בוא, הצת את אישי

הוא החל מסריח כטוסטר-אובן מקולקל. למזלי הדפסתי את רשימת המכותבות, אך כשגררתי את המארז למעבדה, כושל באוטובוס, הביטו עלי הנוסעים כעל חפץ-חשוד. (אחד אפילו ירד בבהלה בתחנה ותיכף קפץ חזרה על אותו הקו, רק בלי האיש המשונה עם הקופסא הגדולה). קרוב להתעלפות, התפללתי שלפחות ההארד-דיסק הלא מגובה יוותר בחיים.
הטכנאי שהחזיר אותו הביתה, עטה הבעה משולבת; ממציא, גואל וג'יניוס יהודי: היו לו כתמים בחלוק האפור, הוא דרש מחיר כפול, פי-שלוש מעלות הגורטאה. עמד בסלון כמו אינסטלטור עם התמחות בסתימות, שעבר הסבה למחשבים וכשהחל מגהק לעברי התמקחות מזיעה, מאיים להחזיר את המחשב לפירוק במעבדה, הבנתי שאין ברירה: נסוגתי אחורה למכתבה(ממלמל; שב בבקשה, לא עולה כסף) ואת כובד משקלי הנחתי על המארז, כתרנגולת על ביציה. הוא עוד נופף בטסטר, שלף פלאפון להתקשר לבוס, איים בעיקול. אבל אני היטבתי ישיבתי, מתחבר באחורי לקרירות הקופסא, מנצל את היתרון הביתי - עד שהתיקונאי נמוג במסדרון, צועק: לא בן-אדם, אתה, הגו'ק של הפיוז היה שרוף! בחיים לא שיערתי כי עידן המחשב עתיד להיות כה פרימיטיבי, הגם שהיו לי חשדות מוקדמים.
חודש לפני-כן, כשפיהקתי מעל מוסף לא טרי בספרייה-הבריטית שברחוב הנביאים, נתקלתי במודעה של חובבת סיפרות. דברים אחדים משכו את תשומת-ליבי: חיפשה טיפוס אניגמטי, ציינה שהיא 'מלאת תשוקה' לג'ויס ותארה עצמה כ'ויקטוריאנית פרועה'. להבדיל מצרכני שדכנות אחרים, הייתה מצויידת בכתובת-אלקטרונית לוהטת: lightmyfire@hotmail.com
הדיבור על תאווה נשפכת, הגדרתה כתולעת-ספרים פתלתלה - היו מגרים דיים כדי שאגש לספרנית. היא הייתה טיפוס רווקה זנוחה; קפוצת שפתיים, מתעקשת על אינפוף אוקספורדי, השימה עצמה כמתקשה לפענח מבטא ילידי נחות, שולפת בחמיצות בדל עיפרון ופיסת נייר.
ניסיתי לנחש את מיקומה של המשודכת במודעת הספרות הרומנטית: מהכתובת ניכר שהיא אחת שנמצאת בטראנזיט, מצפה לפוסטה-רסטנטה אלקטרונית ועם זאת מהמודעה שערתי שהיא עשויה להסתתר בסביבה: בת-ציון מחוסרת שינה, נכתב שם ברמיזה לחולת האהבה משירי שלמה.
לא לשווא דרשה משודך אניגמטי: הכל נאפף אצלה במלכודות הקושיות. קראתי לה מלכת -שבא וסחרחורת מבוך החידות. קראה לי מצידה בשמות שלמה-צפנת-פענח. אז כיניתי אותה בתגובה: שולמית טרופת-השינה והיא הודתה שהשראה לכתובת האלקטרונית נטלה משיר בביצוע 'הדלתות' ומשקספיר, סונטות 1534: "מאש האהבה יחמו מי מבוע". שאלתי האינה חושבת שאנו ספרוניים מדי, ציטוטיים כאלה - השיבה באמירה מבלייק, "עירום אישה- מעשה ידי אלוהים", ענתה עוד שהתכתובת שלנו היא מטה מכשפות וה-JOY-STICK שלה.
וכל הזמן הייתה מנסה בחידות, למשל: דמיין אותי כגלגול אהובתם של המאהב הלטיני והסומא האירי, נחש צבע לבניי? לקח לי שבוע להגיע לתשובה: שמא כוונתיך לתחתונית כתומה, שמסיפור התאהבותו של ג"ג לתלמידתו אמליה, מי שנראתה לו כהתגלמות שכינה יהודית-אורינטלית. "רואה מבעד לצעיף השחור את גופה הגמיש עטוף בתחתונית כתומה... עירום... נוצץ בקשקשי כסף".
אבל אז כשהתכתובת נעשתה מלובנת, כשהחלה מאלתרת חופשי על הסונטות ('בוא אלי שושן ורד היופי'),מערבת אירוטיקה ויקטורינית בשירתה שלה ('לטף את פיטמות נשמתי במפתח-נפשי, בנוגע בלב') ממירה את יוליסס בשינויים הכרחיים ללשון-זכר ('גע בי, עיניים רכות, יד מקלדת רכה כה-רכה') אז בדיוק קרה מקרה-הביש עם המחשב הענתיקה.
לוקה בחרדת הפגישה העיוורת, העדפתי אתר סתמי שניתן להיעלם ממנו בהילוך-מואט, להתפוגג כאילו אינך אתה. בהודעה האחרונה הדליפה ששמה שר פיירמאן וכשהצעתי את הספרייה, כתבה: נפלא, בדיוק קרוב לי למקום העבודה. נותרה רק החלפת המידע המזהה: הודיעה שתבוא בארגמן דובדבני, כתבה שהפרי מעורר אותה. כשנתבקשתי לתת בי סימנים, הפכתי את עורי: בדרכון הבדוי התכהתי, הסתפרתי קצוץ, נעשתי ממושקף קשות מילדות. שנינו הבטחנו לעזור בזיהוי פלילי באמצעות עילעול בפרטים מסגירים וכך מצאתי עצמי בוהה באלבום של בלייק בספרייה הריקה.
בעמוד אחד השטן מציץ בזוג הראשון שבעדן, אך ממול כבר ביצע הנחש מעשה אורלי בחוה: שניהם נוגסים בפרי הנראה כאתרוג. הספרייה כמעט נטושה; הספרנית נחבאת כעכבר מאחורי הדלפק, קונסת קוראת שאיחרה בהחזרת 'בית-מימכר עתיקות'.והנה מישהי מרהיבה באמת מבצבצת בפינת הקריאה, יפה מכדי להיות אמיתית, נטולת שמץ פריט ארגמני, אך נדמית כמציצה מבעד לחרכי הספרים.
משותק ממבטה, אני מתבונן בנחש: הוא מכיש את התמונה, מלפף את הדמויות, נוסך בהן ארס תרדמה. הן קופאות תחתיו. איני מסוגל לגשת אליה, רק כשחלפה על-פני ההשאלה, דימתי להבחין בחולצת 'פרוט-אוף-דה-לום' לבנה, אבל אז כבר נבלעה ביציאה.
מתעשת, מציץ החוצה: לא-כלום, נעלמה. חוזר לאולם: הדלפק ריק, הספרנית הדוחה כורעת ליד מדף: כפתור נפרם בחצאיתה, מסגיר גופיה כתומה דהויה. היא מתרוממת, פולטת: ובכן מה רצונך נוקשה וספר הסונטות נשמט לרגליה. אני רואה ציפורניים מדממות לאקה עזה מדגישה את חיוורון העור . סליחה, אני פועה בבהלה; נדמה היה לי כי הקוראת שאך יצאה, שכחה מחברת, …כיצד במחילה ניתן... -פשוט הנח על הדלפק, היא פוסקת. באובדן-עשתונות, אני נוטל אלבום של בלייק, מסתגר בשירותים, מציץ לוודא שעמדת הספרנית ריקה, יוצא במנוסה כשנשואי העדן המאוייר בידי. חולף במהירות על הדלפק, אני מבחין בכובע קש שפירות פלסטיק אדמדמים נעוצים בו מכסה את המחברת, אבל בטרם אחזור לאיתני, מצמררת אותי האזעקה. הביטחון בכניסה מזעיק את הספרנית: אכן כן, היא אומרת, האיש גורם לנו תדיר טירדה מרובה במחשב ואף נוהג להיכנס בניגוד לתקנות עם חומרי קריאה לנוחיות של הג'נטלמנים. כמדומני שכלל אינו מצויד בכרטיס-קורא תקף - האין זה כך ! לחלוטין אינו בר-תוקף, הלא כן!! דבר-מה היסטרי בקולה, הפודרה מסמיקה על לחייה השדופות וכשהיא מטלטלת ראשה, אני מבחין בזוועה בצמד כדורי ארגמן מתזזים עצבנית מתחת לתנוכיה.
במחשב המתוקן בבית עוד ניסתי להתחבר לאינטרנט: אומר סיסמא, אומר לוג-אין, מגיע למכותבת הראשית, פתאום כתב-חרטומים, ספק יוונית עתיקה, ספק וירוס, בצורת תולעי מחשב משריצות, מציף את המסך. כל הסיפורים נעשו נגועים לגמרי, סוג של מגפה מתפשטת עכשיו.