ביה"ח שניידר: כנס מושתלי כליה לדורותיהם - עשרות השתתפו
מאז הקמת בית החולים בוצעו למעלה מ-400 השתלות כליה בתינוקות, ילדים ובני נוער, ביניהם תומר בן ה-23 וללי בת ה-14 שחייהם השתנו לחלוטין לאחר ההשתלה
המכון הנפרולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת ערך בשבוע שעבר כנס מושתלי כליה לדורותיהם. מאז הקמת בית החולים בוצעו למעלה מ-400 השתלות כליה בתינוקות, ילדים ובני נוער (ועוד לפני הקמת מרכז שניידר, בוצעו השתלות כליה בילדים בבית החולים בילינסון). לכנס הגיעו עשרות רבות של ילדים ומבוגרים מרחבי הארץ, אשר עברו ניתוח השתלת כליה במרכז שניידר, בעשורים האחרונים.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
בין המשתתפים בכנס היו גם תומר האס ואביו סטיבן. תומר (23) מצור יגאל. תומר נולד עם מחלת אי ספיקת כליות ומגיל צעיר טופל באמצעות טיפול תרופתי. בשנת 1999 החליט אביו- סטיבן לתרום לו כליה. "אני היחידי שהייתי מתאים לתרום לתומר בגלל שסוג הדם שלנו דומה", סיפר האב.
ההשתלה בוצעה בבית החולים שניידר. "אשתי הייתה צריכה לרוץ בין חדרי הניתוח. אני אושפזתי לאחר הניתוח בבלינסון ותומר נשאר להשגחה בשניידר", אחרי ההשתלה תומר היה רגיש מאוד והיה מתאשפז לעיתים קרובות. "כל פעם שהיה לו חום היינו רצים לבית חולים וזה היה נגמר באשפוז של כמה ימים" נזכר האב.
בגיל 12 חלה תומר במחלת הסרטן ונאלץ גם להפסיק לקחת את התרופות הנוגדות את דחיית ההשתלה. תומר התחיל לעבור טיפולי דיאליזה. "היה לנו מכשיר דיאליזה בבית וכל לילה תומר היה מתחבר אליו למשך עשר שעות", מספר סטיבן "החלטנו שזה לא ישפיע על אורח החיים שלנו וגם כשטסנו לחו"ל ונסענו לאילת היינו לוקחים את המכשיר איתנו, עושים הפסקה בדרך כדי תומר יקבל את הטיפול וממשיכים הלאה".
בשנת 2007, כשהיה בן 15 בזכות תרומת כליה נוספת הוחלט לבצע השתלה נוספת בגופו של תומר. "מאז השתפרה איכות החיים באופן דרמטי. לא היינו זקוקים לאשפוזים דחופים ולא היינו צריכים להגיע לבית החולים באופן קבוע".
תומר התנדב שנתיים לשירות לאומי במשטרת התנועה וביטוח לאומי, לאחרונה עזב את הבית וגר בדירת שותפים בנהריה ואפילו התחיל ללמוד עריכת וידאו בסמינר הקיבוצים. בנוסף תומר מתאמן עם עמותת אתגרים ואחת לשבוע הוא נוסע לרוץ בחיפה עם מדריך שמלווה אותו בגלל שתומר כבד ראייה. אביו סטיבן חובב מרתונים ורץ למרחקים ארוכים, על אף שבגופו יש רק כליה אחת. במרתון תל אביב האחרון התלווה תומר לאביו ויחד הם גמאו את שני הקילומטרים האחרונים.
"המפגש שהיה שבוע היה מאוד מרגש. שמחתי לראות את הרופאים, משתילים והצוות שליוו אותנו בתקופות מתוחות ומרגשות וכיף היה לראות אותם אחרי הרבה שנים. בעיקר היה מרגש לראות ילדים שהיו איתנו – שהיום הם כבר לא ילדים שהחלימו, התקדמו הלאה וזה היה מאוד מרגש. אנחנו זוכרים אותם עוד בשלב המלחמות וההישרדות".
"לא יכלה לעבור יותר טיפולי דיאליזה
לכנס הגיעה גם ללי (14) ואמה פייג'י מירושלים. "לבת שלי יש תסמונת נדירה שגרמה לה לפגיה בלב, בעיניים וגם בכליות ומערכת השתן מאז שהיא נולדה", סיפרה פייג'י "עד גיל 11 היא טופלה באמצעות תרופות ואז התחלנו בדיאליזה". ללי הגיעה שלוש –ארבע פעמים בשבוע לבית חולים להתחבר למכונה "זה גרם לה לעייפות והיה לה קשה ללכת והיא הייתה מתעלפת באמצע הרחוב" סיפרה האם.
"הבנו שצריך תרומת כליה. הייתי מוכנה לתרום לה את הכליה שלי, אבל אני אם חד הורית והיחידה שמטפלת בה אבך הרופאים התנגדו וטענו שאני אמורה להיות לידה בזמן השתלה ולא להיות בחדר ניתוח באותו הזמן". אחרי כמה חודשים הגיע תורם אלטרואיסטי שהסכים לתרום את הכליה אבל ברגע האחרון התחרט "זו הייה מפח נפש עבורנו וללי ממש התאכזבה" יום אחד ללי בכתה וכעסה על אמא שלה שהיא לא תורמת לה כליה.
"היא אמרה לי די אני לא יכולה לעבור יותר טיפולי דיאליזה, נמאס לי", סיפרה פייג' "אמרתי לה תבקשי מהיקום הזה שיארגנו לך כליה ויום למחרת קיבלנו טלפון ברבע לשבע בבוקר שבישר לנו שנמצאה כליה ללי". בני המשפחה מתארים את ההתרגשות העצומה "ללי אמרה לי הדמעות שלי עלו עד לאלוהים שראה כמה אני סובלת ונתן לי כליה". ללי ואמה כתבו מכתב תודה למשפחה של התורם דרך מרכז ההשתלות.
"המפגש שהיה בשבוע שעבר היה מרגש. הרופאים עטפו את ללי בהרבה חום ואהבה ואי אפשר לתאר את כמות הדמעות שנשפכה שם" סיפרה פייג' "אנשים חייבים להבין שתרומת איברים פשוט יכולה להציל חיים של אנשים. אל תתלבטו תחתמו על כרטיס אדי".
המכון הנפרולוגי במרכז שניידר, בראשות ד"ר מרים דוידוביץ, מהווה מרכז ארצי לאי ספיקת כליות, דיאליזה והשתלות כליה בילדים. במסגרת המכון, מטופלים פעוטות, ילדים ובני נוער עם דרגות שונות של אי-ספיקת כליות כרונית, ילדים עם אי - ספיקת כליות סופנית המטופלים ביחידת הדיאליזה וילדים לאחר השתלת כליה. מערך ההשתלות במרכז שניידר, בראשות פרופ' איתן מור, מבצע מדי שנה עשרות השתלות כליה בילדים.
״אני גאה ונרגשת לקראת המפגש עם ילדים, צעירים ובוגרים שעברו את השתלת הכליה במרכז שניידר", סיפרה ד״ר מרים דוידוביץ, מנהלת המכון הנפרולוגי במרכז שניידר. "המטופלים המבוגרים שומרים על הקשר עם הצוות גם שנים אחרי ההשתלה, אחרי שהם לומדים, מתנדבים לצבא, עובדים ומקימים משפחות״.
לפנייה לכתב/ת 
