נכשלתם בינשוף? אתם לא בהכרח שיכורים
שוטרים הבודקים נהגים מניחים שאם לא הצליחו לנשוף ליטר אוויר למכשיר הם ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול. אבל המציאות יותר מורכבת. פרשנות
נהג שמכשיל בדיקת ינשוף, או סתם לא מצליח לנשוף אליו ליטר אוויר, נחשב כנהג שסירב לבדיקה ומכאן הדרך להרשעה קצרה מאוד. כיצד נוכיח את חפותנו במצב שבו איננו מצליחים לעבור את הבדיקה אף שאיננו שיכורים?
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- שופטת נגד כפייה דתית: AM:PM יפעל בשבת
- לא רצה לשלם כתובה: "גרושתי עשתה כשפים"
- 3 שיכורות תקפו אישה. הפיצוי: 280 אלף שקל
- אזהרה מעו"ד: למה לא כדאי לעשן ג'וינט בצבא
העונש על עבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילת רישיון לתקופה של מינימום שנתיים. תקנות התעבורה מגדירות נהג שיכור כמי שבליטר אוויר נשוף מריאותיו נמצאו מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים העמיד בעבר את הרף על 290.
אגב, המגמה במשטרת ישראל כיום היא שנהג שעומד על 290 מיקרוגרם הוא כבר נהג שיכור, אולם לדעת כותב שורות אלו יש לראות רק נהג שעובר את הרף, קרי שבליטר אוויר נשוף שלו יש 291 מיקרוגרם אלכוהול ומעלה, כנהג שיכור.
בדיקת הינשוף
כדי לקבוע את כמות האלכוהול בגופו של אדם משתמשת משטרת ישראל במכשיר הינשוף (Alcotest 7110 Type MK III IL). כדי לבדוק את מידת השכרות מתבקש הנהג לנשוף נשיפה רצופה בנפח של ליטר אוויר לתוך צינורית שמחוברת למכשיר.
נקודת המוצא של המחוקק ובתי המשפט היא שנהג שלא הצליח לנשוף ליטר אוויר הכשיל במכוון את הבדיקה ולכן יש לראותו כמי שסירב לבצע אותה. הנחה זו מתבססת על העובדה המדעית-ביולוגית הקובעת כי קיבולת הריאות הכוללת של אדם בוגר בריא יכולה להכיל כחמישה ליטר של אוויר.
משמעות הסירוב
נהג שסירב לבצע בדיקת ינשוף או לחלופין הכשיל את הבדיקה (כלומר, נשף פחות מליטר אוויר) חזקה עליו שנהג שיכור, כלומר – עבר עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
כאמור, סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי אדם שנהג בעודו שיכור דינו פסילת רישיון לתקופת מינימום של שנתיים. למרות הקבוע בסעיף זה, בית המשפט רשאי להפחית את תקופת השלילה המינימלית במידה שקיימות נסיבות מיוחדות במינן כמו נהג שיכור אשר החנה את רכבו ונותר לישון בו בכדי לא לנהוג שיכור אך השאיר את הרכב מונע.
כישלון בבדיקה אינו בהכרח סירוב
למרות זאת, ישנם מקרים חריגים שבהם הכישלון לא נשקף לחובת הנהג. בפסק דין שניתן בינואר 2014 בבית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין עופר שכטר, קבע השופט נאיל מהנא כי כאשר נהג מוכיח שלא התכוון להכשיל את בדיקת הינשוף, אף שלא נשף ליטר אוויר, אין לראותו אוטומטית כמי שסירב לבדיקה וכפועל יוצא כמי שנהג שיכור.
על מנת לקבוע את כוונת הנהג יש לבדוק בין השאר את נפח האוויר שנשף בפועל מפלטי הבדיקות שנכשלו. ככל שכמות האוויר שננשפה בבדיקות קרובה יותר לכמות הנדרשת לביצוע בדיקת ינשוף תקינה, הנטייה תהייה לראות את הנהג כמי שהתכוון לבצעה.
בדיקת דם במקום
בדיקת הינשוף היא בדיקת שכרות פשוטה, זולה וקלה יותר מאשר בדיקת דם. ואולם, החוק קובע כי כשנהג נכשל בביצוע בדיקת ינשוף ומבקש לבצע בדיקת דם מסיבות רפואיות מוכחות, על המשטרה לשקול בחיוב לבצע את בדיקת הדם למרות הקושי שבעניין.
ההיגיון מאחורי קביעה זו הוא שמטרת בדיקת השכרות היא להגיע אל חקר האמת ולברר האם באמת הנהג שיכור.
על כן, כאשר מחד כמות האוויר שננשפה בבדיקות הינשוף שנכשלו מעידות על כוונת הנהג להצליח בבדיקה, ומאידך קיימת סיבה רפואית מוכחת לכך שאינו מסוגל לנשוף כנדרש, רוב הסיכויים שכישלון הבדיקה לא ייחשב כסירוב שיוביל להרשעה בעבירת נהיגה בשכרות.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד רועי סלמה עוסק בדיני תעבורה
- הכותב לא ייצג בתיקים המוזכרים
לפנייה לכתב/ת 
