלות כבדות, אני קובנית סוערת, עם הטוסיק בחוץ'. בכלל לא הבחנתי בין ערבים ליהודים. אבל נחתי בארץ והאמא המדהימה של יוני אמרה לו 'תביא אותה, תגייר אותה, יהיה לך בית ומקרר והכל יהיה בסדר', ובאמת כך היה. התחלנו את החיים. עבדתי כשוטפת כלים באיזה פאב, נדלקתי על עניין הבישול, כי עד אז חייתי בבית עם אמא שלי וסבתא שלי ולא היה לי צורך לבשל, והתחלתי לחפש כיוון בעולם הזה. עברתי לעבוד במסעדה של מלון גדול, התגיירתי בינתיים וילדתי שוב, עברנו למושב נטור ברמת הגולן ויום אחד, בלשכת העבודה, נתקלתי במודעה על קורס טבחות. למדתי והתחלתי לבשל".

בינתיים, היא מנהלת עם חברה שירות קייטרינג חלבי ומתעתדת להוציא בקרוב קו של מגשי כיבוד גורמה לאירועים. את האהבה למטבח היא מבטאת גם במטבח הביתי. "הבישולים שלי בבית הם בעיקר קובניים", מספרת גונזלס, "טמאלס ופריחולס שהוא בכלל מרק קובני ולא מקסיקני וכמובן בננה מטוגנת. כשאני עושה את זה אנחנו רבים פה על כל ביס, ממש מלחמה".

מה מייחד את האוכל הקובני?

"הוא הושפע, כמו בכל מקום, מהמהגרים לקובה — אפריקאים שהגיעו לפני מאתיים שנה והביאו את המאכלים שלהם, מהאינדיאנים. זה אוכל אסתטי וצבעוני, טעים מאוד, שעשוי להזכיר לישראלים את האוכל המקסיקני, אבל בניגוד אליו, האוכל שלנו לא חריף ויש בו הרבה תירס ושעועית שחורה, וכמובן חזיר, שהבשר שלו מאוד שמן ולכן מתאים במיוחד לטמאלס".

הטמאלס, אותם מאפי בצק תירס ממולאים בשר ותבלינים שמבושלים בעלי התירס עצמם, עברו תחת ידה של גונזלס גיור כהלכתו והיא ממלאת אותם בבשר אסאדו או ראש, כדי לחקות את אפקט השומן מבשר החזיר.

"אנחנו שומרים כשרות בבית, אז בימי שישי בקיץ אני נכנסת למטבח בשבע בבוקר ועובדת בכיף עד כניסת השבת, אבל עכשיו השבת נכנסת מוקדם ויש פחות זמן", היא אומרת. "אני נהנית לשחזר את טעמי הילדות שלי במטבח וגם לעשות ניסויים ולהוציא דברים חדשים ומעניינים".

פאי בננה עם רוטב רום

ביום חמישי השבוע תצא גונזלס מהמטבח הביתי שלה ותחבור לשף מסעדת מרינדו, אריאל כהן, לבישול ארוחה קובנית, שבה יוגשו המנות הקובניות המסורתיות, בהן הפלטנו (הבננה הקובנית המטוגנת, המזכירה תפוח אדמה ובטטה, שאותה יכינו עם בשר), פריחולס נגרוס, קונגריס (שעועית שחורה עם אורז), טמאלס וגם קינוחים בהשראה קובנית, בהם פאי בננה עם רוטב רום, פלאן קרמל וריבת חלב. כן יוגשו בארוחה סטייקים ("ישראלים!") עם שישריטס, מעין צ'יפס מאותה בננה קובנית המוכרת בשם פלנטיין, שוק טלה מעושנת ועוד. הארוחה תיפתח בהרמת כוסיות מוחיטו, לפי מיטב המסורת הקובנית, ותלווה במוזיקה מתאימה, "כי אם אווירה קובנית, אז עד הסוף. כולל ריקודים".

וכשזה ייגמר, מקווה גונזלס להגשים עוד שני חלומות ברשימתה — להקים מחלבה ולהכין גבינות טובות ולפתוח מסעדה קובנית. "קובה זאת הוויה שלמה, עם האוכל, עם המוזיקה, עם האלכוהול והריקודים והסיגרים, וחבל שזה לא קיים בארץ. הלוואי שאני אצליח להביא את הדבר הזה לפה".

ומה אומרת המשפחה שנותרה מאחור?

"זה חדש להם שאני מבשלת, כי בבית לא בישלתי, אבל וואלה, הם בסדר, אומרים שהם מאמינים לי שאני מכינה אוכל קובני טעים", היא מסכמת בחיוך.